שופט העליון ברנזון ניסח בבירור את היחס של בג"ץ לבתי הדין הרבניים, ואת הנגזר ממנו: "אין לשכוח כי מדובר בהענקת סמכויות לבית דין שמחוץ למערכת בתי המשפט האזרחיים הרגילים, וכידוע סמכות כזאת יש לפרשה בצמצום ככל האפשר, ואם יש מקום לשני פירושים עדיף את הפירוש המצמצם ולא המרחיב את הסמכות... אם פירוש זה מביא לצמצום הסמכות של בית הדין הרבני, אני חייב לבחור בו".
למרות הביקורת על חדירת בג"ץ לתחומים לא לו, שהביע בין השאר פרופ' שיפמן - "כסבור הייתי כי סמכות של בית דין, אם כי היא מחוץ לסמכות בתי המשפט הרגילים, טעונה פירוש על פי כוונת המחוקק" - הצמצום בסמכותם של בתי הדין הרבניים על ידי מערכת המשפט היה תהליך שיטתי ומודע.
הכרסום בתחומי הפעילות של בתי הדין והתערבות בג"ץ בליבת הפסיקה עצמה נהפכו למעשה שבשגרה. לשם דוגמה, בית הדין המיוחד, שתפקידו היה לדון במחלוקת בנוגע לסמכויות בתי הדין מול בתי המשפט, נעלם; בג"ץ בבלי כופף את בתי הדין לדון בדיני ממונות במשפחה שלא על פי דין תורה; בג"ץ סימה אמיר נטל מבתי הדין את היכולת לדון בדיני ממונות בבוררות; בג"ץ הבוגדת נתן לגיטימציה לחוסר נאמנות במשפחה וחייב את בתי הדין לדון כך. הפסיקות הללו ניתנו בניגוד לחוק הכתוב, בניגוד לעמדת המחוקק ובניגוד להסכמות שעמדו בבסיסה של מדינת ישראל.
תגובתם של בתי הדין לא הייתה חזקה דיה לעצור את השטף. למעשה, גם שאר רשויות המדינה - הכנסת, הממשלה ומערכות כמו הצבא והמשטרה - סבלו גם הן מכרסום מתמשך בסמכויותיהן על ידי מערכת המשפט, ולא השכילו או לא הצליחו לעצור את חדירת בתי המשפט לגבולן. חלפו שנים וחלחלה התודעה כי המערכת המשפטית מנסה להגדיל את כוחה על חשבון הרשויות האחרות, וכחלק מכך גם בתי הדין החלו לנסות להשיב את אשר נלקח מהם שלא כדין.
האוטונומיה השיפוטית שעוגנה על ידי המחוקק ונפגעה על ידי בג"ץ חזרה לעלות ביתר שאת על שולחן הכנסת. היכולת לדון בדיני ממונות בהסכמה, שכבר עשרים שנה נידונה בכנסת בעקבות בג"ץ סימה אמיר, החלה להתקדם בצעדים משמעותיים בוועדת החוקה בראשות חבר הכנסת שמחה רוטמן. בתי הדין הסיקו את המסקנה: על פסיקת בג"ץ הסותרת מפורשות את לשון החוק וכוונת המחוקק יש להגיב מהר, ובחקיקה.
זהו הרקע להצעת החוק העוסקת בהחזרת סמכויות בתי הדין לדון בדיני מזונות הילדים. לשון החוק הראשונית ברורה ומפורשת, ולמרות זאת בג"ץ נגס בסמכויות בתי הדין. כפי שכתב פרופ' אשר מעוז בצורה ברורה: "לא מצאנו לא הצדקה פורמלית אף לא עניינית לצמצום סמכותם של בתי הדין הרבניים בעניין מזונות הילדים, ואין מנוס מן ההנחה כי צמצום זה מקורו בעובדה שאין דעתו של בית המשפט העליון נוחה מן הטיפול של בתי הדין בסוגיה זו לגופה". כך כתב גם במפורש השופט הנדל: "המחוקק... הגדיל וציין במפורש כי לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בתביעה למזונות ילדים הכרוכה בתביעת גירושין".
יושב ראש ועדת החוקה, שמחה רוטמן, אמר זאת בקולו: "אין ספק כי לשונו של החוק ופסיקתו של בית המשפט לא עולות בקנה אחד". למרות ניסיונותיהם של בתי הדין להמשיך לדון במזונות, נגסו בתי המשפט ביכולתם, עד לבג"ץ האחרון ששלל מהם לחלוטין את סמכותם. בג"ץ זה, עם קודמיו, סתר למעשה את החוק המפורש ואת עמדת המחוקק כאמור, והותיר לבתי הדין ולמחוקק כאחד ברירה אחת: לשוב ולחוקק ולהבהיר את המובן מאליו. החוק מחייב גם את בג"ץ. הצעת החוק החדשה עברה את ועדת השרים לענייני חקיקה ונידונה בימים אלו בוועדת החוקה.
עד כאן בקווים כלליים הרקע של הצעת החוק בהיבט של יחסי בית המשפט ובתי הדין והכנסת, אולם יש לחוק זה היבט נוסף, והוא למעשה הפיל שבחדר.
הפיל שבחדר
אם בציר בתי המשפט מול בתי הדין והמחוקק ניתן לאתר דרישה בהירה להשבת הסמכות לבתי הדין הרבניים, בציר החברתי־תרבותי ניטשת מחלוקת חריפה על המדיניות ההלכתית הרצויה בעת מקרי גירושין ועל היכולת של בתי הדין לממש אותה.
במבט ממעוף הציפור על מערכת דיני הממונות של התורה ותקנות חכמים, ניתן לומר כי מקורות התורה תומכים את קיומה ויציבותה של המשפחה ומקיימים איזון עדין וקשוב בין חלקי המשפחה השונים. מערכת הדינים של המשפחה מאפשרת דרך לפירוקה, אך יוצרת מנגנונים המווסתים את שלמותה ויציבותה. כדי להתגרש צריך עילה, ויש השלכות לאשם בפירוק הבית.
פירוק בית במקורות התורה סבוך יותר מפיטורי עובד. המערכת התורנית מעמידה את המשפחה ושלמותה כמרכיב קיומי מהותי. ליבת ההגדרה של המערכת הקיומית של האדם כמערכת זוגית ומשפחתית מקרינה על המדיניות המעשית של החשיבה התורנית. לפיכך קיימים דינים שיוצרים תמריצים לשמירת שלמות המשפחה (כתובה שלא תהיה בעיניו קלה להוציאה), או סנקציות כלכליות וחברתיות בפירוקה (דין מורדת). דינים ותקנות שונים השתנו במהלך הדורות כדי להביא ליישום עיקרון שלמות המשפחה במציאות המשתנה. ישנם דינים המגדירים את מערכת היחסים בתוך המשפחה בין איש לאשתו ובין ההורים לילדיהם, והסדרים כלכליים השומרים על איזונים וזכויות הדדיות. ישנם דינים המגינים על הרכוש שהביאה האישה מבית אביה (נכסי צאן ברזל), ודינים ותקנות המוודאים כי לילדים יהיו אוכל, כסות ומדור.
המציאות סבוכה הרבה יותר. כתוצאה ישירה מהתערבות בג"ץ בסמכויות בתי הדין ובמהות הפסיקה, נוצרה בבתי הדין הרבניים למעשה הכלאה של שתי שיטות משפט, משפט התורה ומשפט הבג"ץ. ערבוב שיטות המשפט יצר תחושה כי העקרונות של מקורות התורה לא תמיד מתממשים במדיניות הכללית של בתי הדין, ולעיתים לווה הדבר אף בתחושת עוול עמוק, ופסקי הדין יצרו תחושה שלא תמיד הם משקפים את אמיתתה של תורה. לשם דוגמה, כאשר חלוקת הממון בין בני הזוג בגירושין על פי החוק האזרחי בדרך המשפט של בג"ץ, וכל אחד מהצדדים מקבל מחצית מהרכוש, וחיוב המזונות מוטל רק על האב - הוא לוקה בכפליים. במובן הזה פסיקת בג"ץ ששללה את הסמכות מבתי הדין נפלה על קרקע בשלה של מי שחש שלא נעשה עימו צדק של תורה בבתי הדין.
זמן תיקון
הקושי החברתי והתרבותי הזה הוא הרקע להקמת ועדה מיוחדת על ידי הראשון לציון הרב דוד יוסף, שתפקידה לגבש מדיניות שתבחן את מכלול ההיבטים השונים בנוגע לדיני מזונות הילדים במשפחה. הוועדה הזאת קמה על הרקע החברתי־תורני ועל הרקע הפוליטי. משלקח בית המשפט מבתי הדין את היכולת לדון בדיני מזונות הילדים שלא כדין, נותרה אופציית המחוקק. אולם הדבר הצית מחלוקת בין כוחות דומים ומנוגדים, והיכולת להחזיר את סמכות השיפוט כפי שהיא היום מסתמנת כבעלת סיכוי נמוך במערכת הפוליטית.
פתרון האמצע שהציע יושב ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן הוא תקנת שעה, שמחד תחזיר לבתי הדין את הסמכויות שנלקחו מהם שלא כחוק, ומאידך תאפשר להם לדון בפיל שבחדר ולהחזיר אליהם את המדיניות התורנית העצמאית שלהם. הרב יוסף, שנענה לאתגר, מסמן למעשה כיוון שיכול להתברר כנקודת מפנה מהותית.
המנדט של הוועדה הוא העיסוק בדיני מזונות הילדים, אולם הציפייה מהוועדה היא שתנצל את ההזדמנות לבחון במבט כללי את היבטי מדיניות בתי הדין בדיני המשפחה בכלל. מהמחוקק מצופה להשיב לבתי הדין את סמכויותיהם, ולאפשר להם מרחב זמן מספק ואוטונומיה להתנהל לפי דרכה של תורה.
רוחות של תקווה מנשבות בבתי הדין הרבניים. מינויים של עשרות דיינים חדשים לאחר קיפאון של שנים, הכרה ציבורית ופוליטית בצורך לעמוד לצידם ולהשיב להם את סמכויותיהם ואת האוטונומיה השיפוטית שלהם, והנכונות לצלול לעומקי סוגיות תוך הבנת המצב לעומקו, כל אלה בהחלט מסמנים כיוון לעידן שכל יהודי נושא אליו עיניים. השיבה שופטינו כבראשונה.
הכותבים הם מנהלי תחומים במרכז יכין וראשי ארגון תורת המדינה
-
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)