ביום בו קיבלה משפחתו של סמל יוסף יהודה חיראק ז"ל את חפציו האישיים, משוחח אביו, פרץ חיראק, עם ערוץ 7, מספר על התחושות האישיות והקשות גם לנוכח הידיעה שבנו נפל מירי שוגג של כוחותינו ומצטט מדברים שכתב בנו והותיר אחריו מסרים עמוקים.
האב השכול מציין כי קבלת החפצים האישיים הייתה מספר שבועות לאחר נפילת בנו ולכן הרוחות מעט פחות סוערות, אך ההתרגשות בהחלט קיימת וניכרת, ומתוך החפצים הוא מספר על פנקס שיוסף יהודה כתב בו מעין יומן מהתקופה שלפני נישואיו "והתרגשנו לראות כמה הבחור היה עם עומק ומכוון לאמת הפנימית שלו".
פרץ קורא בפנינו קטע מתוך אותו יומן שנכתב בשלביה הראשונים של הטירונות, כאשר את רעייתו הכיר באמצע הטירונות, ברגילה הראשונה. בקטע המדובר מספר יוסף יהודה על תחושותיו ותקוותיו מהבית אותו הוא מקווה ומייחל להקים. את הדברים הוא כותב בתקופה בה הוא חוזר לקבל הצעות לפגישות, תקופה שהגיעה לאחר ביטול אירוסין והחזירה בו תחושות מעורבות של רגש שלילי לצד רצון לפתוח דף חדש ולהתנתק מתחושת השבר בה היה שרוי קודם לכן.
יוסף יהודה מספר על תחושות שמחה ותסיסה שמתעוררות בו, על הערך שהוא מוצא בכתיבת מחשבות המבטאות את חלומותיו ועם זאת הוא מביע תקווה שהכתיבה שכעת אינה מגובשת וסדורה תשתפר בעתיד. במקום אחר בפנקס הוא כותב:
"אבא שבשמיים, אבא יקר ואהוב, תן לי כוח להיות בשמחה תמיד ושאצליח לשמח את כל הסובבים אותי. תן לי כוח להאיר פנים לכל אדם, לראות מעלת חבריי ולא חסרונם חס ושלום. תן לי כוח לראות בעין טובה כל דבר, שאצליח לדון לכף זכות את עצמי ואת חבריי, תן לי כוח להיות עם הרבה סבלנות וענווה במיוחד עכשיו בטירונות. תן לי כוח להיות קדוש וטהור לכל אורך השירות וגם אחרי. אבא שבשמיים, תזכה אותי לשמור את העיניים, את המחשבה, את הברית, את הלשון ובמיוחד את אוזניי שישמעו רק דברי קדושה בעזרת השם. אבא תן לי כוח להיות מוביל ולא מובל, גם ברוחני וגם בגשמי שאצליח לקדש שמך בעולם ולא יצא חילול השם חס ושלום תחת ידי. אבא שבשמיים, בבקשה אני מתחנן שתשלח לי את זיווגי בקרוב, בלי עיכובים בלי מניעות ושהכל יהיה בנחת ובבהירות. אוהב ללא גבול, עבדך ובנך הקטן יוסף יהודה".
בדבריו אלה רואה האב מעין אישור לאופן בו גדל וחונך יוסף יהודה ז"ל במסלול תורני שמתוכו ימשיך בנו למסלול של שליחות בשורות הצבא. פרץ מספר כי על אף שהוא עצמו היה קצין קרבי בגולני, רצה שבנו לא יפנה לשירות קרבי, אך הבן בחר אחרת. בדבריו הוא מזכיר את ימי העקירה וההתנתקות שחרטו בו תחושה שנעשים מעשים אותם הוא מגדיר כ"משחקים פוליטיים", על חשבון חיי החיילים. הערכתו הייתה שצה"ל עוד ייצא להילחם על אותה עזה שהוא נוטש, מה שמתברר בכאב רב בימינו אלה. בעקבות כך בחר לעבור משירות קרבי להמשך שירות בפיקוד העורף, שם שירת את עשר שנות המילואים האחרונות שלו.
עם זאת, מדגיש פרץ, ההבנה שבהנהגה נמצאים אנשים שאינם חדורי שליחות כפי שהלוחמים חדורי שליחות, לא גרמה לו לשנות את הבנתו שהמלחמה כעת, זו שבנו לוחם בה, היא כורח המציאות.
בהמשך הדברים נשאל פרץ על ההתמודדות עם הידיעה שבנו נהרג מאש כוחותינו, והוא משיב ומציין כי מדובר היה בסיטואציה מורכבת מאוד, כפי שהסתבר בשיחה שקיימה המשפחה עם המח"ט ש"הסביר לנו לפרטי פרטים שהייתה שם אומנם תקלה של חוסר יידוע. הכוח שחיפה מסביב למבנה לא היה מודע לכך שכוח הנדסה נמצא בתוך המבנה, וזה נורא מוזר בעיניי כי מדובר בלא מעט שעות, מסביבות השעה 12-13 ועד חמש, הכוחות עבדו שם", הוא אומר ומספר על תהיות נוספות שעולות מהתנהלות הכוח במקום, אך למרות שאחד המפקדים היה במקום לאורך כשעה קודם הירי, בעודו מחפה מבמבנה החוצה, הוא זיהה תנועה שנחשדה כחשודה כתנועה של מחבל וירה ירי מק"כ כדי להרחיק ולהרתיע ואחד הכדורים פגע בקיר כאשר יוסף יהודה נשען על הקיר מעברו השני והכדור פגע בראשו, מבלי שהיורה ראה אותו ומבלי שכיוון אליו.
"התוצאה הייתה מחרידה. הסמג"ד היה שם במרחק של מטר וחצי. היה מבנה עם פתח, ובפנים עוד קיר עם פרצה ומאחורי הפרצה הזו שהייתה ברוחב של מטר וחצי או שני מטר היה החלל שבו היה הפיר וסביבו עבדו. יוסף יהודה והסמג"ד עמדו מאחורי הפרצה הזאת. הכדור הגיע ופגע בו מטווח של כ-10 מטרים".
פרץ מספר גם על התכתבות שהייתה לבנו בימים האחרונים עם הסמג"ד, לאחר שהוצע לו לעבור לרובאית בשל מתיחות שהייתה בינם. ב-11 בבוקר באותו יום הוא כותב לסמג"ד בפלאפון פתק שהוא התחיל לכתוב כטיוטה ולא הספיק לשלוח וגם לא השלים את המכתב: 'סמג"ד יקר, רציתי רק לומר פשוט תודה רבה. תודה על חצי שנה שבה זכיתי ללמוד ממך איך להיות מפקד בצורה הכי טובה שאפשר. למדתי ממך איך לנהל ולקדם גדוד שלם עד הפרטים הקטנים, לחשוב על כל פלוגה, מחלקה, מ"פ, מ"מ ועד החייל הכי פשוט ככל שיהיה, לדאוג לו שיהיה לו טוב עם המון רגישות. תודה על הזכות להתלווות אליך ולראות ורק ללמוד איך להילחם בטקטיקה מבצעית בקור רוח, בחוכמה ומצד שני גם לדעת להסתער כשצריך בלי לחשוב פעמיים, פשוט לקפוץ לאש לחלץ ולהציל, עם כל הסכנות שבדרך. אתה מכוון מטרה 'אני מחזיר את כולם הביתה בשלום, התהפך העולם'".
פרץ מספר עוד על שיחתו האחרונה עם יוסף יהודה, דקות לפני שנהרג, והכול החל בחלום שאותו חלם האב לאחר תפילת הנץ באותו בוקר: "חלמתי שהבית מלא באנשים שמסתובבים לי בבית ואני מסתובב איתם, גברים ונשים. אני נותן אפילו לאחד מהם נשיקה בלחי. בשלב כלשהו אני מוצא את עצמי על הספה ואני ממשש בכיס ומרגיש שהקמע שנתתי לו, טס של זהב עם 'למנצח' שקיבלתי מרב שאני בקשר איתו, והיה אצלו בכיס הכתף במדים. חלמתי שזה אצלי בכיס, שוא שכח את זה אצלי. התעוררתי מהחלום מיששתי את הכיס ואמרתי ש'לא, זה סתם חלום. הכיס ריק'. בארבע וחמישה שלחתי לו הודעה 'מה נשמע מה קורה אצלך'. הוא חזר אליי ב-4:20. זו הייתה שיחה של 7 וחצי דקות שבה הוא סיפר על התחושות שלו עם הסמג"ד ועד כמה הוא רוצה כבר לעבור לרובאית".
"הרגשתי שאין לו מצב רוח, שהשמחה שלו ירדה קצת ואמרתי לו 'יוסף יהודה, אל תסתכל ימינה ושמאלה. אתה לא אדם פרטי, אתה שליח ציבור, אתה שליח של כל עם ישראל וכל עם ישראל מאחוריך. תעשה את מה שאתה צריך במאה אחוזים שלך, והעיקר תשמור על השמחה'. סיפרתי לו על החלום והוא אומר לי 'לא, אבא, זה אצלי בכיס, בכתף. יש בעיה עם זה?', אמרתי לו 'לא, רק פשוט זה מה שחלמתי'. סיפרתי לו שאני כמובן מתפלל עליו שלוש תפילות ביום ונפרדנו בדברי תורה".
"שמעתי רעש של שרשרות. הייתי בטוח שהוא בתוך הנמ"רה. לא הבנתי שהוא בתוך המבנה והרעש שאני שומע זה הרעש של הטנק והנמ"רות מסביב למבנה", מספר פרץ. יוסף יהודה הסביר שהוא במשימה ושלא יוכל להמשיך לדבר ויתקשר בערב. השיחה הסתיימה בשעה 4:27 בשעה חמש הודיעו לחמ"ל על האירוע בו נהרג יוסף יהודה. "בין לבין ניגש אליו המ"כ, חבר מהישיבה, נתן לו חיבוק ואמר לו 'אני הולך לתדלק את הנמר"ה עם עוד שני חיילים. יוסף יהודה סיפר לו על החלום והמ"כ שאל אותו מה הוא חושב על החלום ויוסף יהודה אמר 'אני לא יודע, אבל אבא שלי חולם בדרך כלל חלומות אמיתיים'".
בסרטון שצולם במהלך אותה שיחה על ידי הסמג"ד ניתן לראות את יוסף יהודה משוחח עם אביו בטלפון ואת המקום בו עמד, את הבלוקים מהם לקח בלוק על מנת לשבת עליו מאחורי הקיר, ותנועה זו היא שככל הנראה פורשה כתנועת מחבל והובילה לירי שפגע בראשו.