חודש הלהט"ב. חלחלה. אין אדם דתי שלא מרגיש כעס ובושה למשמע ציון חודש זה. חודש שבו הפרוגרס חוצה גבולות, חודש שבו הפריצות מותרת, חודש שבו אין אלוהים, חודש שבו מותר הכול. מחריד כבר אמרנו?
ואולי, אולי דווקא בחודש הזה, למרות כל הכאב והקושי, נכון לדבר ולפתוח את הנושא שהציבור הדתי מדחיק בצורה מעולה בלי בכלל לדעת שהוא מדחיק. קרוב לעשרה אחוז מהאוכלוסייה מתמודדת עם זה, אך זה לא מונע מהציבור הדתי להמשיך ולהדחיק. מתי הוא יפסיק להדחיק? כשזה יתפוצץ. וזה יהיה כואב.
אני מדבר על נטיות הפוכות. או כמו שבשפה נקייה יותר קוראים לזה: משיכה תוך מגדרית. אין בכוונתי לנתח איך בדיוק זה מתעורר, ולא אתעסק בשאלה האם זה מולד, וגם לא אכתוב על ההיבטים ההלכתיים השונים של הנושא. רק דבר אחד ברצוני להדגיש: נטיות הפוכות זה לא להט"ב.
נטיות הפוכות זה לא להט"ב. אולי צריך לכתוב את זה עוד כמה עשרות, ואולי מאות, פעמים כדי שזה יצליח לחלחל ולשבור את הבנת המציאות השקרית שהתקבעה בציבור. נטיות הפוכות זה בעיה נפשית - ובעיה נפשית זה לא קללה, גם גאווה היא בעיה נפשית וגם אי יכולת להודות בטעויות היא בעיה נפשית. מה עושים עם בעיה נפשית? מטפלים. מה הציבור הדתי עושה עם בעיה נפשית? מדחיק. מה התוצאות? אלפי בני נוער שסובלים בינם לבין עצמם, ומפוררים לעצמם את הסיכוי להקים משפחה בעתיד.
ליתר דיוק, החברה החיצונית היא שמפוררת לאותם בני נוער את הסיכוי להקים משפחה. תארו לעצמכם נער שמרגיש משיכה לנער אחר. בהתחלה הוא אומר לעצמו 'זה יעבור, הכול בסדר', אחרי כמה חודשים שזה לא עובר הוא צובר אומץ ומשתף את ההורים שלו. תגובת הורים ממוצעים תהיה: 'זה יעבור, הכול בסדר'. וזהו, שם הוא נתקע, משם אין לו דרך להתקדם.
נניח והוא מצליח להתקדם שלב נוסף - לפנות לעמותת 'חוסן'. אך רגע לפני שהוא נכנס לאתר האינטרנט של 'חוסן' הוא קורא כותרות אחרות, שהאינטרנט מלא בהן, ובהן כתוב כמה עמותת 'חוסן' היא מסוכנת, וכמה הטיפולים האלה מסוכנים. צריך כנפיים חזקות מאוד כדי להצליח להמשיך לעוף למעלה אחרי כל המכשולים האלו.
מה יהיה עם אותו נער, אתם שואלים? אענה לכם. סיכויים סבירים שהוא יפנה לאחת מקהילות הלהט"ב, שם לראשונה הוא ירגיש אהוב ורצוי. שם ילמדו אותו ויסבירו לו שאין סתירה בין הלהט"ב ליהדות, ואפשר להיות גם דתי וגם להט"ב, ו'זה לא יעבור, הכול בסדר'. אופציה שנייה, שהוא ימשיך כל חייו להתמודד. הוא לא יצליח להקים משפחה, הוא לא יצליח להיות מאושר באמת, וכל זה בגלל המחסומים הנוראיים שהחברה הציבה בפניו.
הלהט"ב הוא טומאה ורשעה, אך אנשים בעלי נטיות הפוכות הם קדושים וטהורים. אלו אנשים שקמים מדי יום ויום ומתמודדים עם אין-סוף ניסיונות קשים מספור, ולמרות כל הקושי הם מצליחים לא ליפול לחטא הנורא. החברה צריכה לחבק ולאהוב אנשים אלו ולעשות הכול כדי להצליח לקדם אותם ולשנות אותם.
ולבעלי הנטיות ההפוכות אני אומר, תאמינו בעצמכם. תעשו את מירב ההשתדלות כדי להשתנות ולהשתפר. תאמינו בקדושה שלכם, תאמינו בקרבתכם לקב"ה למרות כל הקושי, ודווקא בגלל כל הקושי. יש לכם את היכולת, אל תתנו לחברה לשבור אתכם.
לתגובות: [email protected]