'דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת'. למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? אומר רש"י, לפי שחלשה דעתו של אהרון, שלא היה עם הנשיאים בחנוכת המשכן.
אמר לו הקב"ה: חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות. ויש להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה ומאירה. מעין שותפות בהוצאה לפועל של ברכת הכהנים, בה מצווים הכהנים.
בניגוד למקובל, החלונות שהיו בבית המקדש היו צרים מבפנים ורחבים מבחוץ, ודרשו על כך חז"ל: דרך העולם כשאדם בונה בית, עושה לו חלונות צרים מבחוץ ורחבים מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים. אבל שלמה המלך לא עשה כן, בנה את המקדש, ועשה שם חלונות צרים מבפנים ורחבים מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ.
להודיענו, שהקב"ה כולו אור ואינו צריך לאורה. וככתוב במלכים [א ו] 'ויעש לבית חלוני שקופים אטומים', היינו, שקופים פתוחים לצד חוץ, אטומים סתומים לצד פנים. ולא עוד אלא שזה היה תפקיד אהרון ובניו - להאיר כלפי חוץ, ובאופן שתהא השלהבת עולה מאליה, כך שתאיר לישראל מתוך המקדש את הדרך, עד שילכו בה מעצמם בכל עת ובכל שעה.
מתנות הנשיאים היו חד פעמיות, ואילו מתנת אהרון ובניו להדליק את המנורה, היא לדורות, ואף כשהמקדש ר"ל חרב, ממשיכים ללמד את אור התורה לישראל, ולהדליק אורות בנרות חנוכה לפרסום הנס, כך שהכל תדיר יכירו ויראו בטוב ה'.
'ויעש כן אהרון', להגיד שבחו שלא שינה. אהרון התמיד להאיר כך ששלהבת עם ישראל אף היא תהא עולה מאליה. והכל יראו תמיד בטוב ה', בכל מצב. עם-ישראל דווקא מכסה עיניו בכדי להיטיב ראות. זאת בקריאת שמע באומרו פעמיים בכל יום באהבה, שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד. ה' בעל מידת הרחמים הוא גם אלוקינו בעל מידת הדין שתתברר לבסוף כ'ה' כמידת הרחמים. ושתיהן באות מאותו 'אחד', מאיתו יתברך.
רבים מחדדים ומשפרים כיום את כושר הראיה בעזרת ניתוחי לייזר, אך דווקא ב'קריאת שמע' נוהגים ישראל לכסות את העיניים כדי להיטיב לראות. דווקא מתוך כיסוי העיניים תחודד ותשתפר הראייה הנכונה. ראייתם של ישראל הגיעה למדרגה גבוהה, אחר קריעת ים סוף. תחילה 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים', ומתוך כך, 'וירא ישראל את היד הגדולה' ומתוך כך גברה אמונתם, 'ויאמינו'.
ובמדרגה גבוהה ביותר במעמד הר סיני בו ראו העם אף את הקולות. בניגוד לאלילי הגויים ודומיהם אשר עיניים להם ולא יראו. על אברהם אבינו נאמר: וירא את המקום מרחוק, אומר המדרש: אמר לו אברהם ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: רואה אני הר נאה ומשובח וענן קשור עליו. אמר לנערים: רואים אתם כלום? אמרו לו: אין אנו רואים כלום, אלא מידברות והרים. אמר להם: שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור.
כך היה תפקיד אהרון הכהן ובניו, וכך הם שני תפקידי הכוהנים לדורות בנוסף לעבודת הקורבנות בבית המקדש. האחד, לחנך ולהורות הלכה בישראל, וכפי שנאמר במלאכי [ב, ז]: "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ". אורה זו תורה ותורה זו אורה. והתפקיד הנוסף, להיות אנשי חסד ושלום, כאהרן הכהן שהיה 'אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' [אבות א, יב].
'יוצר אור' - האור הוא היצירה הראשונה בבריאת העולם, ובמקדש היו מונחים לוחות-הברית, הם מקור האור המאיר לעולם כולו, מתוך הר הבית שבירושלים, אורו של עולם. כולנו מתפללים שלוש פעמים ביום שתחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, אך דומה שהתפילה בדור הגאולה היא קודם כל שנשכיל לראות שכל הקורות אותנו הוא בחינת 'שיבת ה' לציון' אחר 'שיבת ציון' של בניו, בתפילה ותקווה לשיבה המושלמת - 'והשב את העבודה לדביר ביתך'.
חידוד ומיקוד כושר ראייתם של ישראל את דרך ה', אמור להיעשות על ידי הכוהנים, וגם על כל בני שבט לוי. בערי הלוויים היו ערי המקלט אשר אליהם התכנסו רוצחים והורגי נפשות בשוגג כדי להאיר להם שוב באור זיו האלוקים את דרך הישר. על הקרנה זיו האלוקים, אומר מרן הראי"ה ב'אורות הקודש': זיו אור אלוקים, הממלא את העולמים כולם, מחיה ומרווה אותם מדשן נועם עליון של מקור החיים, והרי הוא נותן חיל בנשמות, במלאכים, ובכל יצור, לחוש את פנימיות תחושת החיים.
כתב, חובת הלבבות בפרק היחוד והמעשה, כי המעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כמו שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. בדומה כותב רב צדוק הכהן מלובלין: "…והאור הוא בתורה זוכה שידחה הרבה מן החושך. ובדרך חסידית, אמר האדמו"ר ר' שלמה חיים פרלוב מקיידנוב: כתוב, 'ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור! אם אדם מבקש באמת 'אלוקים, אנא 'יהי אור', או אז 'ויהי אור'. או אז השלהבת עולה מאליה. יוצר אור ובורא חושך, תלוי הרבה בכושר הראיה של הרואה.
הזכרנו בתחילה את 'שמע ישראל' הנאמרת בכיסוי עיניים. קריאת שמע זו כרוכה בשתיים לפניה, שתי ברכות הקודמות לאמירתה. ברכת 'יוצר המאורות' וברכת 'אהבה רבה'. ולכאורה קשה, מדוע קודם קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות בק"ש, מתארים אנו בברכת המאורות את יצירת האור ואת הבריאה כולה? עולם ומלואו, 'יוצר אור ובורא חושך'.
המאיר לארץ ולדרים עליה, הכין ופעל זהרי חמה, יוצר משרתים, מאורות נתן סביבות עוזו, אופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת שרפים. מה הקשר בין תיאור מופלא זה של הבריאה, לקבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע?
אומר האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי זי"ע, שהתשובה טמונה בברכת 'אהבת עולם', והיא טומנת בחובה מסר חשוב ביותר, והוא: ידע כל יהודי שמכל היקום, מכל המלאכים ומכל אומות העולם המתוארים בברכת יוצר-המאורות, בוחר הקב"ה בעם-ישראל הקטן, למרות שהיה באותה עת במ"ט שערי טומאה, שהוא זה שיהיה אור לגויים.
וכ"כ למה? כי אהבה רבה אהבנו, חמלה גדולה חמלת עלינו, בעבור אבותינו שבטחו בו. מכל היקום האין סופי, יוצר המאורות בחר בנו מכל עם ולשון להיות למאור לעולם. בנו בחר ועלינו הטיל את המשימה הענקית, ואת האחריות העצומה, להיות אור לגויים, אך קודם כל לעצמנו.
תחילה מברכים ברכת יוצר האור הכללי לעולם כולו, ומתוך כך לברכת האורה המיוחדת, התורה, שנתנה לעם הנבחר, אותו בחר בורא האור באהבה, להאיר לעולם. 'ותלמדם חוקי חיים לעשות רצונך בלבב שלם'. 'כן תחננו ותלמדנו'. אך לא די בכך, אינה דומה שמירת מצוות ולימוד התורה בחו"ל כבארץ ישראל, לכן עוד קודם שמקבלים אנו עול מלכות שמים באמירת 'שמע ישראל', מבקשים אנו בברכה זו גם על קיבוץ גלויותינו לארצנו. 'מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות הארץ... ותוליכנו קוממיות לארצנו'. ככתוב 'ואולך אתכם קוממיות' [ויקרא כו יג]. היו תקופות בגלות שמפחד הגויים לא יכולנו אפילו לומר, 'ושבור עולנו מעל צווארנו'. הגויים בחנו תדיר את נוסח התפילה והאם מברכים את ירום הודם, המלך והמלכה.
אך כיום עלינו להלך בזקיפות קומה. אומר מרן הרב קוק, באגרות הראיה [ב, עמ' רט] עלינו לדאוג שלא ניראה כאומה נרדפת שהולכת לחפש לה מקלט, אלא עלינו לדעת שאנו גור אריה יהודה שחוזר לארצו. יש לומר לגויים שאנו עם-ה', עם-התנ"ך, ושכל האור שכבר קיים אצל הגויים, נוצרים כמוסלמים, מקור האור בעם ישראל. תם עידן היות ישראל אסקופה נדרסת כתקופה בה הבריטים מנעו מהמעפילים להיכנס לארץ אחר אלפיים שנות גלות מלהיכנס ולהלך קוממיות בארץ האבות.
ואכן, המהר"י חאגיז, מחכמי הספרדים בירושלים לפני למעלה מ- 300 שנה, מהלוחמים הגדולים בשבתאות, כותב שהיה מנהג בארץ-ישראל לומר 'ותוליכנו קוממיות בארצנו', היינו ב'בית'. וכתב חתנו, הגאון מהר"ם בן חביב, שבארץ ישראל נוהגים לומר בברכת אהבת עולם/אהבה רבה 'והוליכנו מהרה קוממיות בארצנו' בבי"ת, כי הנוסח לארצנו בלמ"ד, אין לאומרו אלא בחו"ל. ועוד הוסיף, שכשהיו ישראל שרויים על אדמתם וידם הייתה תקיפה על אומות העולם, לא היו אומרים בלשון הזה כלל, והם היו אומרים הלשון כפי הזמנים. כלומר, בזמנם היו מבקשים להמשיך מלכות ישראל ושתהיה ידם תקיפה על אומות העולם, ולא בלשון זה שאנו אומרים 'ושבור עול הגויים מעל צווארנו והוליכנו וכו'. ואם כן, אנו הדרים בארץ-ישראל שפיר עבדינן, נכון אנו עושים כשאנו אומרים, 'בארצנו', והדרים בחו"ל יאמרו בלמ"ד 'לארצנו'.
יש להתאים את הלשון כפי המקומות והזמנים, כמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א וכן שאר הפוסקים זצ"ל [רא"ש ברכות כב. ובית יוסף סי' קפז אות א]. כך או כך, מבקשים אנו שנזכה להלך קוממיות בארצנו, להוסיף בקומה זקופה וראיה מחודדת שתי קומות קומה גשמית וקומה רוחנית לכל יושביה.
וראוי להזכיר מעניין לעניין באותו עניין את ירושלים היא אורו של עולם, כמופיע במדרש רבה בראשית [נט,ה] יְרוּשָׁלַיִם אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיה ס, ג]: 'וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ', וּמִי הוּא אוֹרָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, דִּכְתִיב [ישעיה ס, יט]: 'וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם'. והנה דווקא מכאן, יחד עם חברת רפאל, ובשיתוף אלביט מערכות, מתוך חברת הייטק ירושלמית המתמחה בפיתוח וייצור לייזרים רבי-הספק שהעומד בראשו מומחה לאלקטרו-אופטיקה, בוגר המרכז-האקדמי לב שבירושלים, יצא לאחרונה מגן-אור, אור גדול לישראל ולעולם.
מגן-אור - מערכת המתקדמת בעולם להגנה אקטיבית ישראלית המבוססת נשק לייזר להגנה מפני רקטות, טילים ופצצות מרגמה בטווחים קצרים ומפני כלי טיס לרבות גלשני-אוויר, כלי טייס בלתי מאוישים ורחפנים. המערכת נחשבת פורצת דרך וראשונה מסוגה בעולם.
אכן, לאדם מן השורה, האור, חשוב ככל שיהיה, אינו מוחשי ולא ממשי, אלא סוג של קרינה אלקטרומגנטית הנראית לעין האנושית. אך הנה כאשר נעשה שימוש ממוקד באור, הן באור הרוחני, והן באור הגשמי, ה'מגן לכל החוסים בו', מוליכנו קוממיות לארצנו, הן בקומה הגשמית והן בקומה הרוחנית. וכדברי רבנו בחיי בשמות [כה לא], במנורה ובשבעת נרותיה משולבים ברמז, התורה הנקראת אור שנאמר [משלי ו, כג] 'כי נר מצוה ותורה אור', וכן שבע החכמות הכלולות בה. ועל כן היו נרותיה שבעה, וששה קנים יוצאים מצדיה, כנגד ששה קצוות של עולם התלויים בתורה שניתנה בששה בסיון, שהעולם מתקיים בשבילה, שנאמר בירמיה [לג, כה] 'אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי'.
אורה זו תורה, אך ברקע ימינו אלה, ראוי להזכיר את שאומר האדמו"ר מלובביץ' בפרושו לפרשת עקב [כ' במנחם אב תשי"ג] שמסירות נפש עבור כלל ישראל קודמת ומעולה יותר ממסירות נפש על התורה. בדבריו מובאים דברי ה"מגיד מישרים" שנכתבו בידי מרן רבי יוסף קארו בשם ה'מגיד' - המלאך שהתגלה אליו בהקיץ וגילה לו מסודות התורה. מסופר שם על הבטחה מיוחדת שניתנה למרן הבית-יוסף מן השמים.
שיזכה להגיע למדרגה הגבוהה ביותר של בן אנוש, ומהי? למסור נפשו על קידוש השם. אך מסיבה מסוימת לא יצא הדבר אל הפועל. ושואל הרבי מלובביץ', אם מרן הבית-יוסף היה נהרג, חס ושלום, על קידוש השם, לא היינו זוכים לחיבורו המופלא "שולחן ערוך", וישראל היו מפסידים את החיבור העצום, את 'השולחן ערוך' שממנו יוצאת הוראה לכל בית ישראל.
ומשיב, שמעלת מסירות נפש על קידוש-השם, היא למעלה מכל לימוד תורה והוראה לרבים, וגדולה היא אפילו מהאור הגדול שבכתיבת החיבור המופלא "שולחן ערוך". כי כשאדם מישראל נהרג על קידוש - השם, זו מסירות-נפש על עצם היותו יהודי, ויהודי הוא 'חלק אלו-ה ממעל', חלק מהאור האלוקי, - וככזה הוא בחינת אחד עם הקב"ה, אף יותר מהתאחדות התורה עם הקב"ה.
אור המנורה מסמל אפוא את אור התורה וחוכמותיה ואת אור מסירות-הנפש שמעליה. ישראל צריכים לו ואין הקב"ה צריך לו. כדברי המדרש בתחילת פרשתנו. אמר הקב"ה: לא שאני צריך לאורה שלכם, אלא שתאירו לפני כדרך שהארתי לכם במדבר בעמוד-האש, כדי לעלות אתכם בפני האומות שיהיו אומרים: ראו היאך ישראל מאירים לפני הקב"ה, לפי שהוא מאיר לכל. הדאגה לאורה תמידית וחשובה זו נמסרה בפרשתנו לאהרון הכהן ובניו הכהנים, כהמשך לברכתם.
הכותב היא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל