גיוס חרדים הוא לא סוגיה שקשורה ל"שוויון בנטל" אלא ליכולת של מדינת ישראל להמשיך להתקיים.
בעשורים הראשונים לתנועה הציונית, המנהיגות החרדית נלחמה במפעל הציוני. עתה, לנוכח אתגר קיומי, היא אדישה להתמודדות של ישראל עם אויביה ונלחמת - אך על זכויות היתר של בני הקהילה החרדית. כמו אז, גם עתה, עומדת בפני הציונות הדתית בחירה בין התרפסות בפני החרדים או הליכה בדרכו של הרב קוק, שדבק במפעל הציוני, וחבירה לרוב הציוני כדי להמשיך ולקיים מדינה יהודית משגשגת.
כדי להבין את חומרת האתגר חייבים להפנים את נתוני היסוד. בישראל חיים היום כ־1.4 מיליון חרדים. הם מהווים 13.6 אחוזים מהאוכלוסייה. שיעור הילודה שלהם הוא כנראה הגבוה בעולם המערבי. לכן בעוד פחות מארבעה עשורים הם צפויים להיות שליש מהישראלים. אבל גם בלי תחזיות דמוגרפיות, משקל החרדים העכשווי באוכלוסייה משמעותי. 60 אחוזים מהחרדים הם מתחת לגיל 20. כבר היום כל ילד רביעי במערכת החינוך העברית הוא חרדי. בהתאם לכך, גם שיעור החרדים במחזורי הגיוס גדל עם השנים. בכל מחזור גיוס יש היום כ־13 אלף חרדים חייבי גיוס שמהווים כ־15 אחוזים ממחזור הגיוס. ככל ששיעור הצעירים החרדים יגדל, והגידול מהיר, יגדל בהתאם גם משקלם במחזורי הגיוס.
עד 7 באוקטובר 2023 הדיון נסב על "שוויון בנטל". שוויון הוא ערך חשוב. אבל שאלת גיוס החרדים כבר מזמן נוגעת לעצם היכולת של צה"ל להמשיך לתפקד. בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת החוץ והביטחון אמר ראש אכ"א כי דרושים לצה"ל באופן מיידי עוד 12 אלף חיילים, כגודלו של מחזור גיוס חרדי בקירוב. עד שאלה יתגייסו, מי שנושא בנטל הם לוחמי הסדיר ששירותם יוארך, וחיילי המילואים שמשרתים מאז המלחמה מאות ימים. כבר היום כמעט אי אפשר לקיים את צה"ל בלי גיוס החרדים. בעתיד הלא רחוק זה יהיה פשוט בלתי אפשרי.
הניסיונות לגיוס חרדים באמצעות חוק מוסכם התחילו לפני 25 שנים. כל החוקים כשלו. חרדים כמעט לא התגייסו לצבא. למה? כי כל החוקים הטילו את חובת הגיוס על הקהילה החרדית ולא על החרדים באופן אינדיבידואלי. במצב כזה, התמריץ של החרדי הבודד להתגייס היה אפסי. גם לקהילה לא היה תמריץ או יכולת להביא חרדים להתגייס. ואז פרצה מלחמת הקיום הנוכחית. אם בראשית המלחמה הייתה אשליה שמוראותיה ישנו משהו אצל החרדים, היא נכזבה לחלוטין. למרות העומס הביטחוני העצום שהוטל על המשרתים והמחיר בפצועים ובחללים, החרדים לא זזו מעמדתם כמלוא הנימה ורק פחות מ־10 אחוזים מהם סבורים שעל החרדים להתגייס.
יתר על כן, המלחמה פוצצה בלון ותיק ומלא אוויר חם שלפיו חרדים אינם מתגייסים כי הם לומדים תורה. אגב הדיונים על חוק הגיוס התברר שלא "תורתם אומנותם" אלא "חרדיותם אומנותם". השבוע פרסמו המנהיגים המובילים מכל הזרמים פסק הלכה שלפיו ישנו איסור חמור לשרת בצבא. יהא זה אברך משי השוקד על לימודו או שבבניק שחורך את הברזלים בכיכר החתולות - בשביל כולם הצבא הוא "שמד". חוק הגיוס היחידי שהחרדים מסכימים לו הוא עוד חוק השתמטות שחוזר על הסיסמאות הישנות ותכליתו לגלגל את הנושא הלאה, עד שלחרדים יהיה עוד יותר כוח פוליטי שיוכל לאפשר להם לעשות כל מה שהם רוצים אפילו בלי מראית עין של פשרות.
נופת הצופים שמרעיפים כותבים חרדים, גם מעל דפי עיתון זה, על הברית בין הציונות הדתית לאחים החרדים שחלילה תופר, היא עוד שקר חרדי. כל דרדק חרדי יספר לכם כמה בוז הם רוחשים ל"מזרוחניקים", לרבנים ולתורה שלהם. יש יותר סיכוי למצוא באר נפט בגן סאקר מספר של רב ציוני־דתי בבתי המדרש החרדים המובילים. בעיניהם התורה שלנו בזויה ועלובה. הגדולים שלנו קטנים ואנחנו בסך הכול אסקופה נדרסת או במקרה המצער של הימים הללו חללי מלחמה, בדרך לעוד חוק השתמטות. בעיני חרדים רבים גם מדינת ישראל היא בעיקר פרה חולבת שתכלית קיומה הוא המשאבים שהיא מעניקה להם. הם מעדיפים להגביה את חומות הגטו גם במחיר הקיום, ולא לחבור לתקווה הציונית.
לכן צריך לטהר את האוויר מהשיח החרדי האופורטוניסטי ולהפנים כי אנחנו בפני הכרעה ערכית היסטורית. האם הציונות הדתית תמשיך בדרך שהתוו הרב קוק, רבניה ומנהיגיה לאורך השנים ותחבור לברית ציונית כדי להמשיך ולקיים את המפעל הציוני, גם בדרך של גיוס חרדים בכפייה כלכלית, או שמא תכרע בפני האופורטוניזם החרדי ותאפשר לחרדים לממש את חזונם, גם במחיר סיכון עתידה של מדינת ישראל?
הכותב הוא ד"ר ומנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס