איריס קליינמן העצני, פסיכולוגית קלינית, מספרת בראיון לערוץ 7 על סדנאות גוף ונפש שהיא מובילה עבור אמהות ונשים של לוחמים, אנשי סדיר ומילואים.
במשך שנים רבות הובילה איריס במסגרות רבות סדנאות גוף ונפש על פי מודל ששמו CMBMואותו למדה. "ראיתי שהמודל הזה הוא מודל נפלא שמאוד עוזר לאנשים להתמודד עם קשיים שונים שהם נתקלים בהם במהלך החיים".
ביום חמישי הראשון שלאחר פרוץ המלחמה פגשה את איריס תושבת אחד מיישובי העוטף לאחר טראומה קשה של אבדן חברים ביום הטבח. לאחר מספר מפגשי טיפול איתה ועם בן זוגה התברר שהשיטה שאותה מובילה איריס יכולה לסייע גם להתמודדות עם הטרגדיה הקשה והטראומה שבעקבותיה.
"אחרי חודש התחלתי ללוות את הקב"ן הראשי של בית חולים הדסה, הדרכתי אותו והוא עשה עבודת קודש בבית החולים. גם שם ראיתי עד כמה השיטות הללו של גוף ונפש יכולות להועיל. בעקבות כך בעבודה בקליניקה אני פוגשת לא מעט סבתות ללוחמים שמתמודדות עם הקושי של ליווי האמהות לצד הדאגה שלהן עצמן. גיליתי שקבוצת הסבתות מאוד זקוקה לליווי ועזרה ובאותם ימים לא היו מסגרות שמושיטות להן עזרה".
בעקבות כך החליטה איריס לפתוח סדנה ייעודית לסבתות של לוחמים. "אחת ההתמחויות שלי היא התמחות בליווי אנשים במחצית השנייה של החיים ובזקנה. החלטתי לפתוח סדנה באופן עצמאי, פרסמתי והודעתי לקולגות וקולגים שאני פותחת את הסדנה והייתה היענות בלתי רגילה". הקבוצה הראשונה נפתחה עם 12 נשים מתוך ה-20 שפנו מיד בראשית הדרך. כבר ביום הראשון התווספו עוד חמש נשים לקבוצה.
הרעיון מאחורי הסדנה ודרך הטיפול הוא חיפוש ומציאת הדרך האישית של כל מטופל אל השלווה המותאמת לו מתוך הכאוס והמתח, למצוא את הדרך להירגע, לנשום, להיטען ומתוך כך להמשיך הלאה. "כל מפגש מתחיל בנשימות, לעצום עיניים, לקחת נשימה עמוקה להרגיש איך אוויר נכנס לריאות, איך הוא ממלא אותן, איך מוציאים את האוויר. פשוט לשבת ולנשום. כשאנחנו במתח ולחץ וחרדה אנחנו מפסיקות לנשום וזה עושה אסקלציה של כל המתחים והבעיות", אומרת קליינרמן העצני ומרחיבה עוד על חשיבות הידיעה כיצד לנשום נכון דווקא במצבים של לחץ מתח וחרדה.
בהמשך הסדנה, היא מספרת, "יש סבב פתיחה. כל אחת אומרת עם מה היא באה היום, ולאחר מכן אנחנו לומדים טכניקה, או של דמיון מודרך בין אם בכלי יצירתי כמו קלפים טיפוליים ובין אם כתיבה חופשית או ציור חופשי". באמצעים הללו המשתתפים מביעים את רגשותיהם. איריס מתארת את המפגש הראשון שהתקיים חמישה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, ובו שאלה את המשתתפות מהי ההתמודדות הקשה ביותר עבורן ומה עוזר להן להירגע. האמירה של הדברים גורמת לדוברת להשתמש באמצעי מעבר לכך שהיא למעשה מלמדת את האחרות על דרכה שלה להתמודד דרך הכלי המיוחד שלה.
באחד המקרים, מספרת איריס, אחת המשתתפות, בעלת תפקיד בכיר, סיפרה שדרך ההתמודדות שלה עוברת דרך תפילה על חמישים לוחמים ששמותיהם נמצאים אצלה. הקבוצה כולה, דתיים וחילוניים, הפכו לחלק מהמחזקים והמחבקים אותה ואת דרך ההתמודדות שלה.
בטכניקות ההתמודדות נעשה שימוש גם בקבוצות שהקימה איריס עבור בנות זוגם של לוחמי מילואים. "בכל מפגש אני מלמדת טכניקה אחרת", היא אומרת ומציעה לכולנו לנשום שתי נשימות עמוקות ומתוך כך לחוש בעצמנו עד כמה שתי הנשימות הללו מאפשרות איתחול מחדש עבורנו.
בהמשך הדברים היא מספרת על הטכניקה אותה למדה כבר בתקופת האינתיפאדה הראשונה מפרופ' מולי להד, טכניקה המתומצתת בראשי תיבות 'גשר מאחד'. "ג' זה גוף. לדעת איך להשתמש בגוף כדי להירגע כמו נשימות, הליכה, והתעמלות. ש' זה השכל. איזה מחשבות מחזקות אותי. אני למשל מאוד התחזקתי ממשפט ששמעתי מאדם שפגשתי במסגרת עבודתי, אברהם קרמי, 'השמש נשארת תמיד העננים באים והולכים'. המשפט הזה של ניצול שואה שעבר את גטו וורשא ועוד מחנות ריכוז ולאחר מכן גם נשבה בשבי בירדן, המשפט האופטימי הזה ממש חיזק אותי, ולכל אחד המשפט שלו. ר' זה הרגש. לבטא את הרגשות, להביע אותן כל אחד בדרכו, בשיחה, בכתיבה, בשירה וגם בבכי. מ"א זה מערכת אמונות. מה מערכת האמונות שיש לנו ומחזקת אותנו. ח' זה חברה. כוח הקבוצות הוא בלתי רגיל ו-ד' הוא דמיון".
בדבריה מרחיבה איריס עוד על סעיף ה-ח', סעיף החברה וכוחה של קבוצה כפי שראתה אותו מתגלה במפגשים עם בנות זוג של אנשי מילואים, מפגשים בהם הן משתפות זו את זו, משמיעות זו לזו ומחזקות זו את זו. "יש לזה כוח בלתי רגיל".
עוד היא מספרת על נשים שסיפרו שבסדנאות למדו לבקש מהסביבה את העזרה לה הן זקוקות, עזרה שלא ידעו לבקש גם כאשר החברה שמסביב רצתה לסייע ולעזור.
תרגיל נוסף מתמקד בדמיון ובו איריס מבקשת מהמשתתפות לדמיין את עצמן במקום הנוח הנעים והמרגיע ביותר עבורן, ומתוך התחושה שהרוגע מחלחל לתוכן לפגוש דמות כלשהי שמעבירה להן מסר חיובי כלשהו. לצד דבריה אודות היכולת של תרגילי הדמיון הללו להעצים, הם גם עלולים לפעול לרעה ויש ללמוד כיצד לעשות את הדברים בצורה נכונה ומעצימה.
את הדברים חותמת איריס בשורות שירה שכתבה רחל פסטרנק: "אני מלמדת את עצמי לבשר לעצמי כל בוקר בשורות טובות, גם אם לפעמים עליי להמציא אותן".