יכול להיות שעד שהטור הזה מתפרסם המשבר הקואליציוני בא על פתרונו, יולי אדלשטיין כבר לא עוכר ישראל, המפלגות החרדיות עושות קולות של "הסכמנו בלב כבד להתפשר" וכולם מחכים שבג"ץ יפסול את החוק כדי להתחיל את הסאגה מחדש.
כן, ויכול להיות גם שבינתיים הממשלה שלחה את צה"ל לתקוף באיראן, הביסה סופית את חמאס, שלחה הביתה את גלי בהרב־מיארה ומינתה את דוד זיני לראש השב"כ. ברור.
האמת? יכול להיות. המון דברים יכולים לקרות במדינה העצבנית שלנו ב־60 השעות שחולפות מהרגע שהטור הזה נכתב ועד שאתם אוחזים בעיתון ושואלים את עצמכם מה מצחיק פה.
אבל בהנחה שזה לא קרה, הנה לוח הזמנים למציאות הישראלית המבולגנת שבה כולם מסכימים שצריך ניצחון מוחלט, אבל לא מסכימים מי האויב שצריך לנצח.
קוגל דאשתקד
יום רביעי, ט"ו בסיוון: הכנסת מצביעה בקריאה טרומית על הצעת החוק לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות. חלק מחברי הכנסת החרדים מצביעים בעד, חלק מצביעים בינתיים נגד, וחלק נזכרים שבדיוק בזמן ההצבעה הם חייבים להתפלל מנחה.
יום חמישי, ט"ז בסיוון: ראש הממשלה מורה להיכנס למרתון דיונים ולא להפסיק גם בשבת. החרדים אומרים שאפילו לימוד תורה לא דוחה שבת, אבל הפעם - בניגוד לישיבת הקבינט ההיא מלפני חמישה חודשים שדנה בעסקת החטופים ונכנסה לתוך השבת - הם לא משאירים פתק שאומר שכל מה שיחליטו מקובל עליהם. גם אדלשטיין מודיע שעם כל הכבוד לקואליציה, בשבת הוא הולך לבית הכנסת כדי לחטוף צעקות מקפלניסטים.
יום שני, כ' בסיוון: חברי הכנסת החרדים מגיעים לחתונת אבנר נתניהו, עדיין לא ברור אם על תקן אורחים או מפגינים. הוונדליסטים שבאים לפוצץ את החתונה מתלבטים האם לשבח את החרדים שמסרבים לשרת במלחמה הפוליטית, או להניף את השלטים הרגילים נגד קואליציית המשתמטים. ליתר ביטחון הם שורפים את כביש החוף במחאה על כך שישראל מאחלת לכל האנטישמים ללכת לעזה, ואז עוצרת אותם רגע לפני שהם מצליחים להגיע אל החוף.
יום ראשון, כ"ו בסיוון: המשא ומתן מתקיים בעצלתיים בגלל החום והצ'ולנט שעוד לא התעכל משבת. גם נתניהו עוד לא מעכל שהממשלה עלולה להפוך לקוגל דאשתקד.
יום חמישי, א' דראש חודש תמוז: ראשי האופוזיציה מכנסים מסיבת עיתונאים ומגנים את הממשלה שגוררת רגליים במקום לגרור את החרדים בכוח לצבא. במקביל הם מעבירים למפלגות החרדיות הצעה משופרת לממשלת שמאל־חרדים עם כספים קואליציוניים מוגדלים ופטור גורף מגיוס, כי אחרי שניכנע לחמאס לא יהיה יותר צורך בצה"ל.
יום ראשון, ג' בתמוז: יושב ראש ועדת הכספים גפני אומר שהחרדים תומכים בהפסקת המלחמה ושלמען פיקוח נפש צריך לוותר על שטח, ויש אומרים אף על כל המדינה. בתגובה מתחרים ביניהם ראשי השמאל מי ירעיף יותר מחמאות על החרדים המתונים שמגלים אחריות לעתיד המדינה: בני גנץ מצטלם עם כיפה שחורה, ליברמן מספר שהוא מאוהב בגפילטע פיש, יאיר לפיד ויאיר גולן עולים לתורה ומוסיפים לעצמם את השם "נרו", כדי שמעכשיו יקראו להם נרו יאיר.
יום שני, ד' בתמוז: פריצת דרך במשא ומתן עם הליכוד, אחרי שהחרדים מבינים שחבירה אל השמאל היא כמו ברית מילה, קודם עושים ברית ואחר כך מתכחשים לכל מילה. בתגובה מתחרים ביניהם ראשי השמאל מי ישפוך יותר עברה וזעם על החרדים הפרזיטים שהורסים את המדינה וכל מה שמעניין אותם זה כסף.
יום שלישי, ה' בתמוז: ראשי הקואליציה מסכמים ש־50 אחוזים מהצעירים בני 18 עד 22 יגויסו לצה"ל. מי שלומד ללא הפסק, בבחינת "והגית בו יומם ולילה", יהיה פטור מגיוס.
יום ראשון, י' בתמוז: הממשלה מתכנסת לאשר את נוסח החוק ההיסטורי. צה"ל מבקש את פרטי הצעירים המיועדים לגיוס. החרדים אומרים שאין כאלה מכיוון שלשיטת רבי עקיבא יוצאים ידי חובת תלמוד תורה גם בקריאת שמע, ומכיוון שגם חרדי שלא מתמיד בלימוד אומר "שמע ישראל" פעמיים ביום, קא משמע לן שכל החרדים הם בבחינת "והגית" ולפיכך יש לגייס בינתיים רק את המזרוחניקים.
יום שני, י"א בתמוז: הקואליציה מודיעה שאין הסכם. ועדת החוץ והביטחון מתכנסת לישיבת חירום. בוגי יעלון מכריז שישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה אבל רק כדי שיזכרו שהוא קיים.
קשרים אפלים עם באגס
יום שלישי, י"ב בתמוז: נתניהו נזכר שבלי החרדים אין ממשלה והמשא ומתן מתחדש. יולי אדלשטיין דורש מכסות גיוס, סנקציות על משתמטים והתחייבות שהוא יהיה נשיא המדינה אחרי בוז'י הרצוג. החרדים מסכימים לגייס מכסים, להשמיט סנקציות ולבדוק מי זה בוז'י הרצוג.
יום ראשון, י"ז בתמוז: ראשי הסיעות החרדיות פותחים בשביתת רעב עד הערב במחאה על גזרות השמד. אחרי שבירת הצום ראשי יהדות התורה מסכימים למכסת גיוס על פי המפתח הבא: שני אחוזים ליטאים, שני אחוזים חסידים, חצי אחוז צ'אלמרים והשאר ספרדים. ש"ס מביעה התנגדות מסוימת.
יום שני, י"ח בתמוז: משבר חדש בעקבות דרישת החרדים להטיל סנקציות גם על משתמטים חילונים. באופוזיציה מסבירים שכל העניין הוא לחלן את החרדים, אז מה הטעם להטיל סנקציות על מי שכבר ממילא חילוני. החרדים קופצים שהנה, יצא המרצע מהשק. באופוזיציה מחזקים אותם וקוראים להם לפרוש לאלתר מהקואליציה. ראש הממשלה מבקש מבית המשפט הפסקה בעדותו כדי למנוע את נפילת הממשלה. התביעה מסרבת כי ממה נפשך, בשביל מה לדעתך עושים את המשפט.
יום שלישי, י"ט בתמוז: היועמ"שית דורשת שהרמטכ"ל ייסע לבני ברק ויגייס באופן אישי את כל החרדים. הרמטכ"ל אומר שהוא בדיון חשוב בבור בקריה. היועמ"שית אומרת מצוין, תעלה על הרכבת הקלה ותחסוך את הפקקים של ז'בוטינסקי. הרמטכ"ל מבקש להתייעץ עם שר הביטחון. הפצ"רית אוסרת עליו. בכניסה לבני ברק הוא נתקל במפגינים מהפלג הירושלמי שבדיוק סיימו לחסום את גהה ובאו להעביר את הלפיד למשמרת הקפלניסטים שחוסמים את איילון. הנשיא טראמפ מבקש לשוחח בדחיפות עם ראש הממשלה. סגן תת־המשנה של היועצת המשפטית לא מאשר לנתניהו לקבל את השיחה עד שיודה בקשרים האפלים שלו עם באגס באני וטום וג'רי.
יום רביעי, כ' בתמוז: טראמפ מתקשר לדרעי ומבקש להמתין קצת עם פירוק הממשלה. דרעי אומר שהציבור כבר מגויס - זאת אומרת מגויס לא להתגייס - ואי אפשר לסגת כי הפלג הירושלמי וסאטמר יחגגו לו על הראש.
יום חמישי, כ"א בתמוז: היועצת המשפטית לממשלה מאיימת להפקיע את סמכויות הממשלה ולהטיל את הסנקציות בעצמה. החרדים עונים מאי רבותא, היא ממילא עושה את זה כל הזמן. בג"ץ מחייב את יושב ראש הכנסת להביא את החוק להצבעה. אוחנה אומר שהחוק לא מוכן אבל היועמ"שית אוסרת עליו לענות, לדבר, לייצג את עצמו ולחשוב.
יום רביעי, כ"ז בתמוז: הקואליציה מודיעה שתביא את החוק להצבעה במושב הבא של הכנסת. בג"ץ מודיע שאין לו מושג מה כתוב בחוק אבל אין ספק שהוא יפסול אותו. הכנסת יוצאת לפגרת קיץ, החרדים לבין הזמנים, המילואימניקים לעוד סבב מילואים. היועמ"שית מוציאה את טראמפ לנבצרות. מזג האוויר חם. הים שקט עד גבה גלים. החלה עונת המדוזות. חוץ מזה שגרה, לא קורה פה שום דבר.
לתגובות: [email protected]