לוחמים בעזה
לוחמים בעזהצילום: דובר צה"ל

ראש השב"כ המיועד האלוף דוד זיני, עורר בשבוע שעבר סערה כשנחשפו ציטוטים שלו מהם השתמע כי הוא מבקש להכניע את הארגון הרצחני חמאס ומתנגד לעסקת חטופים שתשקם את יכולתו של הארגון.

במיוחד עורר זעם בקרב משפחות החטופים המשפט שצוטט בשמו: "אני נגד עסקאות חטופים, זוהי מלחמת נצח".

בלי להיכנס לפרשנויות למה התכוון המשורר בשירו 'מלחמת נצח', סקירה של ההיסטוריה הביטחונית של מדינת ישראל מלמדת שאנחנו, מה לעשות, במלחמת נצח בכל מקרה, וכך כנראה יישאר גם בעתיד.

יותר מכך: זירות הלחימה העיקריות אינן קבועות. הן נודדות בתקופות שונות בין אזורים שונים לאורך גבולות מדינת ישראל. בכל תקופה היה איזור ספר כלשהו נמצא במצב מלחמה - כששאר הארץ שקטה. אם כי כבר ידענו בעבר יותר מזירה אחת, כמו בשנה וחצי האחרונות.

בשנים שאחרי קום המדינה, המחצית הראשונה של שנות החמישים של המאה הקודמת, זירת המלחמה העיקרית היתה גבול ירדן, כאשר מחבלים מכיוון ירדן רצחו אזרחים ישראלים. הפיגוע הזכור ביותר היה רצח 11 נוסעי האוטובוס במעלה עקרבים באדר תשי"ד.

עוד זו לא שקטה לגמרי וכבר נפתחה באמצע שנות החמישים זירה חדשה - עוטף עזה. כן, אותו 'עוטף' של ימינו. קבוצות ה'פידיאיון', אירגוני מחבלים קטנים שפעלו מרצועת עזה בחסות המימשל המצרי, זרעו מוות והרג ביישובי הדרום, כשיישובי 'עוטף עזה' היו גם כפר מנחם נס ציונה ואפילו כפר חב"ד במרכז הארץ. מבצע סיני שם קץ לפעילות ה'פידאיון'. 'עוטף עזה' נרגע.

בתחילת שנות השישים, היה הגבול הסורי הגבול ה'חם' במדינה, בתקריות הירי שנכרכו במלחמה על המים - הניסיון של סוריה להטות את מי הבניאס והחצבאני ולייבש בפועל את נהר הירדן והכינרת. יישובי גבול סוריה, ובעיקר בעמק החולה, ספגו באותן שנים הפגזות בלתי פוסקות מרכסי רמת הגולן, עוד כשנקראה 'הרמה הסורית'.

מלחמת ששת הימים סילקה את האיום הזה, 'פגז אחרון התפוצץ ושתק, עטפה הדממה את העמק', כמאמר השיר. החזית הסורית שקטה אבל אחריה נפתחה חזית חדשה - בקעת הירדן, 'ארץ המרדפים', שם נערכה מלחמה ממושכת במחבלי אירגון ה'פתח' שקם שנתיים לפני כן שחדרו משטח ירדן לבצע פעולות טרור במדינת ישראל, בעיקר באמצעות הנחת מיטעני חבלה. במקביל הופגזו יישובים בגבול ישראל-ירדן בעמק הירדן. קיבוצים כמו גשר, חמדיה, מעוז חיים נווה איתן וטירת צבי, כיכבו בכותרות בהקשרים של הפגזות ולינה במקלטים.

זו עוד טרם הסתיימה וכבר פרצה מלחמה בזירה אחרת - חזית תעלת סואץ מול מצרים, מלחמת ההתשה שהסתיימה בהתשה הדדית של ישראל ומצרים, עם ניצחון בנקודות לישראל. אלא שזו היתה רחוקה מכל יישוב יהודי.

המלחמה מול המחבלים מגבול ירדן הסתיימה כשחוסיין מלך ירדן, בסיוע ישראלי, חיסל את הנוכחות של הפתח' בארצו בספטמבר 1970. המחבלים המוכים מצאו איזור חדש - דרום לבנון, שם הקימו את מה שכונה בישראל 'פתחלנד'. וכך, כשבתחילת שנות השבעים שקטה החזית הירדנית, התעוררה לראשונה החזית הלבנונית, במלחמה ממושכת מול מחבלי הפתח'. הבילוי במקלטים עבר מגבול ירדן לגבול לבנון.

אחרי מלחמת יום הכיפורים, שהוציאה את מצרים וסוריה ממעגל המלחמה בישראל, החזית הלבנונית המשיכה לסעור. בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים שריקות הקטיושות מדרום לבנון ליישובי הגליל, ובראשם קרית שמונה, סימלו את המציאות הביטחונית הישראלית. המציאות הזו הובילה למבצע ליטני ובהמשך למלחמת שלום הגליל, שתיקרא לימים 'מלחמת לבנון הראשונה'.

בסוף שנות השמונים נפתחת זירה חדשה - יישובי יהודה ושומרון תחת מתקפת ה'אינתיפאדה'. הראשונה, כמובן. המלחמה הזו, דווקא כשהיתה בדעיכה, הובילה להסכם אוסלו, שהביא בתחילת המאה ה-21 למה שייקרא 'האינתיפאדה השניה' - והפעם באמת כל הארץ חזית. פיגועי טרור קשים מדן ועד באר-שבע.

זו הסתיימה במבצע 'חומת מגן', אחד המבצעים המרשימים של צה"ל, שבאמת היה יכול להביא לשקט בכל המדינה, אלא שאז מחליט אריק שרון על 'ההתנתקות', הנסיגה המלאה מחבל עזה וחורבן גוש קטיף, מהלך שמניח את היסודות למלחמה שמתנהלת כבר מעל שנה וחצי, מלחמת שמחת תורה. ושוב כל הארץ חזית, מהגליל ועד הנגב. אפילו ברמת הגולן, האיזור השקט ביותר, נשמעו צפירות אזעקה בשנה שעברה לראשונה מזה 40 שנה. ומה יהיה עתידה הביטחוני של הגולן אחרי קריסת משטר אסד ועליית משטר דעא"ש, רק הקב"ה יודע.

נכון לעכשיו, בגליל שוב שקט, רמת הגולן שקטה, ביהודה ושומרון לא רגוע, אבל המצב לא מתקרב לימי ה'אינתיפאדות' למיניהן, וברצועת עזה יש לחימה עזה - מעבר לקו הירוק. רק טילים ח'ותים מטרידים מדי פעם. אבל הניסיון ההיסטורי, כפי שמלמדת הסקירה הזאת, מוכיח שכל שקט הוא תמיד שקט שלפני הסערה, כאן או שם או באיזשהו מקום בארץ על פי התור. 'מלחמת נצח' זו לא שאיפה ולא תפילה. זו פשוט מציאות.

--

הטור המלא מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח'.