אחרי שנים של אזהרות, הצהרות, נאומים מול מצלמות העולם, מצגות צבעוניות באו"ם, קריאות שכביכול נותרו תלויות באוויר - סוף סוף זה קרה.
מדינת ישראל לא רק דיברה, אלא פעלה. לא הזהירה - אלא תקפה. לא התחננה לעזרה - אלא לקחה אחריות. מתקני הגרעין באיראן, הלב הפועם של האיום הקיומי נגד העם היהודי - הותקפו, והמבצע להשמדתם החל.
התיקון ההיסטורי
אי אפשר שלא לשמוע, מתחת לרעם המטוסים, הכותרות והאזעקות, את הד קולו של שמואל הנביא אומר לשאול: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל... וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'?"
שאול, המלך הראשון משבט בנימין, קיבל ציווי לחסל את עמלק - האויב הקדמון, השונא את ישראל בלי סיבה רציונלית ובלי תנאים. אך שאול היסס ופספס, ואיבד את מלכותו.
במקום בו שאול נפל - עמד מבני בניו מרדכי היהודי. הוא ידע לזהות את עמלק בגלימת פרס - המן בן המדתא האגגי צורר היהודים. מרדכי אמר לאסתר שזו הזדמנות לתיקון שלא תחזור, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?" הוא מפציר בה, ויחד הם פעלו להסרת האיום של המן בהשמדה המונית של עם ישראל.
איראן של היום - היא לא "סתם" מדינה. היא עמלק בלבוש מודרני. היא מאיימת בהשמדת ישראל לא בגלל גבולות, אינטרסים, או מדיניות ישראלית ספציפית - אלא פשוט כי אנחנו קיימים. זו שנאה מהותית, מטאפיזית. עמלקית.
והנה קרה הפלא - עם ישראל לא התחבא הפעם מאחורי ניתוחים גיאופוליטיים מפולפלים, לא העדיף לשתוק ולהתפלל שמישהו אחר יעשה את העבודה. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא".
קיבלנו הזדמנות היסטורית, ומימשנו אותה. בנימין ביצע את תפקידו.
מהפך תודעתי
צריך לזכור שהיכולות המרשימות ומעוררות ההשתאות שבאו לידי ביטוי כעת במכת הפתיחה מול איראן, היו בידינו גם לפני הטבח הנורא שהתרחש בשמחת תורה. אך העיוורון התפיסתי מנע מאיתנו להאמין לאויבינו המאיימים להשמידנו, ולצאת למתקפת מנע מול עזה. לכן השמחה הגדולה שלנו כיום, היא בראש ובראשונה על גבורת הרוח, "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (הפטרת פרשתנו). על האומץ של ההנהגה לפעול במלוא העוצמה ולקיים את הכלל הפשוט: "הבא להורגך השכם להורגו".
היום התברר ש"לעולם לא עוד" - זו לא סיסמה ריקה מתוכן. זו שיטת פעולה מעשית של מדינת ישראל.
הגיע זמן גאולתכם
ברגעים נשגבים אלו, אי אפשר שלא להביט באחד המדרשים המיוחדים הנוגעים לתקופתנו:
"שנה שמלך המשיח נגלה בו - כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם... וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך... ואומר להם: בני אל תיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם..." (ילקוט שמעוני סימן תצט).
תוך כדי תפילה לשלום חיילינו והצלחתם בכל הגזרות, אני משפשף את עיני, ומודה לה' על הזכות לחיות בתקופה המופלאה הזו.
התנ"ך קם לתחיה, עם ישראל זוקף את קומתו, משיח עומד בפתח...
הכותב הוא ראש מכון עולמות, ר"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה, וראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו