חזי נחמה: להטיל מצור מלא על חמאס

אחרי שלושה חודשים שבהם כמעט ולא נכנס לרצועה סיוע הומניטרי, בימים אלה יצאה לדרך תוכנית חדשה לחלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה.

החברה האמריקנית GHF (קרן הסיוע ההומניטרי לעזה) פתחה מרכזי סיוע לחלוקת חבילות מזון, מי שתייה, תרופות ואוהלים ישירות לתושבי הרצועה. מטרת התוכנית לספק לאוכלוסייה סיוע הומניטרי בלי שאנשי חמאס בוזזים אותו ומשתלטים עליו, כפי שקרה לאורך המלחמה.

בשלב הראשון, הפרויקט החדש לחלוקת הסיוע החל בפתיחת שני מרכזי חלוקה (בתל א־סולטאן ובציר מורג), כסוג של פיילוט. בהמשך מתוכננות לקום ארבע נקודות חלוקה נוספות - שלוש בציר מורג סמוך לרפיח, והרביעית מדרום לציר נצרים. מרכזי החלוקה מוקמו בשטחים שעברו שיטוח וגידור ושהוקמו סוללות עפר סביבם. המתחם כולו מאובטח על ידי צה"ל מרחוק, הבאים עוברים בידוק ביטחוני קפדני, ובמתחם עצמו נבנו שבילי כניסה ויציאה שדרכם ניתן לשלוט על זהות הבאים. עובדי הקבלן האמריקנים מחלקים במתחם מארזי מזון ישירות לאוכלוסייה העזתית, וכל עזתי מקבל ארגז ובו מוצרים יבשים כמו אורז, סוכר ושמן. כל מארז כזה מתוכנן להספיק לחמישה בני אדם למשך חמישה ימים. כל מרכז חלוקה אמור לספק מזון לכ־300 אלף בני אדם, אך העומס כבד וההמון צובא על הפתחים.

השבוע, בעקבות העומס הרב, הודיעה קרן הסיוע ההומניטרי לעזה GHF כי עצרה את הפעילות במרכזי חלוקת הסיוע ההומניטרי למשך יממה (רביעי). על פי הודעת הקרן, הסיבות לעצירה היו היערכות לוגיסטית של מרכזי החלוקה כדי להתמודד עם הקהל העצום שמגיע למרכזים (כ־15 אלף בשעה) וכן היערכות צה"ל לאבטחה בדרכי הגישה למרכזים.

בישראל מעריכים שפתיחת מתחמי החלוקה, יחד עם חיסול בכירי הממשל של חמאס ובהם מוחמד סינוואר והיחלשות כוחו הצבאי והשלטוני של הארגון, מנתקת את הקשר הגורדי שבין חמאס לציבור העזתי שהיה עד כה. בישראל אף מזהים לאחרונה עלייה חדה במספר העזתים שמוכנים לדבר בפנים גלויות נגד חמאס ומאשימים את הארגון במצבם הקשה. מתקפות פומביות אלה של תושבים נגד חמאס כמעט שלא נראו בעבר, והם מצביעים על נקודת מפנה דרמטית שבה האוכלוסייה העזתית מאבדת את מוראה מחמאס, מתנערת ממנו ושמה את יהבה על מרכזי הסיוע, מה שהולך ומקרב את חמאס לאובדן שליטה ברצועה.

בהנהגת חמאס בהחלט ניכרת דאגה מהמתרחש, והוא עושה מאמצים כבירים כדי לחבל בהפעלת מתחמי החלוקה, גם באמצעות עלילות שקריות נגד ישראל וקמפיינים שליליים שהוא מוביל בדרכים שונות. זאת, בנוסף לניסיונות לגייס חמולות מקומיות כדי לחבל פיזית בהתנהלות התקינה של המרכזים. חמאס ובאי כוחו מציבים מחסומים בדרכים כדי למנוע מהאוכלוסייה להגיע אל מרכזי החלוקה, ולמרות זאת ההמון מצביע ברגליו, רומס את המחסומים ונוהר באלפיו למתחמי הסיוע.

"אחיזת חמאס ברצועת עזה הולכת ומתערערת", קבע השבוע (שלישי) דובר צה"ל, "חלוקת המזון החדשה פוגעת אנושות בחמאס ובשלטונו. צריך להגיד שהשיטה היא חדשה, יצירתית וייחודית. מאות אלפי עזתים מקבלים אוכל, זו השורה התחתונה, וזה מוצלח", פסק דובר צה"ל.

ואולי דווקא בשל האופטימיות שמשודרת בישראל בעניין המנגנון החדש לחלוקת הסיוע, צפה ועולה הביקורת על העיכוב המתמשך בהוצאת התוכנית אל הפועל רק כעת, כ־600 ימים לאחר פרוץ המלחמה. כבר בסוף 2023, בשבועות הראשונים של המלחמה, עלו רעיונות דומים למתכונת הנוכחית. כך למשל קבוצת מילואימניקים ואנשי עסקים החלה לגבש יוזמה ישראלית להקמת מערכת סיוע הומניטרי חלופית בעזה, ופיתחה שיטה לחלוקת סיוע באמצעות קבלנים זרים. המטרה הייתה לעקוף את האו"ם ולמנוע מהסיוע להגיע לידי חמאס. הקבוצה פעלה תחת חסותו של האלוף רומן גופמן, אז ממלא מקום ראש מטה מתאם הפעולות בשטחים, אך התוכנית נחסמה פעם אחר פעם. האו"ם וארגוני הסיוע הבין־לאומיים התנגדו לתוכנית בטענה שהיא "מסוכנת", וארגוני הסיוע הפועלים ברצועה הודיעו כי לא ישתפו עימה פעולה.

אך מתברר כי ההתנגדות לתוכניות מסוג זה היו גם מבית. שר הביטחון לשעבר יואב גלנט אומנם מיהר השבוע לפרסם בחשבון ה־X שלו כי הרעיון לתוכנית חלוקה היה למעשה שלו, וכתב: "בפברואר 24', הצגתי לקבינט כיצד עלינו לפתח מנגנון לחלוקת סיוע מגורם זר לאזרחים בעזה כדי למנוע מהחמאס להשתלט עליו". אך בפועל לאורך המלחמה הביע גלנט, יחד עם גורמי ביטחון נוספים, את התנגדותו הנחרצת למהלך, והרעיון טורפד.

גם תת־אלוף ארז וינר חשף השבוע כי על תוכנית חלוקת מזון לתושבים בעזה, שלא תעבור דרך חמאס, עבדו בפיקוד הדרום בשיתוף גורמים נוספים כבר בחודשים הראשונים למלחמה. "כשהצגנו את התוכנית", חשף וינר, "קיבלנו כתף קרה מהרמטכ"ל הקודם והתנגדות של שר הביטחון דאז יואב גלנט. התוכנית התקדמה בשל הנחייה מלמעלה מהקבינט, וזכתה לדחיפה רק כשהגיע שר הביטחון השר כץ", כתב וינר (ראו כתבה השבת בגיליון זה, מוסף אתנחתא). כך או כך, התוכנית החדשה לחלוקת הסיוע יצאה לדרך לפני כעשרה ימים, ונראה כי אם תמשיך את פעילותה ברצועה באופן הזה, השפעתה על מהלכי המלחמה תהיה רבה.

בינתיים צה"ל מעצים את התמרון בעזה ומגביר את הלחץ על חמאס. הכוחות הפועלים ברצועה מחסלים מחבלים, משמידים מחסנים של אמצעי לחימה, פירים ותשתיות טרור רבות מעל הקרקע ומתחתיה, ומהדקים את הלחץ על ראשי חמאס. אבל הלחימה הקשה גובה גם מחירים כבדים בנפש. שלושה לוחמי צה"ל נהרגו השבוע (שני) מפיצוץ מטען ממלוכד. שלושת הלוחמים, שנפלו בקרבות מול מחבלי חמאס בצפון רצועת עזה, הם סמל ראשון ליאור שטיינברג הי"ד, בן 20 מפתח תקווה, וסמל ראשון אופק ברהנה הי"ד, בן 20 מיבנה - חובשים קרביים בפחת"ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי. איתם נפל סמ"ר עומר ואן גלדר הי"ד, בן 22 ממעלה אדומים, מפקד כיתה בפחת"ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי. חייל נוסף, רב סרן במילואים אלון פרקס הי"ד, בן 27 מכברי, נפל למחרת (שלישי) בקרב בצפון רצועת עזה.

"ההתנגדות לתוכנית האריכה את המלחמה"

סגן אלוף במיל' ירון בוסקילה, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים, משוכנע כי התוכנית החדשה לחלוקת סיוע הומניטרי היא צעד דרמטי שיכול להשפיע על מהלך המלחמה כולו. "אחד השינויים הכי אסטרטגיים במלחמה בעזה הוא חלוקת הסיוע ההומניטרי בתוך אותם מרחבים מאובטחים שצה"ל הקים באמצעות חברות אמריקניות", אומר בוסקילה.

למה אתה רואה בזה מהלך דרמטי כל כך?

"כי באמצעותו ישראל החליטה לנתק בין חמאס לבין האוכלוסייה. צריך להבין שמנוף הלחץ העיקרי שהיה לחמאס על האוכלוסייה היה המזון, המשאב הכי מרכזי ויקר ערך ברצועת עזה, ובאמצעותו הוא ייצר תלות בינו לבין האוכלוסייה. הוא גם התנה את חלוקת המזון למי שיסייע למאמצים המלחמתיים שלו והשתמש במשאב הזה לצרכים נוספים, כולל גיוס פעילים חדשים והתעצמות. ועכשיו אנחנו מייצרים מציאות חדשה בעזה ותלות חדשה בין אותה אוכלוסייה עזתית לבין ישראל", הוא מצביע על מהות השינוי, "המטרה במלחמה היא ניקוי עזה מחמאס, הן ככוח צבאי והן כריבון השולט ברצועה. אותו ניתוק מחליש מאוד את חמאס, מקטין את יכולת המשילות שלו ואפילו מחזק אחרים בתוך עזה שישראל חפצה ביקרם, ומעדיפה שהם ימשלו כרגע ברצועה. אנחנו כבר רואים תנועות טקטוניות כאלה בשטח".

אז אתה רואה במתכונת החדשה של חלוקת המזון גיים צ'יינג'ר?

"בהחלט מדובר בגיים צ'יינג'ר. זה צפוי להחליש מאוד את חמאס ולצמצם דרמטית את כוחו ברצועה, ואני חושב שברגע שהוא יהיה חלש יותר אנחנו נראה שהאוכלוסייה הולכת ודוחקת אותו החוצה, אפילו בכוח. וכפי שאנחנו רואים שקורה בלבנון, בין חיזבאללה לבין הצבא הלבנוני והמדינה, אני מעריך שזה מה שיקרה גם לחמאס".

הרעיון לחלוקה במתכונת הזאת עלה לא פעם, עוד בתחילת המלחמה. למה זה לא יצא לפועל עד עכשיו?

"הרעיון הזה נחסם בהנחיית הדרג הצבאי. הרמטכ"ל דאז לא איפשר לזה לקרות", הוא מאשים, "מתפ"ש (מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים, ר"ג) כבר כתבו תוכנית כזאת, אומנם הרבה יותר מצומצמת, לא כמו שהיא נראית עכשיו, אבל הרמטכ"ל בלם אותה, ואני מעריך שזה בעיקר לחץ אמריקני, גורמים בין־לאומיים נוספים ואיומים של הגורמים המשפטיים שאמרו שזה יוצר מציאות משפטית שעלולה לסכן את ישראל ולהכניס אותה לתסבוכת משפטית מורכבת, ולכן הוא מנע את זה".

בוסקילה מספר כי גם תנועתו, תנועת הביטחוניסטים, שמה על השולחן הצעה דומה לפני יותר מחצי שנה: "תנועת הביטחוניסטים הציגה כבר לפני שמונה חודשים תוכנית שנקראת 'תוכנית האיים ההומניטריים' גם לשר הביטחון, לראש הממשלה ולבכירים בצה"ל. כבר אז הצענו להקצות מרחבים בתוך רצועת עזה שבהם יחולק המזון, כשגורם שלישי יהיה אחראי על חלוקת המזון וצה"ל יהיה אחראי על אבטחת המרחבים. אנחנו שמחים שצה"ל אימץ את התוכנית של הביטחוניסטים", הוא מציין.

לעיכוב ביישום התוכנית לחלוקת הסיוע, קובע בוסקילה, יש השלכות רבות. "אני מאמין שאילו היינו עושים את זה עוד בתחילת המלחמה, ומיישמים בשטח מההתחלה את תוכנית חלוקת הסיוע ההומניטרי כפי שהיא פועלת היום, היינו נמצאים היום בהישגים אחרים וכבר רואים את רוב החטופים", הוא אומר נחרצות. "אני יכול להגיד לך שבתחילת המלחמה, לפני שהכנסנו את הסיוע ההומניטרי, כבר התחילו קרבות ברחובות בין עזתים לבין חמאס בגלל עניין האוכל. לחמאס לא היה כמעט שום משאב שהוא יכול לשלוט דרכו באוכלוסייה, והאוכלוסייה התחילה לדחוק אותו. ברגע שהכנסנו את משאיות הסיוע, הן הגיעו ישירות לידי חמאס, וכך חמאס החזיק במשאב החזק ביותר ולמעשה שוב ייצב את מעמדו ברצועת עזה", הוא מלין, "ולכן אני חושב שההתנגדות הזאת של הרמטכ"ל הלוי האריכה את המלחמה והעניקה לחמאס אורך נשימה. היינו מקצרים את שהות החטופים ברצועה אם היינו מיישמים את תוכנית החלוקה מוקדם יותר, וגם היינו חוסכים בחיי לוחמים שנפלו, כי המלחמה הייתה מתקצרת".

אבל למרות מנופי הלחץ שמופעלים על חמאס ופתיחת מרכזי החלוקה, חמאס עדיין דבק בסירובו למתווה ויטקוף במתכונתו הנוכחית.

"שלא נטעה, חמאס חטף מכה קשה מאוד, ורוב המפקדים שלו הושמדו. יש לחמאס גורמים מעטים שעוד מושלים בארגון. אני חושב שחמאס היום שואב את הכוח שלו ואת אורך הנשימה שלו בעיקר מההתבטאויות בתוך ישראל, מהקולות לעצירת המלחמה. הוא מאזין לקולות האלה ומקווה שמשהו ישתנה, וככל שהוא שומע קולות שקוראים להפסקת המלחמה בעזה בדרג הפוליטי ובציבוריות הישראלית, זה מעודד אותו למשוך עוד ועוד בלחימה בתקווה שמשהו ישתנה בקרוב", הוא מסביר את הנזק הרב שבקריאות מסוג זה.

"חמאס מקווה גם שהאמריקנים יעצרו את ישראל לפני שהוא יצטרך להיכנע לתכתיבים הישראליים. הוא לא רוצה לחזור לשולחן המשא ומתן חלש, ומעדיף לחזור לשולחן הדיונים מעמדת כוח. ואני חושב שאם חמאס יבקש הפסקת אש בתמורה לשחרור של חטופים - צריך לעשות את זה", הוא אומר. "אין מה לעשות. התחלנו את המלחמה במצב מאוד לא טוב, חטפו לנו הרבה אזרחים. אם אנחנו רוצים להשיג את יעדי המלחמה, נדרש מאיתנו אורך רוח חברתי, לאפשר את העצירות האלה לשחרור חטופים ולחזור למלחמה, עד שנקבל את כולם", הוא מבקש, "התחלנו את המלחמה הזאת לא כשחמאס היה עם כפכפים, אלא הדרג הצבאי הבכיר היה עם כפכפים, הדרג המדיני הבכיר היה עם כפכפים, וזה מה שהביא לחמאס את ההישג הזה. ועכשיו כדי לבוא ולשנות את המציאות ברצועת עזה אנחנו נצטרך לעשות ויתורים מסוימים, לעשות הפסקות אש, לשחרר חטופים ולחזור להילחם בעוצמה. אבל בכל מקרה אסור לנו לוותר על שלושה תנאים עיקריים: הראשון, אין דבר כזה הפסקת מלחמה עד להכרעת חמאס. השני, לא יוצאים מציר פילדלפי בכל מקרה. והשלישי, לא מעבירים סיוע הומניטרי ישירות לידי חמאס כפי שהיה עד עכשיו", מדגיש בוסקילה.

"להטיל מצור מלא על חמאס"

גם אלוף משנה במיל' חזי נחמה, מראשי פורום המפקדים והלוחמים במילואים, משבח את המנגנון החדש לחלוקת הסיוע, אבל קובע כי הוא לבדו לא מספיק להכרעה ברורה של חמאס: "אומנם במבצע מרכבות גדעון יש שני חידושים משמעותיים. הראשון - הפסקת שיטת הפשיטות של הרמטכ"ל הקודם, שזה כמובן צעד חשוב בכיוון הנכון. חידוש שני הוא היציאה לדרך של תוכנית חלוקת המזון החדשה והפסקת שליטת חמאס בסיוע ההומניטרי, שזה חידוש גדול מאוד בכיוון הנכון", הוא מציין אך מיד מסייג: "יחד עם זאת, במבצע במתכונתו הנוכחית חסרים כמה מרכיבים קריטיים שבלעדיהם לא נגיע להכרעה ולהשבת החטופים. המרכיב הראשון הוא שמירה על הפרדה מוחלטת בין חמאס לתושבים, והנעה של האוכלוסייה החוצה ממרחבי הלחימה. צריך להודיע במרחב מסוים שכל האוכלוסייה חייבת לצאת ממנו על מנת לקבל אספקה הומניטרית במקום אחר. ואז, אחרי שהאוכלוסייה יוצאת מהמרחב, להטיל עליו מצור מלא".

מה זה אומר מבחינתך מצור מלא?

"מצור מלא כולל סגירת ברז המים לאותו תא שטח שבו חמאס בוחר להישאר. יש צינורות מים מישראל לעזה, והם פתוחים, ומאז 7 באוקטובר המצב לא השתנה. הגיע הזמן שבמרחבים שבהם אין אוכלוסייה יהיה מצור מלא, בלי מים, וזה יביא לכניעת חמאס באופן מהיר".

המיקום של מרכזי החלוקה הוא יותר דרומה, כלומר גם הם פקטור מסייע להנעת אוכלוסייה מצפון לדרום.

"נכון, אבל אחרי איסוף הסיוע ניתן לחזור עם האוכל שקיבלת לתא השטח שממנו יצאת, וזה בעייתי כי כך לא נוצרת ההפרדה שאנחנו צריכים בין האוכלוסייה העזתית לחמאס. דבר נוסף שחסר ואולי יישמע הכי פחות חשוב, אבל בעיניי הוא קריטי ביותר ברמה האסטרטגית, הוא ממד הזמן", פוסק נחמה, "צה"ל ומדינת ישראל נלחמים מאז 7 באוקטובר כאילו אין משמעות לממד הזמן. למרות שהשיעור הראשון בבה"ד 1 מדבר על כך שבסופו של דבר הזמן משחק לרעתך ואתה צריך לחתור להכרעה מהירה, אנחנו ממשיכים להתנהל באופן שיכול למשוך את המלחמה הזאת עוד שנים ארוכות קדימה", הוא מתריע, "ובעיניי אין לנו את הזמן הזה, לא בדעת הקהל הבין־לאומית ולא בדעת הקהל הפנים־ישראלית. אנחנו צריכים לדאוג שהמלחמה תסתיים בהכרעת חמאס".

איך לשיטתך ניתן להגיע להכרעה מהירה?

"כמו שאמרתי, מפרידים את האוכלוסייה מחמאס ומטילים עליו מצור מלא. צריך להבין, ברגע שאני סוגר את צינור המים מישראל, בעצם אוזל שעון החול להכרעת חמאס. שבועות ספורים עד שחמאס נכנע. הוא הרי לא יכול להסתדר בלי מים".

זה נשמע צעד כל כך פשוט.

"זה באמת פשוט. זה פשוט כמו שזה נשמע. אין יכולת לאגור מים בעזה. אין מגדלי מים, אין בריכות מים. זה מגיע בצנרת מישראל, וישראל צריכה להגיד: חבר'ה, מעכשיו המים מגיעים לאן שאני מחליטה, רק למרחבים של הסיוע ההומניטרי ששם תהיה האוכלוסייה, ואיפה שחמאס בוחר להישאר אני סוגרת לו את המים".

למה זה לא קורה?

"כי יש כל מיני מתפ"שים ויועמ"שים שמבלבלים את המוח ורוצים להיות צדיקים יותר מהאפיפיור ולהגיד שאפשר להחמיר לפי הדין הבין־לאומי. וככה אנחנו נראים. אנחנו מחילים על עצמנו את התנאים הכי מחמירים של הדין הבין־לאומי, וגוררים את המלחמה הזאת לעוד שנים ארוכות".

כלומר בעיניך צה"ל מדשדש כרגע בעזה?

"כן. חד משמעית. אם נמשיך להילחם באופן הנוכחי, אנחנו גוזרים על עצמנו מלחמת התשה שעלולה להביא לאבדות קשות בקרב בלי להשיג את יעד הכרעת חמאס בסופו", הוא מזהיר, "לכן הקריאה היא ברורה: להפריד את האוכלוסייה האזרחית מחמאס, להטיל מצור מלא ולחתור להכרעה מהירה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מלחמת התשה. אנשים לא מבינים, זה הולך להימשך ככה עוד שנתיים ושלוש, כשכל חצי שנה או עשרה חודשים תהיה איזו עסקה חלקית של ארבעה חטופים ואז עשרה חטופים", הוא מזהיר, "יש להם עוד 58 חטופים, הם יכולים לשחק בהם עוד שלוש וארבע שנים. בינתיים החברה הישראלית נקרעת, המילואימניקים כורעים תחת הנטל, הלחץ הבין־לאומי גובר ואנחנו מתנהלים כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם".

אם מחר בבוקר חמאס נותן אור ירוק למתווה ויטקוף, האם ישראל צריכה ללכת על זה ולהציל עשרה חטופים חיים או להגיד הכול או כלום? מה על ישראל לעשות?

"ישראל צריכה לדאוג לשחרר את כל החטופים דרך הכרעת חמאס. זה מה שצריך להיות".

נגמרו העסקאות?

"אפשר להכריע את חמאס. אסטרטגיית חמאס היא למשוך את הזמן עוד ועוד ועוד, ואנחנו משחקים לידיים שלהם בהיבט הזה. כשהאויב שלך על הקרשים אתה צריך להמשיך ולהכות בו עד שהוא נכנע לגמרי, ולא להסכים עכשיו לעסקה חלקית שתיתן להם שלושה-ארבעה חודשים הפסקה להתחמשות מחודשת. התחושה היא כאילו במלחמה הזאת אף אחד לא סופר את זה שחיילים נהרגים", הוא אומר בכאב, "אנחנו כבר עם מעל 850 חיילים הרוגים. אבל את זה אף אחד לא סופר, ומטה החטופים מרעיד את האדמה. אני לא אומר שלא צריך להביא את החטופים, אני רק אומר שזה יבוא בדרך אחרת. שחרור חטופים עובר דרך הכנעת חמאס אחת ולתמיד", הוא מבהיר.

"אני חושב שבשבוע האחרון נתנו לארגון הטרור חמאס שתי מכות אדירות. האחת היא חיסול הבכירים שלו, מוחמד סינוואר והחבורה שהייתה איתו. והשנייה, השינוי שמתחולל בחלוקת הסיוע ההומניטרי. קחו את שתי ההצלחות האדירות האלה ותמנפו אותן להכרעת חמאס, ואל תצאו עכשיו עוד פעם לעסקה ועוד פעם להפסקת לחימה לשלושה-ארבעה חודשים, ועוד פעם הוא יתחמש מחדש ויגדיר לעצמו שרשרת פיקוד חדשה, ונתחיל הכול מההתחלה", הוא מסרב לקבל, "זה פשוט לא ייאמן".

אתה קורא לשים לב לממד הזמן במלחמה הזאת. אבל אותה תוכנית לחלוקת סיוע עמדה על הפרק כבר לפני שנה וחצי וגורמי ביטחון, כולל שר הביטחון לשעבר וכולל הרמטכ"ל לשעבר, התנגדו לה.

"לצערי, הפסדנו זמן יקר. ודרך אגב, לא רק הם אשמים. אומנם הרמטכ"ל ושר הביטחון הם האשמים העיקריים, אבל גם לדרג המדיני שלא כפה את זה יש אחריות כוללת לכך. אנחנו אמרנו את זה כבר בחודש דצמבר 2023", הוא חושף, "כבר אז אמרנו שחלוקת הסיוע ההומניטרי, כל עוד היא מגיעה לידי חמאס - הוא מרוויח מזה מיליונים, בעזרתה חמאס מגייס מחבלים חדשים ומשלם משכורות ואסור בשום אופן להמשיך במצב הזה. והרמטכ"ל דאז, מכיוון שהוא פחד מהמילה כיבוש ומכיוון שהוא האמין בשיטה העקומה של פשיטות, סירב לדבר הזה. זה לגמרי באחריות שלו ובידיים שלו, וגם לדרג המדיני יש אחריות והוא לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. העובדה שכבר שנה וחצי עולה קריאה שצריך ליישם את הדבר הזה, וזה לא קורה - זה נורא ואיום.

"כיום אנחנו בהחלט רואים שינויים בהתנהלות צה"ל, של כיבוש שטח, נטישת שיטת הפשיטות ויישום מנגנון חדש לחלוקת הסיוע ההומניטרי, אבל אלה צעדים קטנים בדרך. צריך לעבור לדבר האמיתי, לפעולות מוחלטות ומלאות, להפרדה מלאה של האוכלוסייה, להטלת מצור אמיתי. מצור הוא שיטה שנלמדת בכל בתי הספר הצבאיים בעולם. אני למדתי תואר שני בארצות הברית, והסבירו שם שמצור הוא השיטה הכי הומנית בלחימה. למה זו השיטה הכי הומנית? כי אתה בעצם אומר, אני לא רוצה להרוג, אני מטיל מצור, ואז האנשים רעבים וצמאים ומרימים ידיים. ואני לא מתעסק לא בזה שאני הורג אותם ולא בזה שהם הורגים אותי. צה"ל צריך להטיל מצור, שיביא לכניעה מוחלטת של ארגון הטרור חמאס. כמה פשוט, ככה אפשרי", הוא מסכם.