אתמול התקיים דיון בוועדת המשנה להגות יהודית בכנסת, בראשות ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן.
גילוי נאות: עם כניסתה לכנסת נפגשה עמי ח"כ דיסטל וסייעה לי בקידום הנגשת מערת המכפלה לציבור - ומאז שמורה לה פינה חמה בלבי. דווקא משום כך אני כותב שורות אלו במחאה חריפה על דברים חמורים שאמרה במהלך הדיון.
הדיון עסק בטענות קשות של הורים בנוגע לצמצום שיעורי תנ"ך במערכת החינוך הממלכתית, הכנסת תכנים פרוגרסיביים לבתי הספר, פעילות של ארגוני שמאל קיצוני, ומניעת הנחת תפילין לתלמידים. אכן, מדובר בסוגיות כואבות ורגישות. גם בארגון "בצלמו" אנו מקבלים פניות רבות מהורים ותלמידים בנושא, ופועלים בנחישות. כך, הצלחנו להביא להוצאתו של הארגון הקיצוני "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני", הכולל משפחות של מחבלים, מתוך מוסדות חינוך.
במהלך הדיון השתתף גם ח"כ גלעד קריב - המגדיר עצמו כרב רפורמי. הוא סיפר כי הוא שמח על כך שעתה תוסדר הנחת התפילין בבתי הספר, שכן בתו נוהגת להניח תפילין מדי יום.
ח"כ דיסטל השיבה לו בחריפות, ואמרה בין היתר: "אם תעשה בר מצווה לכלב שלך - אני אגיע". היא הרימה את קולה, הורתה לסדרנים להוציאו מהאולם ואמרה: "תוציאו את הרפורמי - היהודים רוצים לדבר."
ועל הדברים הללו - אני מוחה בתוקף.
יהודי הוא יהודי - תמיד. גם עופר כסיף הוא יהודי. בשבעה באוקטובר אויבינו לא הבחינו בין דתי לחרדי, בין שמאלני לימני, בין מתנחל לקיבוצניק. גם פעילי שמאל קיצוני, כמו ויויאן סילבר - פעילה בבצלם ובארגוני שמאל נוספים - נחטפו ונרצחו באכזריות.
אכן, התנועה הרפורמית וח"כ קריב פועלים לעיתים באופן שפוגע במדינת ישראל. גם נגדי פעלה התנועה הרפורמית אישית: רק החודש פנתה למשטרה ולפרקליטות בדרישה להעמיד אותי לדין פלילי על הסתה וקריאה לאלימות, וטענה כך גם כלפי רבנים בולטים נוספים - ביניהם הרב שמואל אליהו.
אבל חרף כל זאת - לעולם לא אומר, ואפילו לא ארמוז, שמישהו מהם פחות יהודי ממני.
הרב עזריאל טאובר, מגדולי הוגי הדעות בדורנו, היה נוהג לומר: על פי ההלכה, אם אדם מוצא תינוק בסין ומגדלו, הוא נחשב לגוי - כי הולכים אחר הרוב. אך אם נפל עליו גל אבנים - מחללים עליו שבת, כי ייתכן שהוא יהודי. כלומר, עצם הספק ביהדותו גובר על הכל. זה מלמדנו: מהותו של יהודי היא היותו בן לעם ישראל - ולא מספר המצוות שהוא מקיים.
לצערי, לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר ביטויים כמו "הוא לא יהודי בשבילי". הגיע הזמן שנזכור: בשביל אויבינו - לא משנה אם אתה רפורמי, נטורי קרתא, נער גבעות או תושב גבעת שמואל. בעיניהם - כולנו יהודים.
עלינו ללמוד לא רק למות יחד - אלא בעיקר לחיות יחד. אין צורך לטשטש הבדלים, ויש להיאבק בתנועות שמערערות את יסודות העם - אך תוך הבנה עמוקה: הם יהודים בדיוק כמונו. הם אחים. והאור שביהדות - יקרב גם אותם למוטב.