ברשתות החברתיות נפוץ בשבוע האחרון כרוז שעליו חתומים כמה מחשובי הרבנים בזרם החסידי. כותרתו: "פסק הלכה לשאלת רבים שאין תורתם אומנותם", ומיד אחרי האותיות הגדולות קובעות בנחרצות האותיות הקטנות: "על פי דין תורה איסור חמור להתגייס לצבא".
הכרוז הפך ויראלי, ובאופן טבעי לווה בגינויים של כל מי שיש לו מקלדת וחשבון בפייסבוק: הנה יצא המרצע מן השק. החרדים משקרים כשהם אומרים שהם מגינים על עם ישראל באמצעות לימוד התורה. הנה גדולי רבניהם אומרים שגם מי שלא לומד - אסור לו להתגייס. הדברים נכונים באותה מידה גם לפי הרב יצחק יוסף, שפסק שגם לבטלנים אסור להתגייס.
אלא שבניגוד לדברי הרב יצחק יוסף, הכרוז של הרבנים החסידיים כולל הרבה מלל, ומי שמעמיק בו מוצא דבר נפלא. אין בו, בכרוז הזה, התייחסות למדינת ישראל כמדינת כופרים כלשון התרעלה של אנשי הפלג הירושלמי. אין בו הוקעה של צה"ל כצבא לוחם. אין בו את הרעיונות האנטי־ציוניים שהתרגלנו להניח שעומדים בבסיס ההתנגדות החרדית לגיוס. מה כן יש בו? קראו בעצמכם: "איסור חמור להתגייס לצבא המהווה כור היתוך לחמורות שבחמורות ולפריקת עול. האיסור כולל גם מסלולים חרדיים שכבר הוקמו או שיקומו בעתיד, שהרי הוחזקו לשקר, בנוסף למגמתם לשנות את מהותו של ציבור שומרי התורה והמצוות, וכן כפיפותם לערכאות".
בשולי הדף חתימות של כמה רבנים, שאת שמות רובם איני מכיר, אבל כמה מהם הגדילו להוסיף את טעמיהם שלהם לאיסור על הגיוס. כך כתב הרב יחיאל מיכל זילבר "שאפילו דוד המלך שהיה יוצא למלחמה היה נמלך בסנהדרין", והרב חיים פסח הורוביץ הסביר שמטרתו היא "בעיקר לשמור על כל נפש ישראל שיישאר בקדושה וטהרה לתורתנו הקדושה". הנה כי כן, לא אנטי־ציונות יש כאן, לא השתמטות לשם נהנתנות, אלא חשש אמיתי לעולמם הרוחני של חרדים צעירים. והחשש הזה לא בלתי מוכר לנו, בימין הישראלי: החשש הוא מפני בג"ץ והפרוגרס.
אני זוכר היטב איך בטירונות שלי, לפני 23 שנים, הסבירו לנו שצה"ל הוא כור היתוך. זה מושג תמים, לכאורה. לומדים עליו גם בשיעורי אזרחות בתיכון. רק כשלמדתי מדע המדינה באוניברסיטה, הבנתי שזה לא מושג תמים כלל, אלא הוא אחת משלוש תשובות אפשריות לשאלה כיצד חברה צריכה להתייחס למיעוטים שבה. אתוס כור ההיתוך גורס שיש להתיך את כל הזהויות הפרטיקולריות של המיעוטים השונים לכדי סלט זהויות אחד. לא מדובר אפוא בקונספירציה פרנואידית של רבנים חרדים. כל עוד צה"ל מכריז שהוא "כור היתוך", הוא למעשה מכריז שאחת ממטרותיו היא למחוק את חרדיותו של החרדי.
לצמצם את צרכיו של החייל החרדי לשאלות של שבת וכשרות - זה שיח שטחי ולא רציני, ולספר לעצמנו שצה"ל הלך כברת דרך ביצירת יחידות שמתאימות לצורכי החייל החרדי זה לעשות הנחות לעצמנו. היחידות האלה דואגות לשבת ולכשרות ואפילו מקצות זמן ללימוד תורה, אבל אתוסים פרוגרסיביים שנשזרו עמוק בתוך צה"ל הם חלק מהפרק הצבאי שלהן - הפרק שאינו אמור להיות מושפע מהעדפותיהם כחרדים. כזכור, כך נכתב ב־2013 במסמך שכתבו ארגוני שמאל, אשר אומץ על ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט: "במקרים שבהם העיקרון של גיוס חיילים דתיים וחרדים ושילובם בצה"ל מתנגש עם העיקרון המשמר את מעמדן של הנשים בצה"ל - יגבר האחרון, גם אם המשמעות היא ויתור על מתגייסים פוטנציאליים". הנה כי כן, ענייני מגדר הם ענייני צבא. כשרות - זה השטויות האלה של הדוסים שאפשר להסתדר איתן.
הכפיפות לבג"ץ משחקת פה תפקיד מכריע. משום שיכול להיות שייחתם בטקס חגיגי איזה מסמך שבו ייקבעו עקרונות מספיקים להגנה על עולמו הרוחני של החרדי, לדוגמה בסוגיות של מגדר. אבל אין מסמך שחסין בפני בג"ץ. רק לפני כחודש ספגה חטיבת החשמונאים ביקורת לאחר שסירבה לקלוט לשורותיה מלש"ב חרדי בעל נטיות הפוכות. ומה אם הוא היה עותר לבג"ץ, ובג"ץ היה כופה את השתלבותו ביחידה? כל עוד האופק הזה קיים, כל עוד בג"ץ לא פגש באופן מעשי את גבולות כוחו, הצבא הוא לא מקום מתאים לאדם חרדי.
הרבנים החסידיים שחתמו על הכרוז לא אמרו לחברה הישראלית "אם תנקו את צה"ל מהפרוגרס אנחנו נשלח את הצעירים להתגייס". הם גם לעולם לא יגידו זאת, משום שבשבילם גיוס לצבא הוא לא מעשה קדוש כמו אצל הדתיים־לאומיים והחילוניים. אבל הם כן הסבירו לנו מדוע הם מתנגדים לגיוס חרדים, התנגדות שאם תוסר - יהיה זה כנראה צעד משמעותי מאוד לקראת פתרון הבעיה.
אסור לשכוח שהפרוגרס בצה"ל הוא לא רק מחסום בפני גיוס חרדים. הוא גם ההיגיון המעוות שמאחורי סרבנות הניצחון של הצמרת. הוא מנחה את הפצ"רית שמעדיפה לסכן חיילים כדי להגן על חיי "אזרחי" האויב. הוא המצפון שבסיס "לוחמת הסיוע ההומניטרי". הוא מחסום בפני כיבוש, גירוש והתיישבות. הוא האורקל של הזיית השירות המשותף.
השפל שאליו הגיע כעת הוויכוח הציבורי סביב שאלת גיוס החרדים הוא הזדמנות לפתור אותה אחת ולתמיד באמצעות מבט ישר אל מקורותיה של הבעיה: מיתוס כור ההיתוך והפקרתו לידי אנשי שמאל רדיקלי עטויי דרגות. הצבא החדש שייכון לאחר מכן יכול להיות צבא שבו חרדים, דתיים וימנים יילחמו יחד כדי להכריע את האויב הערבי, ויפעלו במשותף בתוך צה"ל כדי לנקות אותו משאריות הפרוגרס הממאיר.