חוק הגיוס - כפייה או הסברה?

כולנו מצויים בעין הסערה סביב חוק הגיוס. ברשותכם, ארבע שאלות עקרוניות בנוגע לחוק:

האם קיימת חקיקה דומה שמכוונת למניעת השתמטות במגזרים אחרים, כגון ערבים, או שמא מדובר בפטור גורף - כמו זה הניתן על ידי קב"ן למי שאינם מתאימים לשירות מסיבות נפשיות או אחרות?

האם חוק גיוס בכפייה - לרבות הפצת "50 אלף צווי גיוס" - באמת יביא ולו חרדי אחד ללשכת הגיוס?

האם צה"ל בכלל ערוך לקלוט רבבות חרדים בתנאים ההלכתיים הנדרשים להם?

כיצד ייתכן שללא חוק וללא כפייה, מתנדבים אחים יקרים מהציבור החרדי לארגוני הצלה כמו "זק"א", "איחוד הצלה" ואחרים - לעיתים תוך סיכון עצמי?

לעניות דעתי, מסקנה אחת עולה מכל אלה: החוק המוצע - המושתת על סנקציות אישיות וכפייה בכוח - אינו נועד באמת להרחיב את שורות המתגייסים, על אף הצורך הדחוף בכך. מדובר, בפועל, בכלי ניגוח בלבד, המעמיק את הקרע הפנימי בתוכנו.

הממשלה חייבת להסיר את החוק הזה מסדר היום - בין אם בג"ץ יסכים לכך ובין אם יתפוצץ מרוב זעם. נעמוד בזה. יש חלופה.

מן הראוי, מתוך אהבה כנה לאחינו החרדים, ומתוך הבנה אמיתית לחיוניותם של בתי המדרש מחד, ומצוות המלחמה ויישוב הארץ מאידך - שהממשלה והצבא יפתחו במסע הסברה ממלכתי רחב, שידבר אל לבם של צעירים חרדים.

אני מאמין שהאוזניים ייפתחו והלבבות יקשיבו - כאשר דברי האמת ייאמרו מתוך לב אוהב ומכבד. כולנו עמדנו יחדיו על הר סיני ושמענו ממשה: "לא תעמוד על דם רעך". מצווה זו מחייבת כל מי שדבר אלוקינו הוא בעיניו חוק וציווי - וביתר שאת מאז שמחת תורה תשפ"ד.

למדנו גם כי מצוות יישוב הארץ כוללת את כולן, ומשמעותה - כפי שכותב הרמב"ן - היא: כיבוש, מלחמה ויישוב. דברי הרמב"ן הם המשך ישיר לדבריו של הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם.

אין לפחד מן המערכת המשפטית או התקשורתית. ה' אלוקי צבאות ישראל מתהלך בקרב מחננו, והוא בוודאי יצליח את מעשה ידינו.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, והשם יעשה את הטוב בעיניו - ובוודאי גם בעינינו.