עד לפני כשבוע, מעטים מהציבור הכללי הכירו את השם יאסר אבו־שבאב. אבל החל מיום חמישי שעבר, אחרי הריאיון של יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ל'כאן חדשות', הוא הפך לאחד הדמויות הבולטות בכל הקשור למלחמה בעזה. הסיבה, כמובן, היא המיליציה שהוא מוביל, שפועלת בשירות ישראל כדי להילחם נגד חמאס באזור דרום הרצועה.
חשיפת פעילותה של המיליציה יצרה סערה ציבורית רחבה בישראל, משתי זוויות מקבילות. האחת, הפרת החיסיון בנושא על ידי חבר הכנסת ליברמן. לפי דברי העיתונאים סולימן מסוואדה ורועי שרון מתאגיד 'כאן', הצנזורה פסלה להם את פרסום הסיפור לפני כחודש, ורק לאחר דבריו של ליברמן הותר הדבר לפרסום.
באותו ריאיון תקף ליברמן את ההחלטה והתריע כי כלי הנשק שישראל מספקת היום למיליציה כדי להילחם בחמאס, יופנו לבסוף נגדנו. ליברמן מבסס את אזהרותיו על ניסיון העבר הכושל בצעדים זהים שכבר ביצעה ישראל לאורך השנים.
המתקפות על דבריו של ליברמן לא איחרו לבוא. זה התחיל בתדרוכים של "גורמים בממשלה", קרי ראש הממשלה נתניהו, שטענו כי ליברמן חשף את המידע הרגיש בגלל תסכול ורצון לפגוע בנתניהו. התדרוך הגיע לאחר שלשכת ראש הממשלה אישרה בעקיפין את הדברים. מאוחר יותר נתניהו התייחס לנושא בקולו ואמר: "מה רע בזה? זה רק טוב. רק מציל חיים של חיילי צה"ל. ההדלפה עשתה רק טוב לחמאס, זה לא אכפת לו (לליברמן, א"מ). זה חמור מאוד". בהמשך, חבר הכנסת אוהד טל פנה ליושב ראש הכנסת אמיר אוחנה בדרישה לפתוח בחקירה נגד שר הביטחון לשעבר על הדלפה מוועדת החוץ והביטחון. הבעיה היחידה: ליברמן אינו חבר בוועדת החוץ והביטחון.
ליברמן דחה את הטענות מהרגע הראשון וטען שביסס אותן על מידע שהיה חשוף לציבור בשלל פלטפורמות. טיעוניו של ליברמן התבררו כנכונים למדי. כבר בסוף חודש מאי פרסם ערוץ הטלגרם הפופולרי 'אבו עלי אקספרס' על קיומה של המיליציה: "יאסר אבו־שבאב וחבורתו עונים להגדרה הבאה: כוח עזתי חמוש, שאינו חמאס ואינו הרש"פ ומנהל את האוכלוסייה בעזה. חלק מתוכנית 'היום שאחרי'?". מלבד אבו עלי אקספרס, שהסביר מאוחר יותר את ההבדל בין הפרסום שלו לפרסום של ליברמן, מידע דומה עלה גם בחשבון הטוויטר של ד"ר מיכאל מילשטיין ב־20 במאי. שבוע מאוחר יותר, ועוד קודם לריאיון של ליברמן, העלה ערוץ 14 כתבה על מיליציית אבו־שבאב תוך אמירה ש"נראה שישראל מושיטה להן יד (למיליציות מקומיות עזתיות - א"מ), כדי להחליש ולפגוע בחמאס". יש לציין שההתעניינות במיליציית אבו־שבאב החלה בעקבות חיסולים שביצע חמאס נגד בכירים במיליציה, המונה כ־300 איש.
הדרישה של חבר הכנסת טל לפתוח בחקירה על הדלפה מוועדת החוץ והביטחון הפנתה את הזרקור אל סוגיה אחרת, חמורה הרבה יותר: העובדה כי ההחלטה התקבלה ללא ידיעת שרי הקבינט, וכל שכן ללא תמיכתם במהלך. במילים אחרות, ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון כ"ץ קיבלו את ההחלטה על דעת עצמם. שר האוצר סמוטריץ' אף אמר זאת במפורש ביום רביעי השבוע, מעל בימת הכנסת. "לחמש מיליציות ברצועת עזה זאת הזיה. עשו את זה מאחורי הגב שלנו ואני לא מצליח להבין את ההיגיון שבדבר", אמר יושב ראש הציונות הדתית.
האירוע הזה מצטרף לשורה ארוכה של אירועים שנחשפו בתחקיר מקיף שהצגנו בעיתון זה בחודש דצמבר האחרון, על העלמת מידע של מערכת הביטחון מפני מקבלי ההחלטות. הפעם, יש לציין, לא מערכת הביטחון מידרה את חברי הקבינט, אלא ראש הממשלה נתניהו. כבר במהלך התחקיר הצגנו את דבריהם של בכירים בוועדת החוץ והביטחון שסיפרו ל'בשבע' כי לא פעם שרים, כולל חברי קבינט, באים להתעדכן אצלם במידע שלא מועבר אליהם, וחברי ועדת החוץ והביטחון נחשפים אליו בקלות רבה יותר.
החומרה של אי קיום הדיון בנושא גדולה הרבה יותר מניהול תקין של עבודת הקבינט. למעשה, מדובר בניסיון של ראש הממשלה נתניהו לכפות עובדות בשטח, ככל הנראה בניגוד לעמדת רוב חברי הקבינט. חימושן של מיליציות בשטח אינו משפיע רק על המלחמה מול חמאס, אלא גם על עיצוב השליטה ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה, כפי שרמז לכך ערוץ הטלגרם אבו עלי אקספרס. המיליציות שמשתפות פעולה עם ישראל - כרגע ידוע רק על אבו־שבאב - לא עושות זאת ללא תמורה, והתמורה היא שליטה על שטח ברצועה בתום המלחמה. המשמעות היא שישראל לא תהיה זאת שתשלוט על השטח.
סוגיית השליטה והאחיזה הישראלית בשטח רצועת עזה לאחר המלחמה היא נושא שנמצא בדיונים עוד מיומה הראשון של המלחמה. בצד אחד נעמדו שרי הציונות הדתית ועוצמה יהודית, אליהם הצטרפו עוד כמה שרים מהליכוד, שדרשו להחיל על הרצועה משטר צבאי, לפחות לכמה שנים. מהצד השני נעמד נתניהו וניסה לסכל זאת בשלל דרכים. בתקופה שבה גנץ, איזנקוט וגלנט כיהנו בממשלה, גם הם החזיקו בעמדה דומה בנושא. ההחלטה לחמש מיליציות ללא שום דיון בקבינט בנושא, עוקפת את התנגדות רוב שרי הממשלה המכהנים למדיניות שמוביל נתניהו.
"הנוח'בות האלה יסתובבו ביישובי הנגב"
"ההתנהלות הזאת מראה כמה נתניהו בז לחברי הקבינט", אומר שר הביטחון לשעבר ויושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, "זאת התנהלות לא הגיונית ואסור שהיא תקרה. זה מראה שנתניהו לא סומך על שריו הבכירים. כשסמוטריץ' אומר שהוא לא ידע מזה וזה נעשה מאחורי הגב שלו, כשהוא שר במשרד הביטחון, זה מאוד מטריד. בסוף אנחנו רואים את המשך אותה קונספציה שהובילה אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים כיום".
על פי הדיווחים השונים יש קשר בין המיליציה לרשות הפלשתינית. האם ישראל מכניסה מהדלת האחורית את הרשות הפלשתינית לניהול הרצועה, למרות הצהרות חוזרות ונשנות שזה לא יקרה?
"איך אפשר לראות את זה בדרך אחרת? שיקרו פה לציבור. התחייבו לציבור שהרשות לא תיקח שום חלק בניהול עתידי של הרצועה, וזה לא קורה בפועל. אבל יש פה משהו חמור אפילו יותר. כל מי שמבין את המבנה החברתי במגזר הערבי יודע שהחמולות בעזה והחמולות בנגב הן אותן חמולות. אלה אותן משפחות. אבו־שבאב התפרסם בכך שהוא מבריח סמים. זאת רק שאלה של זמן עד שהדברים האלה יגלשו מעזה אלינו. זאת רק שאלה של זמן עד שנראה את כל הנוח'בות האלה מסתובבים ביישובי הנגב, בבאר שבע ובעוד מקומות. אנחנו עושים פה טעות איומה".
אתה היית שר ביטחון, אתה מצליח להבין את המהלך?
"לא. זה מהלך שהמליצו עליו גורמי ביטחון, שזה לפחות מה שטענו אותם גורמים בכירים בממשלה. אז מי אלה אותם גורמי ביטחון? אלה אותם גורמי ביטחון שהמליצו על אוסלו, אלה אותם גורמי ביטחון שהמליצו לחלק נשק לכנופיות של ערפאת, אלה אותם גורמי ביטחון שהמליצו לגרש את התושבים של גוש קטיף, אלה אותם גורמי ביטחון שתמכו במדיניות ההכלה ואלה אותם גורמי ביטחון שהמליצו להעביר כסף לחמאס והאמינו בהסדרים איתו. הם טעו בלי סוף ואנחנו שוב ושוב מקשיבים להם. זה לא במקרה שהשלישייה שקיבלה את ההחלטה הזאת, נתניהו, כ"ץ והנגבי, הצביעה כולה בעד ההתנתקות. בזה הם מאמינים, גם כשפעם אחר פעם זה נכשל".
החשש של ליברמן, שאליו שותפים רבים בממשלה, מפני חימושה של מיליציית אבו־שבאב, מתבסס לא רק על ניסיון העבר, שהחל כבר במלחמת לבנון הראשונה, כשגם שם המודל כשל. הוא מתבסס גם על זהות המיליציה המדוברת. מיליציית אבו־שבאב היא חלק משבט תראבין, הגדול בשבטים הבדואיים במזרח התיכון, שמונה כחצי מיליון בני אדם. השבט מבוסס במצרים, בדגש על חצי האי סיני, בעזה, בנגב ובירדן. במקור היגר השבט מערב הסעודית לפני כ־500 שנים, ועד היום נותר חלק מהמדינה.
שמה הרשמי של המיליציה הוא "הכוחות העממיים" או "הכוח למאבק נגד הטרור". למרות שמה, למיליציית אבו־שבאב יש קשר הדוק לטרור. לפי חלק מהדיווחים אנשיו של אבו־שבאב שיתפו פעולה עם דאע"ש בסיני. אבו־שבאב עצמו מכחיש את הטענות הללו, וטוען כי הוא דווקא נלחם נגד דאע"ש בסיני.
החמולה שממנה מגיע אבו־שבאב מעורבת בטרור כבר שנים ארוכות. בשנת 2004 השתתפו אנשים מהחמולה, שכיום מהווים חלק מהמיליציה של אבו־שבאב, בפיגוע הנגמ"שים שבו נהרגו 13 חיילים. דמות אחרת במיליציה הייתה שותפה לחטיפת גלעד שליט. עוד בכיר בסביבתו של אבו־שבאב לקח חלק בירי רקטות לעבר ישראל. ירי הרקטות היה ללא אישור חמאס, מה שהוביל לכך שנגזר עליו גזר דין מוות, אך עם פרוץ המלחמה הוא הצליח לברוח מהכלא. גם אבו־שבאב עצמו ישב בכלא חמאס ונמלט ממנו עם פרוץ המלחמה. עיקר פרנסתו של אבו־שבאב הוא מהברחת סמים.
השימוש במיליציה של אבו־שבאב לא החל בשבועות האחרונים. לאורך חודשים ארוכים השתמשו מכניסי הסיוע בשירותיו לצורך אבטחת המשאיות. מדובר היה בכישלון צורם. חלק ניכר מהמשאיות נשדד על ידי חמאס, וחלק אחר נשדד על ידי אבו־שבאב עצמו.
החשש מפני מודל "מיקור החוץ" של הלחימה ברצועה מצטרף לאירועי הסיוע ההומניטרי של החברה האמריקנית. לפי מידע שהגיע לידי 'בשבע', ובניגוד להצהרות שיוצאות מהממשלה, ישנו כאוס רב בחלוקת הסיוע ההומניטרי, כולל ביזות שחוזרות על עצמן מדי יום. לאורך השבועיים האחרונים יצאו סרטונים שמעידים על האירועים, אך המצב חמור בהרבה. גורמים צבאיים שאיתם שוחחנו הודו כי ישנה בעיה בסיסית במודל הסיוע באמצעות החברה האמריקנית. לפי אותם גורמים, לחברה האמריקנית אין מוטיבציה להיגרר לעימותים עם כוחות חמאס וכוחות חמושים אחרים, מה שמוביל לכך שביזת מרכזי הסיוע מתרחשת כל העת. בצה"ל אומרים כי מדובר ב"הפרות סדר נקודתיות", ולא באובדן שליטה על המהלך, שנמצא עדיין בשלביו הראשונים. כאמור, המידע שהגיע לידינו מצביע על תמונה אחרת לחלוטין.
באופן דומה החשש הוא שגם אם מיליציית אבו־שבאב לא תפנה את הנשק כלפינו, חמאס ישתלט על הנשק וישתמש בו נגדנו. חשוב להזכיר כי חמאס פועל כל העת נגד המיליציה, בשורה של חיסולים ופיגועי טרור. על אף ניסיונותינו לקבל תשובה לשאלה כיצד ישראל מוודאת שהנשק לא יופנה נגד כוחות צה"ל ולא ייפול לידי חמאס, נותרנו ללא מענה. בצה"ל מסרו כי כל סוגיית המיליציה כלל לא עברה דרכם, אלא כולה מתנהלת דרך השב"כ. בשב"כ סירבו להגיב לשאלות בנושא.
לפתור בעיה גדולה באמצעות בעיה קטנה
"צריך לגשת לאירוע הזה בתחושות מעורבות. כי לצד היתרונות שבמהלך, יש גם סיכונים כבדים", אומר אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. "אנחנו לא המדינה הראשונה בעולם שמשתמשת בפרוקסי, דווקא ישראל היא מהאחרונות שמצטרפת למודל הזה. היתרונות העיקריים הם שאתה לא מסכן את הכוחות שלך, אתה מנצל את השנאה שיש באותו ארגון פרוקסי כלפי היריב שלך, ואתה גם משתמש ביכולות שיש לו בשטח ולך אין. במקרים אחרים זה גם עוזר לשמור על עמימות ועל יכולת הכחשה, אם כי בעקבות הפרסום זה לא אפשרי במקרה הזה. צריך גם לזכור נקודה חשובה: המבנה החברתי במזרח התיכון הוא מבנה משפחתי ושבטי. הניסיונות להכליל את השבטים השונים במסגרת מדינתית לא באמת עובד, ואנחנו רואים את זה ביהודה ושומרון כל הזמן. לכן המחשבה לנצל את המבנה הזה לטובתנו היא חיובית. אבל לצד היתרונות, יש גם חסרונות רבים".
אלה לא סתם חסרונות, אלא חסרונות מהותיים ביותר. בתחילת המלחמה ישראל כבר ניסתה להכשיר חמולה שתחליף את חמאס, והוא טבח בה. וגם אם אבו־שבאב יצליח, הנשק שיש אצלו עלול להיות מכוון אלינו. זה לא הימור גדול מדי?
"ברמה הנקודתית, העובדה ששיתוף הפעולה עם המיליציה נמשך כבר תקופה לא קצרה מעיד על כך שחמאס נחלש משמעותית. בראשית המלחמה הוא היה עדיין חזק מאוד, ולכן חיסל את האיום הזה במהירות. זה לא המצב כעת. העובדה שהוא מגייס היום לוחמים בני 16 מלמדת שגם חמאס הפך למיליציה. כלומר, היכולת שלו למנוע ממיליציות להיאבק מולו ולתפוס שליטה קטנה משמעותית. זה לא שהוא לא מנסה לעשות זאת, והוא עושה את זה גם בתחום הזה וגם בתחום של ביזות הסיוע ההומניטרי. אבל היכולת שלו נפגעה מאוד".
זה עדיין לא מונע את תרחיש היפוך הקנים, שאבו־שבאב ואנשיו יחלו לתקוף את כוחות צה"ל.
"נכון. אבל צריך להסתכל על האירוע במבט כולל. אנחנו לא חיים במציאות אוטופית. במזרח התיכון, הרבה פעמים אתה פותר בעיה אחת גדולה על ידי יצירת בעיה קטנה יותר. אנחנו רואים את זה בסוריה למשל. ישראל רצתה לפרק את האחיזה של איראן בשטח ולמעשה לגרוע את הציר האיראני. המחיר של זה היה עליית אל־ג'ולאני. כי כשמורידים את העוצמה השיעית, לוואקום הזה נכנסים הסלפים הסונים. אז פתרנו בעיה אחת, מתוך ידיעה שתיווצר בעיה אחרת. זה נכון גם לרצועה. חמאס הוא האיום הגדול יותר, אז בשביל לפתור אותו יצרנו מיליציה שעלולה ליצור לנו בעיה בעתיד. עכשיו אנחנו צריכים לדאוג שנדע תמיד לטפל בבעיה הזאת כשהיא קטנה ולמנוע ממנה להגיע למפלצת שהייתה חמאס".
משה פוזיילוב, לשעבר בכיר בשב"כ וכיום חוקר במכון משגב, תומך במהלך. "מדובר בעיניי במהלך חכם", אומר פוזיילוב, "נכון, זאת לא האופציה המושלמת, כי אני הייתי מעדיף שנחיל משטר צבאי על הרצועה. אבל במסגרת האפשרויות הקיימות, זאת האפשרות הגרועה פחות. אני אומנם לא ממעריציו של רונן בר, בלשון המעטה, אבל הוא הביא כאן מהלך מוצלח מבחינתנו".
מה כל כך מוצלח בו?
"במידה שהוא יצליח, יש לו פוטנציאל מאוד טוב מבחינתנו. זה יעזור לנו לעצב מחדש את הרצועה. זה יכול לתרום לקידום תוכניות עידוד ההגירה, זה מציב חלופה שלטונית של חמאס בדמות החמולות הללו שמגובות ברשות, שהיא גורם שלטון לגיטימי בעיני הערבים הרבה יותר מאיתנו. זה רעיון מוצלח".
איך בדיוק שליטת החמולות תעודד הגירה? הרי לכאורה זה בדיוק הפוך. אתה דורש מחמולה או שבט שרק השיגו כוח ושליטה לוותר עליהם.
"מבחינתה של החמולה, שליטה על חצי מיליון איש זהה לשליטה על מיליון איש. מה שבאמת חשוב לה זה שחמאס לא יפריע בדרך. כל מה שיכול להעיף את חמאס מהרצועה יזכה לתמיכה וסיוע שלהם. הם רוצים להקים ישות שהעולם ידע להסתדר איתה, והם יודעים שזאת הדרך. כי במקביל לכך, לפי הסקרים והמחקרים, כ־50 אחוזים מתושבי הרצועה שוקלים לפנות לישראל כדי להגר ממנה. זה ניצחון לכולם".
אתה מדבר על ישות מדינית שהעולם יכיר בה, אבל זה בדיוק מה שישראל ניסתה להימנע ממנו - הכנסת הרשות הפלשתינית, שמגבה את המיליציה מאחורי הקלעים, ויצירת ישויות מדיניות פלשתיניות בשטח.
"יאסר אבו־שבאב יקים את מעוז השליטה שלו באזור רפיח, אבל הוא ירצה בסוף לשלוט על כל הרצועה. וזה בדיוק כמו שאל־ג'ולאני רוצה לשלוט על כל סוריה. מדוע אתה מבין את אל־ג'ולאני ואת השאיפה שלו לשלוט על כל סוריה, ולא מבין את השאיפה הזהה של אבו־שבאב?"
ישראל לא מכירה ברצון של אל־ג'ולאני, ומונעת אקטיבית שליטה שלו על כל השטחים שאסד שלט בהם.
"ועדיין אנחנו מנהלים איתו סוג של מערכת יחסים. אחרי הכול, לא כבשנו את כל סוריה. אנחנו נמצאים בחלק ממנה, תוקפים משם כל הזמן כדי להציב לו את גבולות הגזרה שלו ובמקביל לכך יש פרסומים על כל מיני מגעים איתו. אנחנו נצטרך לעשות את אותו הדבר גם בעזה. המחשבה שאנחנו נשלוט שם היא מחשבה יפה, אבל לצערי היא לא באמת הייתה על השולחן. מה שהיה על השולחן זה שאנחנו נילחם, נקיז דם, רק כדי שבסוף אנשי הרשות ייכנסו ויקטפו את פירות עמלנו. אז עכשיו לפחות הם מקיזים דם בעצמם כדי להשיג זאת".
חבר הכנסת ליברמן חולק על הדברים: "הדיבורים על היתרונות התאורטיים הללו לא באמת מצליחים להסתיר את האמת הפשוטה: אנחנו חוזרים בדיוק על אותה הטעות שעשינו באוסלו. נתניהו עושה היום את מה שישראל עשתה ב־94'. אז זה נגמר עם פת"ח, חמאס והרשות הפלשתינית, וכך נולד 7.10. המהלך הזה צועד באותה דרך שכבר עלתה לנו בחייהם של אלפי ישראלים".