בשנת-1955, למניינם, נצפתה התפרצות של תסמונת מוזרה בבית חולים בלונדון .שנה לאחר מכן, פורסם מאמר בכתב העת ה-Lancet, בו תיאר רופא בריטי בשם מלווין, תסמונת מוזרה הפוגעת בעיקר בנשים צעירות.
מדובר במצב של עייפות בלתי מוסברת שדומה לשפעת אך לא עוברת ומופיעה בעיקר לאחר מאמץ פיזי. האבחנה של דר מלווין, לא התקבל ברצינות על ידי העמיתים שלו בזמנו, אך לימים הוא נחשב לאבי חקר התשישות הכרונית. פרשת בהעלותך פותחת בציווי להעלות את הנרות במנורה, אבל האור הזה מתקשה להאיר את מה שמתחולל בתוך המחנה. במרחק של כמה פסוקים ,פורץ משבר עמוק כאשר העם מתלונן.
בני ישראל בוכים, מתאווים, מתרפקים על אשליות מהעבר - “זכרנו את הדגה... את הקישואים...” העם מעלה זיכרונות קולינריים ממצרים, מטיל ספק במנהיגות, והוא מותש פיזית ונפשית. והם שוברים את רוחו של משה. הוא קרא את סימני השחיקה ונשבר.
במבט רפואי עכשווי, אפשר לזהות כאן תסמינים מובהקים של תשישות כרונית ושל עומס רגשי מצטבר. הגוף הולך במדבר, והנפש נשרכת אחריו. אין שגרה, אין שליטה, אין תחושת עתיד ברורה. המציאות הזאת יוצרת תגובה פיזיולוגית מוכרת: מערכת העצבים הסימפתטית נכנסת לפעולה מתמשכת, מערכות הגוף עוברות ל"מצב חירום", והמערכת החיסונית מופעלת באופן לא תקין. התוצאה היא עייפות קשה, כאבים, ערפול מחשבתי, ולעיתים גם דכדוך.
התלונה הזו איננה רק התפרצות של רעב. זהו משבר מנטלי. התלונות הלא הגיוניות הופכות פתאום מובנות הרבה יותר אם קוראים אותן במשקפיים רפואיות מודרניות.
הצטברות של לחצים, דריכות מתמשכת במדבר, אי-ודאות, געגוע למוכר - כל אלו יוצרים את מה שאנחנו מכנים כיום עומס רגשי או תשישות כרונית Chronic Fatigue Syndrome. .. תסמונת התשישות הכרונית , מוגדרת כתשישות פיזית ונפשית קיצונית שנמשכת למעלה מחצי שנה ואינה משתפרת במנוחה. היא תסמונת מורכבת, כרונית ומגבילה, הפוגעת במיליוני אנשים ברחבי העולם, כולל עשרות אלפים בישראל.
זאת אינה מחלה פסיכוסומטית, ולא דיכאון או עצלות. מחקרים מדעיים עדכניים מראים שמדובר בתסמונת מורכבת ורב-מערכתית, הכוללת ליקויים במערכת העצבים, המערכת החיסונית, המערכת האוטונומית, ובמטבוליזם האירובי. מבחינה קלינית, מדובר במצב מתסכל ומורכב . המטופלים מרגישים תשושים, מרוקנים, חסרי אנרגיה, לעיתים גם עם כאבי שרירים, ריכוז ירוד, הפרעות שינה ובעיות זיכרון. לא פעם, בדיקות הדם תקינות לחלוטין.
מחקרים רבים בשנים האחרונות מצביעים על הקשר בין סטרס ממושך ותפקוד לקוי של ציר יותרת המוח-אדרנל. נשים, במיוחד בגיל הפוריות, חשופות יותר לתסמונת, אולי בשל השפעות הורמונליות או בשל תפקידן הכפול בבית ובקריירה. כשאישה מגיעה למרפאה עם תלונות לא ממוקדות של עייפות ותחושת ערפול, חשוב להקשיב לעומק, ולבדוק גם את הקצב הנפשי של החיים שלה. האם היא, כמו מחנה ישראל, נעה במסלול רצוף בלי עצירות?
הגוף, כמו הנפש , זקוק לתחזוקה, להקשבה מתמדת, ולעיתים פשוט לעצירה קטנה במדבר.