האלוף במיל', דוד עברי, שפיקד בכהונתו כמפקד חיל האוויר על מבצע השמדתו של הכור בעיראק, משוחח בראיון מיוחד לערוץ 7 על השיקולים שקדמו לתקיפה בעיראק, על הרלוונטיות לאופציית התקיפה באיראן וגם על השאלות סביב אירועי השבעה באוקטובר שנוגעות לתפקודו של חיל האוויר.
לשיחה המיוחדת עם האלוף במיל' עברי, החוגג בימים אלה את יום הולדתו ה-90, מצטרף כמראיין אורח חוקר המודיעין סא"ל במיל' גדעון מיטשניק. עברי, שכיהן בשורת תפקידים בהם סגן הרמטכ"ל, ראש אג"מ, מנכ"ל משרד הביטחון, ראש המל"ל ושגרירנו בארה"ב, מחזיר אותנו לנתונים הגיאופוליטיים שקדמו למבצע 'אופרה', המבצע להשמדת הכור בעיראק.
תהליך השלום נחתם ב-79'. ישראל הייתה בעיצומו של מבצע פינוי סיני ו"המשמעות הייתה שחלק חששו שאם נתקוף את הכור בעיראק, השלום עם מצרים יקרוס או יהיה משברי", מזכיר האלוף עברי ומוסיף כי באותן שנים "הייתה גם מלחמת איראן עיראק שהתחילה אחרי המהפכה באיראן. זו הייתה מלחמה מאוד אכזרית, בנשק כימי הרגו עשרות אלפי אנשים ועיראק השתמשה בסקאדים. המלחמה שם יצרה עבורנו גם הזדמנות וגם בעיה כי האיראנים ניסו לתקוף פעמיים מהאוויר את הכור העיראקי. הם לא פגעו, אבל בכל פעם כזו העיראקים עיבו את מערך ההגנה שלהם מה שיצר לנו קושי מסוים".
מנגד, המומחים הצרפתים שבנו את הכור יצאו ממנו עד שיושלם עיבוי מערך ההגנה העיראקי, והדבר נתן לישראל מרווח של זמן נוסף להכנות.
סוגייה נוספת שהשפיעה על השיקולים הייתה כניסת הטק"א, טילי קרקע אוויר, ללבנון באפריל 81'. בנוסף נוצרה מתיחות מול סוריה לאחר הפלה של שני מסוקים סורים שתקפו את המרונים. בגין יצא אז בהכרזה שישראל תשמיד את סוללות הטק"א ובאופן מיידי נשלח לאזור שליח אמריקאי להרגיע את הרוחות. "ההתלבטות שלנו הייתה קשה. האם לתקוף את הטק"א בלבנון או את הכור בעיראק. אף אחד לא חשב שניתן לעשות את שניהם יחד כי צריך לקחת בחשבון שכל תקיפה יכולה לעלות לנו במחיר תקלות ונפילה של מטוסים"
הכרזתו של בגין הביאה את האמריקאים להעריך שישראל תעדיף להשמיד בראשונה את הטילים שבלבנון, אך ההחלטה שהתקבלה בישראל הייתה לתקוף קודם לכן את הכור. האלוף עברי מזכיר את ההחלטה לעצור את מהלכי ההכנות לתקיפה בעוד חיל האוויר מטיס את אנשיו למטוסים שאמורים לצאת לתקיפה משדה התעופה עציון. ההוראה לעצור את ההיערכות לתקיפה הגיעה מבגין לרפול ולעברי בעקבות מכתב ששלח לו יו"ר האופוזיציה דאז, שמעון פרס.
"לאחר מכן המבצע נדחה עוד כמה פעמים בגלל פגישות עם סאדאת וכו' עד השביעי ביוני, ערב חג השבועות, יום ראשון. בחרנו את יום ראשון כי זה היום שבו המומחים הצרפתים לא נמצאים שם", אומר עברי ומזכיר נתון נוסף והוא הבחירות בארה"ב בהן ניצח רייגן הרפובליקני את קרטר הדמוקרט, "ובהליך חילופי שלטון צריך להיזהר ממהלכים שהשלטון עדיין לא התארגן אליהם. רייגן היה אז חדש בשטח. מזכיר המדינה הראשון של רייגן, אלכסנדר הייג, ידיד ישראל אמיתי, ניסה להשפיע על הצרפתים להפסיק את תכנית הכור. הוא לא הצליח וכשהוא הגיע לבגין ודיווח שלא הצליח בגין ראה בכך מיצוי המהלכים הדיפלומטיים ואור ירוק לתקיפה, למרות שבארה"ב איש לא התכוון לכך".
בנוסף התקיימו באותם ימים בחירות בצרפת. שיראק שהיה ידידו של סאדם חוסיין, וככל הנראה גם קיבל ממנו טובות הנאה שונות, נבחר בניגוד לציפיות לכהונה נוספת, וגם איום הקדמת הבחירות בישראל ריחף מעל המערכת הפוליטית בישראל.
למעשה התקיימו פעילויות במספר אפיקים במגמה לבלום את תכנית הגרעין העיראקית, האפיק הדיפלומטי, האפיק המבצעי דרך פעולות של המוסד שהאטו את ההתקדמות העיראקית ונבחנו שתי אופציות תקיפה צבאית, קרקעית ואווירית. האופציה הקרקעית הוסרה מסדר היום לאחר ניסיון הנפל של ארה"ב לחלץ את אנשיה מטהרן והאלוף עברי מקבל את המשימה להיערך לתקיפה אווירית, משימה מורכבת עם לא מעט מגבלות והיעדר ניסיון בתדלוק אווירי מבצעי.
מכאן אנחנו עוברים לימינו אלה ושואלים את האלוף עברי אודות השיקולים הניצבים להערכתו כיום כאשר נבחנת אופציית התקיפה הצבאית באיראן. עברי מציין את שאלת הבסיס שעמדה אז והיא רלוונטית גם היום, האם בכלל נכון לתקוף. אז דובר למעשה בתקיפה ראשונה מסוגה ככזו המתבצעת על ידי מדינה דמוקרטית מערבית, מה שהפך את השאלה לקריטית הרבה יותר. "את השאלה הזו צריך לשאול גם היום ולדעתי שואלים אותה בתקשורת, יש שעונים ויש שלא".
שאלה נוספת היא הגדרת המטרה ויעדי התקיפה. לפני התקיפה בעיראק היו מתנגדים אך היעד היה להשיג 3-5 שנים של עיכוב בהליך שיקומו של הכור וחזרתו למסלול. בנקודה זו עלתה השאלה האם ישראל תתקוף כל מתקן גרעיני במזרח התיכון ו"זו שאלה מאוד רצינית, כי לא ניתן לשנות את האידיאולוגיה של המנהיגות להשיג גרעין. אנחנו רק מרוויחים זמן, והמטרה בכך היא לאפשר התפתחויות דיפלומטיות פוליטיות ומדיניות שישנו את האידיאולוגיה הזו. אחרת, לא הרווחת שום דבר, מעבר לשאלה האם תקיפה תדרבן אותם להאיץ יותר את פרויקט הגרעין".
סוגיה נוספת וקריטית היא שאלת הקו האדום שממנו והלאה על ישראל לתקוף. "הקו האדום שקבענו אז היה הכנסת אורניום מועשר לכור. זה רחוק עוד מייצור פצצה כי הכור היה צריך עוד פלוטוניום שנועד רק לשימוש צבאי, אבל כדי להפיק פלוטוניום צריך להכניס לכור אורניום מועשר", אומר עברי ומעלה גם את השיקול שמא תקיפה כאשר בכור יש אורניום תגרום לנזק סביבתי חמור, ועל כך היו מחלוקות בין המומחים. "כמדינה קטנה אמרנו שלא נוכל לעמוד מול ביקורת בינלאומית ולכן נצטרך לתקוף לפני שיוכנס אורניום, לפני שיכינו פלוטוניום לפצצה. היום אנחנו במצב הרבה יותר קשה", אומר האלוף עברי ומוסיף כי על פי התפיסה שהייתה אז "צריך היה לתקוף מזמן, כשעברו מ-3.7 אחוז העשרה למספרים גבוהים יותר. פספסנו את הזמן הנכון מבחינתנו".
"צריך לזכור שהקו האדום שלנו מאוד שונה מזה של האמריקאים, כי מעצמה פחות מוטרדת מזיהום סביבתי. בנוסף היכולות שלהם גדולות יותר. יש להם מטוסים עם פצצות גדולות מיוחדות ולנו יש פחות יכולות, ולכן הקו האדום שלהם יהיה רחוק יותר. זו ההתלבטות הקשה ביותר שאנחנו נמצאים בה כיום. בכוונה לא תיאמנו את המהלך ולכן עשינו את זה על פי הקו האדום שלנו, מה שבעיניהם נחשב למוקדם מדי. לכן הם הופתעו".
עברי מזכיר כי על פי הפרסומים הנוכחיים האיראנים כבר העשירו מעל שישים אחוז, מה שמספיק לעשר פצצות. "הם כבר העשירו. אנחנו תקפנו עוד לפני שהתחילו להשיג פלוטוניום. זה שונה לגמרי. כשאתה נמצא במצב שבו יש להם כבר כמה קילוגרם השאלה האמיתית היא אם התקיפה שלך לא תדרבן אותם להגיע לפצצה מוקדם יותר, ההיפך ממה שאתה רוצה להשיג. זו שאלה קשה שאין לי עליה תשובה. השאלות של היום הן מעבר למה שאנחנו התמודדנו איתן אז".
המשמעות היא, אומר עברי, שאנחנו כבר מתבקשים על ידי האמריקאים שלא לתקוף ובנוסף קיים החשש שתקיפה תאיץ את התהליך מאחר וההעשרה נמצאת כבר בשלב מתקדם.
בחלקה השני של השיחה עם האלוף עברי ביקשנו את התייחסותו לסוגיית תפקוד חיל האוויר בבוקר השבעה באוקטובר, השאלה הנשאלת על ידי רבים בנוסח 'איפה היה אז חיל האוויר'. עברי מציין בפתח הדברים שאין בידיו פתרונות לשאלות מאחר והתחקירים אינם בידיו, "צריך לעשות תחקיר אמיתי ומדויק ולא כמו שראיתי בחלק מהמקרים בתקשורת".
בהתייחס לכשירות חיל האוויר בתקופה שלפני יום הטבח, מזכיר עברי את הטענה לפיה מחאת הטייסים במאבק נגד הרפורמה המשפטית פגעה בכשירות החיל, ומנגד היו מי שטענו לאחר שהמלחמה החלה שהכשירות לא נפגעה. עברי קובע כי שני הטיעונים נכונים, הכשירות נפגעה ולא נפגעה, והוא מסביר:
"צריך להבין מהי כשירות. אם אני טייס שלא טס חצי שנה בלילות אני כשיר לטיסה ביום ולא בלילה. הכשירות למלחמה הזו הוצרכה לתקיפה ביום, כך שלמעשה כל הטייסים שאיבדו כשירות לא איבדו כשירות לצורך הזה ולכן חיל האוויר לא סבל מחוסר כשירות מתחילת המלחמה. נכון שכשירות לתקיפה באיראן או בחודידה נפגעה בתחילת המלחמה, אבל בימים הראשונים לא היה צורך בכשירות הזו ובהמשך חזרו לכשירות כל מי שהיה בו צורך".
בנוסף, אומר עברי, בהתייחס ליום הטבח עצמו כי "חייל אוויר היה בכוננות רגילה כי הוא לא היה מעורב במה שקורה ולא שילבו אותו בכל המודיעין. הכוננות הייתה רגילה יומיומית והכוננות הזו לא התאימה למצב שכזה שהצריך הגברת כוננות, אבל מאחר ולא ידעו לא הגבירו את הכוננות. חיל האוויר היה האחרון שידע על מה שקורה".
ובהמשך אותו יום, האם עברו שעות רבות מדי עד לפעולת המטוסים? "חיל האוויר הגיב די מהר, אבל האוגדה והחטיבה, מי שאמורים לתת הנחיות לחיל האוויר איפה לתקוף, קרסו, וכך היו מטוסים באוויר אבל לא ידעו מה לעשות. מבחינת כמות, הכוננות הוגברה מהר מאוד, אפשר לבדוק את הגיחות. המהלכים לא מוצו בצורה נכונה כי מפקדת החטיבה והאוגדה קרסו לא נתנו נתונים לחיל האוויר. מטוסים יכולים להסתובב אבל בלי לדעת איפה לתקוף הם לא יכולים לעזור".
לדבריו אלה של עברי מוסיף מיטשניק ומציין כי כאשר טייס מסוק נמצא מעל יעד תקיפה אבל לא יודע אם יש בו חטופים הוא מוצא את עצמו מחכה לפקודה מדוייקת אבל רואה איך המטרה עוברת את הגדר לעזה.
בסיומם של הדברים מתייחס עברי להתנהלות המלחמה ומציין כי לצד ההישגים הצבאיים הטובים, הישגים שהשיבו את ממד ההרתעה בכל החזיתות, בין השאר על ידי חיל האוויר, הוא אינו רואה לאן פני המלחמה מיועדים כיוון שלא הוגדר לה יעד מדיני כלשהו. "תמיד ידעתי שהיעד של מדינת ישראל הוא להשיג שלום עם השכנים, אבל אני מרגיש שזה לא היעד היום ואני לא יודע מהו היעד".
