כל עם בעולם יודע שבעת מלחמה חייבים להתלכד. כל הדמוקרטיות בעולם מאפשרות, בעת חירום, פגיעה בקודש הקודשים - מועד הבחירות הקבוע בחוק.
הנה ממש ברגעים הללו דוחה אוקראינה, הנלחמת על נפשה, את הבחירות כי זה ברור: זה לא הזמן לחדד הבדלים אלא ההפך, להתאחד לטובת מלחמה באויב הבא להורגך. מלבד פוטין, המניח קיום בחירות באוקראינה כתנאי למו"מ לשלום, אין איש בעולם הדמוקרטי שלו ולו טיפת יושר אינטלקטואלי, שלא יבין את עומק העניין. איזה צד יכול קיום הליך דמוקרטי שיגרתי, כאשר השגרה נטרפה ואינה קיימת עוד?
רק אצלנו לא מובן הדבר. מהיום הראשון של המלחמה - עולה דרישה להכניס את העם לשלטון של קמפיינרים וקבלני קולות, ועדות בחירות ושלטי חוצות, סרטוני תדמית ומאבקי פריימריז פנימיים, סוקרים ופרשנים פוליטיים - כולם נגד כולם.
באמת? זה הזמן לערער את יסודות האחדות של האומה הנלחמת כדי לברר בפעם נוספת כמה מנדטים יש לכל אחת מהמפלגות? זה הזמן להיכנס לשלטון ממשלת מעבר מסורסת? ואם לא תהיה הכרעה ברורה, כפי שחווינו בעבר הלא רחוק, שוב נכנס לשנים של סבבי בחירות, אבל הפעם תחת אש? גם קיום הבחירות במועדן יהיה מאתגר מספיק, לא כל שכן הקדמתן, אך נראה שהעם היושב והנלחם בציון מוביל להקדמת הבחירות מרצונו החופשי והמושכל. כנראה שיש מטרה חשובה יותר מניצחון על האויב, והיא ניצחון על היריב הפוליטי.
המערכה הזו אינה חדשה. כור ההיתוך שהגה השמאל הציוני בשנות קום המדינה, ביקש ליצר ישראלי חדש. הוא בחר בקפידה מי יכנס אליו ומי לא. עולם התורה נשאר בחוץ מתוך החלטה מודעת. ולכן הפטור של העולם החרדי מהשירות בצה"ל אינו טכני אלא מהותי והוא נולד לאחר מלחמת השחרור, מלחמה בה החרדים היו שותפים מלאים בה, היו חלק נכבד מהחיילים האלמונים שנלחמו למען הקמת המדינה.
אך כשצה"ל מוקם, מטרותיו החברתיות מנוסחות היטב ולדורות קדימה. עולם התורה נמצא בשפל אחרי השואה, וכל צד פונה לדרכו: לציבור החרדי ניתנו "איי דת" במדינה החדשה, כך שמחד לא יהוו משקולת של חברה דתית על מערכות השלטון, ומאידך יקבלו פטור מהיות חלק אינטגרלי של אותה המדינה. זו הייתה המגמה וזה היה מהלך מוסכם. כך נבנתה החברה הישראלית לשביעות רצונם של שני הצדדים.
אך תודה לא-ל, שום דבר לא הלך לפי התכנון. העם הישראלי "החדש" לא מוכן לחיות במנותק מערכי הנצח של תורתנו הקדושה והציבור של לומדי התורה כבר גדול מידי בכדי לחיות ב"איי הדת". התוכנית נכשלה. כי אם קיים כור ההיתוך, אז כולם ללא יוצא מהכלל נכנסים בו כדי שלא נפסיד ולו טיפה מהמורשת המקיימת את העם שלנו מיום היוולדו אך גם לא טיפה מרוח החלוציות ומסירות הנפש האין סופית לטובת הכלל. גם היא אינה חדשה ולא נולדה בתש"ח.
מימי יציאת מצרים, כשרצה הקב"ה למנות אותנו, הוא מנה כל יוצא צבא בישראל. מי שלא יוצא צבא -לא סופרים אותו, תרתי משמע, אז כהיום. אך השאלה הגדולה איך משנים את הסדר הנהוג בעם עשרות רבות של שנים. איך הופכים את הקערה על פיה ואומרים לציבור גדול בעם שלא רצו אותו בצבא, בואו, אנחנו חייבים אתכם!
מדובר בתהליך ארוך וכואב לשני הצדדים: החרדים לא יתגייסו כשכירי חרב לצבא זר תמורת הטבות כלכליות (או כדי למנוע סנקציות כלכליות). הוא צריך להרגיש שזה הצבא שלו והמדינה שלו. כדי שזה יקרה, המהות הלאומית שלנו, הצביון שלנו צריך להשתנות. הציבור הכללי שנלחם היום על גיוס חרדים, צריך להיות מוכן לכך בלב פתוח ונפש חפצה. לא ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. השאלה הגדולה האם אלו רוצים באלו?
כך יצא, שאת המאמר הקודם שלי כתבתי על החבר (גילוי נאות) וחבר הכנסת יולי אדלשטיין, כשלקח אחריות ועשה מעשה. איש לא יכול לומר שהוא פועל ממניעים אישיים כאשר רק לפני מספר שנים יולי עצמו שילם מבחירה מחיר אישי כדי להציל את הכבוד הלאומי של בית הנבחרים שלנו, כשהתפטר ממשרת יו"ר הכנסת לאחר שסירב לצו בג"צ לכנס את המליאה.
יולי, אתה אחד מסמלי המדינה הזו. בימים האחרונים הצלחת להגיע, בהדברות עם הציבור החרדי, למקומות שהיה לוקח לנו עשרות שנים להגיע אליו. זה קרה מפני המצב שנוצר אבל גם בזכותך כאיש חזון שמונח בשתי העולמות, עולם התורה ועולם הציונות.
אל תקשיב למזלזלים משני הצדדים ולתוקפים שאתה לבטח לא חושש מהם, ולמספרי סיפורים ולאלו שכבר יודעים הכל על ה"מניעים האישיים" שלך. אלו טענות מבישות. מי שמשבח ומחזק אותך מזה ומבקר ותוקף אותך מזה, צריך לפשפש במעשיו תחילה. מה האינטרס שתלך עד הסוף (ולא תשיג דבר) ומה האינטרס שתתקפל ונפספס הזדמנות היסטורית שלנו כחברה ישראלית מאוחדת?
לחץ על החרדים כמה שתוכל, אבל אל תשבור אותם כי הם בשר מבשרינו. יש כאן הזדמנות והיא באה על ידיך - זו זכות גדולה ושליחות עצומה.
כבר כתבתי מה אני חושב על הליכה לבחירות בעת הזאת. בעיניי זה לא פחות מאסון ולא בגלל הרצון (הטבעי יש לומר) להיאחז בשלטון, אלא בגלל אותה מלחמת קודש שאנו נמצאים בעיצומה. בחזית זקוקים לחיילים, אך לא פחות ואף יותר מזה, זקוקים בחזית לאחדות העם שלנו שעומד איתן לא בכיכרות אלא מול אויב מר ואכזר. זו היא הסיבה האמתית לאפשר את תחילת התהליך. אם תרצה, "אתחלתא דגאולה" של החברה הישראלית, בה אף אחד לא נשאר בחוץ. לא במלחמה אבל גם לא בעת שלום.
יולי, גם אתה עמוד איתן על משמרת האחדות ואפשר למה שהשגת להתחיל להתממש. אל תלחם על "סוף הדרך" אלא על תחילתה, ואנחנו נהיה מאחוריך.
לך בכוחך זה והושעת את ישראל!
הכותב הינו פעיל עלייה וראש המועצה האזורית גוש עציון ויו"ר מועצת יש"ע לשעבר