ביקרנו בביתו של דוד ליבי הי"ד, שנהרג מפיצוץ מטען בג'באליה בעודו מפעיל באגר כעובד מטעם משרד הביטחון. פגשנו את הוריו, אליאב ושרה, ביקרנו בחדרו ובמקום בו נטמן והתוודענו לאישיות המיוחדת ולבית המיוחד בו גדל.
אביו, אליאב, מספר על ראשית החזון המשפחתי להקים חברה שתסייע להתיישבות ביהודה ושומרון במשימות מורכבות ומאתגרות יותר של בינוי, למשימה הזו הצטרף דוד כתלמיד י"ב מתוך אהבה גדולה לארץ ישראל.
בואו להיות שותפים בפרויקט המיוחד >>>
אליאב מתאר את ההתגייסות של דוד הי"ד למשימות יישוב הארץ, משימות שהלכו וגברו, וכיום הוא רואה בכל מקום את הצעדים שדוד הותיר בעבודתו, ועם המשימות הגדולות גדול גם הכאב על האבדן, אומר אליאב ומכניס אותנו לחדרו של הבן, שם הציבו אחיו מזכרות לזכרו לצד תמונת התודה שקיבל דוד ממועצת בנימין על עבודתו להכשרת תשתיות לבנייה והתרחבות ישובים.
על מיטתו של דוד עדיין נמצא הציוד שליווה את דוד בימיו האחרונים ברצועת עזה. את הציוד קיבלה המשפחה מחבריו ועדיין לא פרקה אותו. "לא מעזים לגעת", אומר אליאב ומספר על המדף הקטן שקבע דוד מיד כשנכנס לראשונה לחדרו. ההורים סברו אז שהמדף מיועד אולי להטענת הטלפון, אך התברר שדוד התכוון למעין פינת הנצחה לרבו, הרב עמיחי ויצן הי"ד שנפל בקרבות יום שמחת תורה, יום פרוץ המלחמה.
בואו להיות שותפים בפרויקט המיוחד >>>
עוד מספר אליאב על סדר יומו התובעני של בנו בתקופת הלחימה, סדר יום אליו נחשף גם הוא עצמו כשהצטרף כמנהל עבודה לפרויקט בו עבד דוד עד שנפל. עבודה רציפה משעות הבוקר כמעט ללא הפסקות לאכילה, מתוך הבנת גודל השעה וחשיבות המשימה שלפניו.
מכאן אנחנו עוברים לבית העלמין החדש שהוכשר על מנת להביא בו למנוחות את דוד, שם הוצב גם הבאגר של דוד ואליאב מספר על אהבתו של דוד לכלים הכבדים, אהבה שהחלה מגיל אפס, כהגדרתו, ובהגיעו לכיתה י"ד הצטרף לצוות העבודה, התמקצע והפך למי שמותיר אחריו שובל של מחמאות ממנהלי עבודה ועובדים שהתרשמו מרמתו המקצועית.
למפגש מצטרפת גם שרה, אמו של דוד, המתייחסת לתחושת השליחות של דוד הכרוכה באהבת הארץ, אהבה שאליה נולד דוד. על מה שהייתה רוצה לומר לדוד, אומרת שרה: "שימשיך לפעול איתנו כי אנחנו צריכים אותו. בנינו עליו הרבה, שימשיך לפעול איתנו מלמעלה".