גלי בהרב־מיארה מקפידה מאוד על הסדרי ניגוד עניינים. היועצת המשפטית לממשלה טענה שנתניהו היה מנוע מקבלת החלטה בעניינו של רונן בר, עקב החקירה הפלילית שמתנהלת נגד יועציו התקשורתיים, ושופטי בג"ץ קיבלו את עמדתה.
לאור זאת חידדה בהרב־מיארה את ההנחיה המשפטית וקבעה: "מסקנתי על בסיס פסק דינו האמור של בית המשפט העליון ובהתייחס לנסיבות העובדתיות העדכניות, היא כי ראש הממשלה היה נגוע בניגוד עניינים חמור בהתייחס למינויו של ראש השב"כ החדש ופעל בניגוד להכרעתו של בית המשפט העליון ותוך הפרה מודעת של הנחיות משפטיות מחייבות".
לדברי היועמ"שית, "במבט צופה פני עתיד, על ראש הממשלה להימנע מלעסוק בכל דרך שהיא, בין במישרין ובין בעקיפין במינויו של ראש השב"כ הבא או של ממלא מקומו". העמדה הזאת קיצונית באופן מיוחד. אבל אם זו הייתה עמדתה העקרונית והעקבית, הייתי יכול לחיות עם זה בשלום. אלא שלא כך הם פני הדברים.
בפברואר 2023 חשפתי את פרשת השחיתות (לכאורה) של השר חיים ביטון. לא רבים יודעים, וזה מביך כשלעצמו, אבל חיים ביטון הוא שר במשרד החינוך מטעם ש"ס. לפני כניסתו לכנסת, חיים ביטון שימש כמנכ"ל ש"ס וגם כמנכ"ל רשת החינוך של ש"ס.
אקצר מאוד את החשיפה שלי מ־2023: יושב ראש ש"ס אריה דרעי הקים באוגוסט 2017 את עיתון 'הדרך' על חורבות העיתון המפלגתי הקודם של התנועה - 'יום ליום'. בשלהי 2018 החליט העיתון להקים מוסף לילדים, 'אביבים', ולצורך כך פנו לעובדת ברשת מעיין החינוך התורני על מנת שתייסד את המוסף, תגייס כותבים ותעבוד כעורכת. עד אז היא עבדה כמורה ברשת בהיקף משרה מצומצם. על פי ההסכם, היא הייתה אמורה לקבל תשלום על שירותי הקמה, עריכה ותוכן של מוסף הילדים 'אביבים' של העיתון. כמו כן, הרשת שכרה את שירותיה על מנת שתבצע את העברות הכספים מהרשת לצוות המוסף 'אביבים' בתמורה לשכר בשיעור של 10% מסך העברות הכספים שתבצע בתוספת מע"מ. לדבריה, נאמר לה על ידי הרשת כי הם מעדיפים להוסיף לשכרה את אותם 10% כדי שהכסף יעבור דרכה ולא ישירות לכל הכותבות, משום שעליה הרשת סומכת שתשמור על העברת התשלום בחשאיות.
התשלום לעורכת המוסף בושש להגיע בתחילה, ורק אחר כך הגיע אליה בדרכים מפוקפקות ועל פניו כלל לא חוקיות. רשת החינוך, שממומנת במאה אחוזים על ידי משרד החינוך, ניפחה את היקף המשרה שלה, ולתלוש המשכורת שלה התווספו 19 שעות שבועיות שבהן כביכול עבדה כמורה - אך בפועל זו רק הייתה דרך להעביר לה את שכרה על עריכת העיתון של ש"ס. מעילה בכספי ציבור והסטה של תקציבי חינוך לצרכים מפלגתיים ממש לפי הספר.
בהמשך מצאה רשת מעיין החינוך התורני פתרון מפוקפק ולא חוקי נוסף, ומאות אלפי שקלים הועברו לה באמצעות גוף שלישי בכמה פעימות. הכסף הגיע דרך 'הדפוס המהיר' במודיעין עילית, בית הדפוס שבו מדפיסה רשת החינוך של ש"ס בהיקפים גדולים את כל חומרי הלימוד שלה. על הקבלה נרשם: "עבור שעות עימוד וגרפיקה בסיסית עבור רשת מעיין החינוך התורני".
פרסמתי בזמנו את הראיות הגולמיות לביצוע העבירות הפליליות. לא הסתפקתי בטענות שהקורא יצטרך לבחור אם להאמין להן או לא. הראיתי באופן חד־משמעי כי בסוד העניינים היו מעורים ומעורבים מנכ"ל רשת מעיין החינוך דאז והשר דהיום חיים ביטון, העורך הראשי של עיתון 'הדרך' אברהם דוב גרינבוים, ועוד שורת אישים בעיתון, במפלגה וברשת החינוך.
רק בחודש מרץ 2025 נפתחה חקירה פלילית גלויה בפרשה הזאת. יותר משנתיים התיק נמרח אצל היועמ"שית, זמן רב במיוחד עד שאישרה לפתוח בבדיקה פלילית, ואז זמן רב וחסר היגיון עד שאישרה לפתוח בחקירה פלילית. לכל אורך התקופה - ביטון מכהן כשר במשרד החינוך המטפל בענייניה של רשת מעיין החינוך התורני.
אתם מבינים מה הולך פה? ביטון, שעל פי החשד הוציא במרמה ממשרד החינוך כספים שנועדו לחנך את ילדי רשת מעיין החינוך התורני, והשתמש בהם כדי לממן את העיתון הפרטי של ש"ס, הוא אותו אדם שכעת משמש כשר המופקד על רשת מעיין החינוך התורני. ניגוד העניינים פה זועק לשמיים. גם אם הממשלה הייתה מפטרת את בהרב־מיארה וממנה במקומה עציץ, הוא היה אומר: "חבר'ה, בואו לא נגזים. גם לעציצים יש קווים אדומים. אני לא יכול לאפשר דבר כזה". אבל לשמחתו של השר חיים ביטון - לא מינו עציץ, אלא את גלי בהרב־מיארה, ולכן הוא יכול להמשיך לכהן בתפקידו ולעסוק בענייניה של רשת החינוך התורני, למרות החשד הפלילי נגדו סביב פעולותיו כמנכ"ל הרשת.
אבל לא די בכך. באתר משרד המשפטים ניתן לאתר ולקרוא את הסדרי ניגוד העניינים של ראש הממשלה ושריו, לצד מנכ"לי המשרדים ועובדי מדינה בכירים. וראו זה פלא, לשר חיים ביטון אין הסדר ניגוד עניינים חתום. מסוף דצמבר 2022 ביטון מכהן כשר בממשלה, אבל עד היום הזה היועצת המשפטית לממשלה לא קבעה את הסדר ניגוד העניינים שלו. שנתיים וחצי. גם לאחר הבדיקה הפלילית שהפכה לחקירה פלילית - אין כלום. הכול מהמקפצה, אבל זה פשוט לא מזיז לבהרב־מיארה, כי יש פרסונות שמאוד מעניינות אותה ובהן היא נלחמת מלחמת חורמה, ויש כאלה שמבחינתה חבל לריב איתם, עדיף להתעלם ולהעלים עין, ועל העין השנייה לשים שאריות של מסקינטייפ עבה מהחדר האטום של מלחמת המפרץ.
מדובר על תקציב, חוקים ותקנות שיש להם השפעה ישירה ועקיפה בהיקפים של מיליארדי שקלים שביטון עוסק בהם באופן ישיר, וזה פשוט לא מזיז לה שהכול נעשה תוך ניגוד עניינים מטורף. זה לא שחיים ביטון עוסק "גם" בעניינים של הרשת. הוא עוסק רק בעניינים של הרשת. הוא שר במשרד החינוך, לא שר החינוך. קיש עוסק בענייני החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי. ביטון עוסק יומם ולילה רק בענייני החינוך החרדי.
פרט לעניין הפלילי שבו הוא נחשד, כיצד זה סביר שחיים ביטון, שהיה מנכ"ל רשת החינוך של ש"ס, יכול להפוך לשר במשרד החינוך שאחראי על הרשת? אין פה ניגוד עניינים קיצוני? מבחינת בהרב־מיארה - צרצרים. לכן, את עמדתה הנחרצת סביב מינוי ראש השב"כ חייבים לראות בפרספקטיבה של החידלון המכוון סביב ניגוד ענייניו של חיים ביטון. בהרב־מיארה לא מחפשת צדק ולא את הדין. היא פשוט עושה מה שבא לה.
למי נועדו הכללים
רוצים עוד דוגמה? אתן לכם. בחודש מרץ 2025 פרסם עמיתי ביני אשכנזי באתר 'וואלה' כי המשטרה זימנה לחקירה דיין בבית הדין הרבני. על פי החשד סחט הדיין את אחד הדיינים שעבדו תחתיו, אילץ אותו לשנות את פסיקותיו ואיים כי לא יקדמו בעבודה. כידוע, חקירה נגד נושא משרה שיפוטית דורשת אישור של היועץ המשפטי לממשלה. בהרב־מיארה אכן נתנה את אישורה לכך, אלא שאותו דיין (ששמו אסור בפרסום) ממשיך לשבת בדיונים ולדון בתיקים. הוא לא הושעה ולא יצא לחופשה.
על פי הכללים המשפטיים, דיין או שופט חייב להיות מושעה כל עוד מתקיימת נגדו חקירה פלילית. ואולם, הרב הראשי לישראל לא השעה אותו, ובהרב־מיארה מתעלמת מכך. היא לא יכולה להגיד שהיא לא ידעה, כי הרי היא זו שאישרה את פתיחת החקירה. היא זו שאישרה את פשיטת המשטרה על משרדי בית הדין הרבני ואת תפיסת החומרים. היא יודעת הכול - אבל עד לרגע זה, גם כאן היא בוחרת את המלחמות שלה. ניגוד עניינים, חוסר סבירות קיצונית? את זה היא שומרת לאנשים אחרים.
וזה מה שכל כך מתסכל בכל הנוגע למערכת המשפטית בכלל, ולגלי בהרב־מיארה בפרט. מילא זה שהם קובעים את הכללים, אבל הם בעצמם לא מקפידים עליהם. בהרב־מיארה יכולה להקפיד כחוט השערה על ניגוד עניינים, אבל אין לה שום בעיה להסתיר מבית המשפט את הקשר הזוגי שיש לה עם עד תביעה במשפט נתניהו. העד, ג'קי אשל, עולה להעיד בבית המשפט, ולא היא ולא הוא מגלים לבית המשפט את ניגוד העניינים. הוא אינו פסול מלהעיד, אך גילוי נאות - ודאי שנדרש. אבל בהרב־מיארה יכולה לעשות כרצונה, ולהשתמש בכללים כחומר ביד היוצר.
נשיא העליון השופט יצחק עמית יכול לקבוע שאין חובה משפטית למנות את נציב שירות המדינה בדרך של ועדת איתור או אפילו בדרך של מכרז - ואז אחרי כמה שנים לקבוע את ההפך הגמור. למה? ככה. יצחק עמית יכול להקפיד מאוד על ניגוד העניינים של נתניהו בפיטורי רונן בר, אבל אין לו שום בעיה לשבת כחבר בוועדה לבחירת שופטים בדיון שעוסק במינוי נשיא לבית המשפט העליון, ולהסביר שהוא נשאר לשבת על תקן "עציץ".
אגב, אם נתניהו מצוי בניגוד עניינים על רקע חקירת יועציו בידי השב"כ, כיצד היועמ"שית לא קבעה אותו הדבר על השר עמיחי שיקלי? הרי שיקלי קשור במישרין לפרשת א' מהשב"כ, הפרשה שבה איש מילואים בשב"כ הדליף חומרים לעיתונאים עמית סגל ושירית אביטן כהן. לפני שא' הדליף את החומרים, הוא נפגש עם השר שיקלי שהמליץ לו שהדברים הללו יראו אור. החקירה הזאת מתבצעת על ידי השב"כ ומח"ש יחדיו. הגוף החוקר, על פי הפרסום של עמיתי ג'וש בריינר, מבקש לחקור את השר שיקלי באזהרה. אז אם נתניהו היה מצוי בניגוד עניינים בהצבעה על פיטורי רונן בר - שיקלי היה בניגוד עניינים כפול ומכופל לאין שיעור. למה בהרב־מיארה לא אמרה כלום בנדון? כי היא בוחרת את המלחמות שלה, ומטאטאת מתחת לשולחן את מה שבעיניה פחות חשוב, גם אם מבחינה משפטית זה מופרך לחלוטין. ככה לא בונים חומה.
לתגובות: [email protected]