חילוני דתי ומסורתי נכנסים לשולחן שבת ביחד וזו לא התחלה של בדיחה במציאות החיים המדממת מקיטוב שלנו.
לא, באמת, מה הסיכוי שתרחיש כזה יהיה בכלל אפשרי כששיח הפסיפס הישראלי מוצף ברעל מזוקק ודחוס במיוחד של פילוג ושטנה? או שאולי בעצם זו בכלל התקשורת שלא מפסיקה לחפור לנו על כמה שרע פה ואיך שהקפלניסטים רוצים לאכול לארוחת בוקר את הביביסטים שמצידם כל תכליתם בחיים מתנקזת לחלום לחזות בהדחתה של היועמשי"ת ונשיא בית המשפט העליון.
ובכן, תקשיבו סיפור:
בשבת שעברה, הרמנו בבית ספר 'קשת' שוהם ביחד עם הקהילה מיזם מקסים שנקרא בשם:
'שבת בג'ינס'.
הרעיון נשמע שאפתני על גבול ההזיה:
לקחת ולאסוף את כל תלמידי שכבת ה', דתיים וחילונים שיבואו יערכו שבת כהלכתה ביחד מתוך מטרה שהתלמיד החילוני ירגיש בנוח תוך כדי שמירת סט הערכים שלו וכן התלמיד הדתי ירגיש כמובן בנוח תוך כדי שמירת שבת כהלכתה.
אבל רגע, איך באמת עושים את זה? מה נגיד לתלמיד חילוני שרגיל לסמס בשבת? ומה נגיד לתלמיד דתי שבבית שלו נוהגים לשיר כמה וכמה שירי שבת?
ובכן, מסתבר שבאמצעות רצון טוב, לב ענק ואנרגיות של חיבור אמיתי אפשר לגשר כמעט על הכול...ולפעמים הכמעט הזה...הוא הוא הכול.
באופן רשמי השבת נפתחה ביום שישי בבוקר כאשר כלל תלמידות השכבה ערכו הפרשת חלה עם ריח משגע. את החלות שהתלמידות אפו אכלנו בסעודת ליל שבת.
לאחר מכן בשבע התלמידים החלו להגיע עם חולצות לבנות וכן חולצות מבית אבא או כל חולצה שהם לובשים לשבת ומרגישים איתה בנוח.
צילמנו תמונות למזכרת, כאשר התלמידים החילונים התאפקו למשך כמה שעות עם הטלפונים והלכו ביחד עם התלמידים הדתיים לתפילה וחוו קבלת שבת קרליבך באופן שבחיים הם לא חוו קודם. כמובן שההליכה לתפילה לא נעשתה מתוך הכרח אלא מתוך רצון:
מי שרצה ללכת לתפילה הלך ומי שלא...נשאר בבית הספר לפעילות חווייתית. שוב, מתוך רצון לתת לכל אחד לחוות את השבת שלו כפי שהוא רוצה.
לאחר מכן שרנו ביחד 'שלום עליכם' ו'אשת חיל'. ואז היו תלמידים ששרו: "שבת בבוקר יום יפה". קידוש שכולם שתו בו יין, ברכת המוציא וסעודת ליל שבת.
באמצע הארוחה, תלמידה חילונית אמרה דבר תורה על הפרשה ותלמיד דתי אמר גם הוא ובסופו של היום כל התלמידים שיחקו משחקי קופסה כאשר תערוכה מיוחדת ומושקעת במיוחד בסימן חפצים שייצגו את 'השבת שלי', ליוותה את כל השבת.
והמראות, הוא המראות...ראיתי תלמידים ותלמידות באורות. נוצצים. בורקים. בהיי.
חשבתם מה הסיכוי שתלמיד עם קשב וריכוז יצליח להיות בכל התפילה ולהתעקש למרות שהצעתי לו להתאוורר קצת בחוץ, להמשיך ולהיות עד סוף התפילה בגלל שהנשמה הגדולה שלו רוצה עוד?
ואם היינו צריכים הוכחה לכך שתלמידים מסוגלים להעביר את הזמן גם בלי הטלפון שלהם ולבלות במשחקי קופסה כמו לפני שלושים שנה...ובכן, קיבלנו אותה בענק.
ובוא אני אגיד לכם משהו: אם הצלחנו להרים שבת של תלמידים דתיים וחילונים, אין שום סיבה שבתי ספר נוספים מהחינוך הממלכתי או של החמ"ד לא יוכלו גם הם להרים שבת כזו.
הקונספט מאוד פשוט ומזמין וכל מי שרוצה, אשמח לסייע ולעזור לו במייל:
כמובן ללא עלות.
ומה עם הבונוס? ובכן, לראות את ההורים, לשמוע אותם מאושרים, להבין שגם הם נשאבו לתוך המרחב הזה שנמצא מעל לזמן, למחלוקת ולשיח העכשווי, זו התחושה הנפלאה ביותר שיש.
אמרו לנו שייקח לנו עוד שמונים שנה לאחות את התפוררות החברה שלנו. אז אמרו.
לפעמים כל המחלוקות שבעולם יכולות להיפטר באמצעות חלות משגעות, כמה סלטים, שניצל ובשר ובעיקר דיבוק חברים אמיתי שהזכיר לנו שלמרות הכול...
אבל אנשים אחים אנחנו. גם בשבת.
בעיקר בשבת.