אנחנו, עם ישראל, העוסקים בתורה, חייבים כל הזמן לעבוד על זה שנרגיש שהתורה מרוממת אותנו בקדושה. שנרגיש כשאנחנו עוסקים בתורה את קדושת התורה ואת ההתקדשות על ידה.
נרגיש שאנחנו בעצם מופיעים את השכינה, ועל ידי זה העולם קיים. כי החורבן קורה כשהשכינה מסתלקת, ואם אנחנו משרים את השכינה בתוכנו אז המקדש נבנה ומתקיים.
ההמשך של ימי חג השבועות, צריך להיות, שנעלה למקום עוד יותר גבוה מהמקום שהיינו בו לפני חג השבועות. למקום של יותר קישור עם התורה, עם אהבת התורה ולימודה.
עלינו לשאוף להגיע למצב שאנחנו אוהבים את התורה ומרגישים צימאון לתורה, "לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' (עמוס ח, יא), כמו רעב, שאדם רעב וכשהוא אוכל הוא מרגיש שמתמלא החיסרון, כך להרגיש כלפי התורה. להרגיש צימאון לתורה, שכאשר לא לומדים יש צימאון, וכשאדם עוסק בתורה הוא מרגיש שהתורה מרווה אותו, והוא מתמלא על ידי הלימוד.
חלק משיחה שנאמרה בשנת התשפ"ד. לשיחה המלאה באתר ישיבה