יאיר יעקבי
יאיר יעקביצילום: ניצי אילן

התחלה// לפני 41 שנה, נולד וגדל ברעננה. השלישי מתוך שישה אחים.

אבא// הרב יוסי יעקבי ז"ל, רב ומחנך, "רב קהילת 'אוהל מועד' ברעננה. אבא גם ייסד את אולפנת 'דרכי נועם' בפתח תקווה ועמד בראשה במשך 17 שנה. בשנותיו האחרונות חזר להיות ר"מ בישיבה התיכונית 'תורה ומדע' בכפר סבא. הוא היה רב ואיש חינוך ברמ"ח איבריו, אבל יחד עם זה היה בו משהו מאוד שובבי ומלא חיים. הקפיד שכל אחד יצא ממפגש איתו כשהוא מחייך. אדם צנוע ובלי אגו. תלמיד חכם, שכל חייו שאף להשתפר ולהתקדם".

אובדן// הלך לעולמו בעקבות אירוע לבבי בגיל 67. "הוא נפטר בפתאומיות, ובגלל שהוא היה דמות כל כך דומיננטית המכה הייתה גדולה מאוד. הניסיון לעכל ולהבין שהוא איננו הוא תהליך ארוך שאנחנו עדיין בעיצומו כמשפחה. כמעט שנתיים אחרי, אנחנו עדיין אוספים את השברים ולומדים לחיות מחדש עם האובדן. אבל יש גם נחמה מסוימת בכך שהערכים והמידות שלו ממשיכים לחיות בתוכנו".

אמא// שושנה, בת 67, מורת שילוב. "אמא עבדה בחינוך מיוחד כל השנים. הבית שלנו תמיד היה בית שהחברים אוהבים לבוא אליו, וזה הרבה בזכות אמא. היא חדת לשון, ובאותה מידה רחבת לב והטיפוס הכי מעניק בעולם. ההורים שלי היו צוות לעניין וידעו לתת לאדם שהיה מולם להרגיש הכי נעים בעולם".

רעננה// "גרנו ברעננה בבניין שכמעט כולו משפחות חילוניות, אבל זה אף פעם לא היה עניין בשבילי. היינו משחקים כל ילדי השכנים יחד, מחליפים בולים, כדורגל. היה בזה משהו קסום. היום, לצערי, יש תחושה שהתמימות הזאת של עם ישראל שחי בטבעיות יחד קצת נעלמה".

שליחות// בגיל חמש יצא עם משפחתו לשליחות חינוכית בלוס אנג'לס. "רכשתי שם את השפה האנגלית, והמעבר לגן דוברי אנגלית ואז שוב לארץ דווקא חיזק והעצים אותי. כשחיינו בארצות הברית אבא שלי שם לב שיש בכיתה שלו תלמיד שכל שבוע עושה שבת בבית של חבר אחר. בירור קצר העלה שהילד בן להורים גרושים שלא ממש היו בסביבה. אמא ואבא הכניסו אותו אלינו הביתה, וכך זכיתי במשך שנתיים באח גדול בשם דניאל".

במסגרת// ביסודי למד בבית הספר הממלכתי־דתי יבנה ברעננה. לסניף בני עקיבא בחר לא ללכת. "הרגשתי שאני לא מוצא את עצמי שם והחלטתי שאני לא הולך. זה היה מאתגר כי גרתי צמוד לסניף, וכשהלכתי עם אבא למנחה, בבית הכנסת שחולק קיר משותף עם הסניף, תמיד חששתי שהחברים יראו אותי". בתיכון למד בישיבת בני עקיבא רעננה. "אני טיפוס מסגרתי והייתי תלמיד מצטיין, ואלה שנים שבהן בעיקר עשיתי מה שצריך. היה לי טוב חברתית ושיחקתי המון כדורסל וכדורגל".

הבמה// במסיבת הסיום בכיתה ו' העלו התלמידים את ההצגה 'יוסף וכתונת הפסים'. "שיחקתי את התפקיד של זבולון והיה לי סולו. ההורים שלי היו מבסוטים, ואפילו טיפה הופתעו עד כמה נכנסתי לדמות". אבל עם השנים גבר אצלו הקושי להופיע, ובסוף כיתה י"ב, בהכתרה, היה היחיד מהמחזור שלא עלה לבמה. "כף רגלי לא דרכה על הבמה כי חששתי שאעשה פדיחה ושיצחקו עליי. העדפתי להימנע מזה. היום כשאני מדבר עם בני נוער אני אומר להם שחשוב ליצור בין החברים אווירה מכילה כדי שכולם ירגישו בנוח להביא את עצמם לידי ביטוי".

גדל// למד בישיבת ההסדר בקריית שמונה, "מקום יקר לליבי מאוד. בשיעור א' היו לי לילות ארוכים של מחשבות שהייתי שואל את עצמי במה אני באמת מאמין, ומה אני רוצה להוציא מהמקום הזה. המשברים האלה הוציאו ממני דברים עמוקים יותר. השינוי היה אמיתי ומכונן. גדלתי שם".

האישור// "שלא כמו בתיכון, בישיבה פתאום הרגשתי שמי שאני זה מצוין ונפתחתי. הרגשתי שיש לי מקום". בשבת זכור בשיעור א' עלה לבמה והופיע לפני תלמידי הישיבה. "אנשים נפלו מצחוק. זו הייתה בשבילי חוויה מכוננת של 'הנה אני יכול'. מאז בכל שנה בשבת זכור עלינו להופיע. באחת השבתות הרב דרורי צפה בהופעה, ובסיומה אמר לי: עכשיו השאלה היא מה אנחנו עושים עם כל הכישרון הזה. האישור שהוא נתן לי היה במובן מסוים הפתח לכל מה שאני עושה היום".

צבא// היה מדריך בפנימייה הצבאית אור עציון. "רציתי להיות שריונר כמו אבא שלי, אבל כשהגעתי לבקו"ם הודיעו לי שהגוף שלי סבור אחרת והייתי ג'ובניק. תקופה ארוכה נלחמתי להיות קרבי, אבל בסוף נפל לי האסימון שאני צריך לתרום ולהשפיע בתפקיד שמתאים לי. הייתי מדריך בפנימייה צבאית ולקחתי את התפקיד נורא ברצינות. שם גם הכרתי את חברי אשר בן אבו".

אקדמיה// סיים תואר ראשון בחינוך במסגרת ישיבת ההסדר. בתום ההסדר הפך להיות מורה לאנגלית בישיבת נועם בגבעת מרדכי. "הייתי שם שלוש שנים נפלאות". במקביל למד תואר שני במינהל עסקים בהתמחות במערכות מידע באוניברסיטת בר אילן. כשסיים החל לעבוד במערכות המידע בבנק איגוד. "זה היה שעמום לא נורמלי".

הטלפון// יום אחד, במהלך עבודתו בבנק, קיבל טלפון מחברו מהישיבה נדב נווה, שהציע לו להצטרף להרכב קומי דתי חדש שמתרקם, יחד עם חברם מתן צור. הוא נענה מיד להצעה והמליץ לצרף את החבר שהכיר משירותו הצבאי, אשר בן אבו. "הרגשתי לא ממוצה בבנק ורציתי לעשות משהו יצירתי". יחד הם הקימו את ההרכב הקומי 'אנדרדוס'.

אנדרדוס// "במשך חצי שנה עבדנו על זה ולא סיפרתי להורים שלי שאני מצלם מערכונים. ביום שעלינו לאוויר היה באזז מטורף. הייתי בעבודה בבנק, וקיבלתי הודעה שאנחנו בעמוד הראשי של ynet. התקשרתי מיד לאמא שלי ואמרתי: תקשיבי, יש מצב שאני אהיה טיפה מפורסם. זה הצליח בענק".

תנו חיוך// ארבעת החברים העלו סרטוני רשת, קליפים, מערכונים ואפילו מחזות זמר לילדים. "אני מאמין שצריך לשמוח ולצחוק כדרך חיים. ככה אני חי. למה לא לשמוח אם אפשר?! אנשים מסתובבים בעולם עם ארשת פנים רצינית, אבל בסוף ימינו כצל עובר ואנחנו לא עד כדי כך חשובים שניקח את עצמנו כל כך ברצינות. ואני שמח להיות זה שמעלה חיוך לאנשים. כשאני חוזר מהופעה טובה, אני מרגיש זכות גדולה".

לבמה// שיחק בשישה מחזות זמר של אנדרדוס: 'חלומות במגירה', 'הדייג ודג הזהב', 'מערת האוצר', 'הרפתקה בחלל', 'הרפתקאות האביר פומפדור' ו'המסע לארץ איבוד'. "כשהתברר לנו שגם הקהל הצעיר צופה בנו, החלטנו ללכת על מחזמר וזה יצא מדהים. אנחנו מספקים אלטרנטיבה נקייה וערכית לילדי ישראל, ומתברר שיש לכך ביקוש".

החצי השני// לחופה נכנס בגיל 29. "יצאתי לדייטים בלי סוף, אבל בסוף זה קרה וזה היה שווה כל רגע". אריאלה, בת 38, קלינאית תקשורת. "אשתי מדהימה. מעניקה לי הרבה תמיכה ושלווה, יש בה עין טובה והיא מוציאה ממני דברים טובים". המשפחה מתגוררת ביישוב עץ אפרים במערב השומרון, לשם עברה אחרי כמה שנות מגורים בלוד.

הנחת// ארבעה. הבכור אורי בן 11, ישי בן תשע, אחינעם בת שש וגלעד־זיו בן ארבע. "ילדים טובים, חייכנים ומצחיקים. מרשים לי לצחוק עליהם לפעמים בעיתון, ובכך תורמים לפרנסת הבית".

מאחורי הקלעים// "כשאנדרדוס המריא עזבתי את העבודה בבנק והתחלתי לעבוד בחברת ההפקות 'רוגטקה' ככותב ובמאי וידאו, בין השאר בקמפיינים לניר ברקת ויריב לוין, כמו גם בסרטוני הסברה לדני אילון, מועצת יש"ע ועוד. למדתי המון על כתיבה, צילום ובימוי. זה נתן לי כלים שאני משתמש בהם עד היום כתסריטאי".

אומר מעט// לפני כשמונה שנים הפך לסטנדאפיסט במשרה מלאה. "אורי מלמד צפה במופע של אנדרדוס ואמר לי: אתה סטנדאפיסט, בוא להופיע אצלי במופע. זה עבד מעולה, ותוך כמה חודשים יצאתי במופע משלי: 'אומר מעט ומדבר הרבה'". מאז השקתו עלה המופע מאות פעמים ברחבי הארץ. "יש סיפוק גדול לעשות משהו לבד. אני יכול להביע את עצמי, וכל עוד הקהל מבסוט - אני מבסוט".

טור אישי// לפני שמונה שנים החל לכתוב טור אישי במוסף 'אתנחתא' של 'בשבע'. "הטור כולל סיפורי פנטזיה, סאטירה על הנעשה במגזר ומחוצה לו וכן הצצה מבודחת לחיי האישיים. זו מתנה גדולה בשבילי, ואני ממש לא לוקח את הבמה הזאת כמובנת מאליה. זה מאפשר לי לדבר ישירות עם הקהל, ואני מקבל המון פידבקים. כשכתבתי טור אחרי שאבא שלי נפטר קיבלתי מהקוראים כזה חיבוק, שזה ריגש מאוד".

ספר 1// לפני ארבע שנים הוציא לאור את ספרו הראשון 'לא עשו חכמינו', בהוצאת ידיעות ספרים, שמאגד את סיפוריו הסאטיריים מטורו ב'בשבע' ומבמות אחרות. "מה שמייחד את הסיפורים האלה הוא שהם פנטזיה והם לא קשורים אליי. וכשאתה מצליח להביא אמירה ממקום לא צפוי אז היא יותר עוצמתית ומהדהדת. אני מאוד גאה בו".

ספר 2// בימים אלה משיק את ספרו השני, 'לא כזה סיפור', גם הוא בהוצאת ידיעות ספרים, ובו אוסף סיפורים קצרים וסאטיריים מחייו האישיים. "בספר הזה הכול מנקודת מבט אישית. גיליתי שאנשים מאוד מתחברים לסיפור האישי, בסוף אנשים רוצים לשמוע עליך. השם של הספר משתלב יפה עם המסר הכללי: לא לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות ולקחת את החיים בחיוך".

במגרש הביתי:

מה הלו"ז// "קם כשאין ברירה, מפזר את הילדים שאשתי ארגנה וחוזר הביתה לשאר העניינים. יושב על הספה ובוהה עד שאני משתכנע שהיום הזה אכן שווה את זה ומתחיל לעבוד. יש ימים שבהם אני מתעסק בעיקר בבירוקרטיה של הופעות, ויש ימים שבהם אני עסוק יותר בכתיבה של הסטנדאפ, תסריטים ללקוחות או כתיבת הטור ל'בשבע'. הלו"ז שלי הוא שילוב מוזר של אטרף ונחת. ככה אני אוהב את זה".

פלייליסט// "שומע בעיקר לועזי רחמנא ליצלן. הבנתי שלפי חלק מהפוסקים זה לא כרת גמור".

השבת שלי// "אני אוהב את השבת כמעט כמו שאני לא אוהב את יום שישי, וזה אומר המון. זמן איכות משפחתי, ובצהריים הילדים משחקים עם חברים ואנחנו יושבים ומתקשקשים עם השכנים. כיף אמיתי".

דמות מופת// "אבא שלי. הערצתי אותו. צדיק אמיתי, נעים לבריות, חרוץ וחסר אגו. הוא היחיד שלא הבין איזה אדם גדול הוא היה".

מפחיד אותי// "חוסר אונים".

משאלה// "רוצה לגדל את הילדים שלי בבטחה. ללכת לישון בלי להריץ בראש תרחישים נוראיים ולנסות לחשוב איך אני מגיב להם".

כשאהיה גדול// "יש לי מחשבות על דברים שהייתי רוצה לעשות בקריירה או להשתפר בהם כאדם, ואני מכיר את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שלחלק גדול מהיעדים אני לא אגיע. אבל איך אמא שלי אומרת? העיקר להתקדם ולהיות בתנועה. אז זה מה שאני מנסה לעשות".

לתגובות: [email protected]