יומיים אחר כך המדד הגיע כבר לכמעט 53%, הרמה השלישית בגובהה בהיסטוריה של המדד.
אומנם נמוך יותר מרמתו ערב משבר 2008, אז הוא עמד על 80%, ונמוך יותר מרמתו ערב משבר הקורונה, אז הוא עמד על 66%, אך עדיין רמה המשקפת היסטריה מוחלטת.
כיום, פחות מחודשיים אחר כך, השתרש בוול סטריט הביטוי TACO, על שם המאכל המקסיקני האהוב. TACO הם ראשי תיבות של Trump Always Chickens Out, או בעברית: טראמפ תמיד משתפן. הביטוי העוקצני הזה לא נולד כנראה בקרב מעריצי טראמפ, אך אני לא חושב שהנשיא יתנגד לרעיון בבסיסו. מלחמת המכסים לא אמורה בשלב הזה להטריד יותר מדי את שוק ההון. היא אומנם מוסיפה רובד של חוסר ודאות כללי, אך אין טעם להגיב בהיסטריה לציוצים היומיומיים של טראמפ בנושא, כפי שעשה השוק באפריל.
אני הייתי מחליף את ראשי התיבות לאמרה: Trump Always Compromises Over-time, עוקצני פחות וגם מצחיק פחות, אך מדויק יותר. טראמפ מתחיל מעמדה קשוחה בצורה קיצונית, כדי להתפשר בסופו של דבר על תרחיש הגיוני ולהביא הישגים.
שוק ההון מבין זאת. השחקנים המתוחכמים יותר הבינו זאת מזמן, אך עכשיו כנראה שההבנה חדרה גם לשחקנים הביתיים והמתוחכמים פחות, ובהתאם לכך מדד הפחד נרגע. בימים האחרונים שמענו הכרזות כגון "סין, באופן שלא יפתיע את כולם, הפרה לחלוטין את ההסכם עם ארצות הברית. סיימתי להיות 'אדון נחמד", או האיום בהכפלת המכס על פלדה מ־25% ל־50%, ובכל זאת, מדד הפחד לא זז ונשאר על רמה של 18.5%.
מידת הביטחון
התעשיות הביטחוניות הישראליות לא ידעו תקופה טובה יותר. באופן יומיומי כמעט אנחנו שומעים על עסקאות ענק עם מדינות שונות בעולם. משקיעים שונים חושבים בטעות שהשוק המקומי מהווה את עיקר המכירות של תעשיות אלה. ובכן, אומנם ישראל היא שוק מרכזי, אך המכירות בעולם הן עדיין הרוב המכריע. אלביט, למשל, מכרה לישראל בשיעור של 19.5% ברבעון השלישי של 2023 (טרום 7 באוקטובר), ובעקבות המלחמה העלתה את שיעור המכירות לישראל ל־32% ממכירותיה, אך עדיין 68% מהמכירות מופנים לעולם, ובעיקר לארצות הברית ולאירופה.
בשנים הקרובות, עם הלחץ של טראמפ על מדינות נאט"ו להגדיל את הוצאות הביטחון שלהן מ־2% מהתוצר ל־5% מהתוצר, ועם ההבנה שלהן שהתוקפנות של רוסיה לא הולכת לשום מקום, סביר להניח שחלקה של אירופה יגדל משמעותית. הבעיה של החברות הביטחוניות כבר מזמן אינה מחסור בקונים, אלא חוסר יכולת לתת מענה לגל ההזמנות האדיר. זו כנראה הסיבה לכך שלאחרונה אלביט גייסה הון בהיקף של 590 מיליון דולר - כדי להקים קווי ייצור שיאפשרו לה לעמוד בהזמנות הנוכחיות והצפויות.
השבוע איימה ספרד, על פי התקשורת המקומית, להשעות עסקת טילים עם רפאל בהיקף של מיליארד שקלים. להערכתי זה איום סרק או לפחות איום זמני, ובכל מקרה חסר משמעות. אירופה כרגע זקוקה לנשק ישראלי יותר ממה שישראל יכולה לייצר.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG
לתגובות: [email protected]