כפי שלימדנו תומס סואל, התערבות ממשלתית במחירים מובילה לעיוותים כלכליים חמורים.
כפייה של מחיר נמוך גורמת למחסור, ואילו כפייה של מחיר גבוה גורמת לייצור יתר. כאשר הרשויות מכתיבות מחירים נמוכים מהמחיר הטבעי, הייצור והמכירה הופכים ללא כדאיים, ולפיכך היצרנים מעדיפים לא לייצר והסוחרים נמנעים ממכירה. זו הסיבה למחסור שראינו בשנים האחרונות בחלק ממוצרי החלב והביצים בארץ.
לעומת זאת, כאשר המדינה מבטיחה מחירים גבוהים מדי, היצרנים מגיבים בהגדלת הייצור הרבה מעבר לביקוש בפועל, כדי לזכות במחירים המנופחים. הפתרון הנכון הוא שחרור המשק מכבלי הרגולציה ואמון ביכולתו להתאים את עצמו לצרכיו.
עיקרון דומה פועל גם בתחום הרגולציה החברתית־דתית. הטלת איסורים קיצוניים על צרכים אנושיים בסיסיים מובילה, באופן פרדוקסלי, להגברת התשוקה להם. דוגמה לכך היא חוק היובש שנחקק בארצות הברית ב־1919, שאסר על מכירת משקאות חריפים. התוצאה הייתה הפוכה מהמיועדת: לא רק שהצריכה לא פסקה, אלא שהיא אף הלכה וגברה, תוך עידוד פעילות פלילית. תופעה זהה מתרחשת גם בחברה הישראלית, כאשר קבוצות מסוימות גוזרות על עצמן חומרות יתר וגורמות בכך לסטיות קשות.
כשעם ישראל היה במדבר, הבידוד הגאוגרפי והתזונתי שלו העצים אצלו את הכמיהה לבשר. העם התאוו תאווה, והדבר חרה למשה רבנו. מבחינתו, היה עליו למצוא פתרון רגולטורי כפול: מחד לספק את הבשר הנדרש, ומאידך למנוע את התאווה המוגזמת.
אולם תשובת הקדוש ברוך הוא הייתה ברורה: לא על משה מוטלת אחריות זו. ידו הנעלמה של בורא עולם היא זו שתדאג לאספקת הבשר - וגם תטפל במתאווים. משה למד שמנהיגות שכופה מלמעלה, מנהיגות רגולטורית, אינה בריאה וסופה להיכשל, והבין שהוא זקוק לסיוע מלמטה - "ומי ייתן ויהיו כל עם ה' נביאים".
הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'