הסכנה של התלונות המתמשכות
פרשת בהעלותך חושפת בפנינו רגע מכונן בתולדות עם ישראל במדבר - רגע שבו העם בוחר להתלונן. התורה מתארת זאת בצורה נוקבת: "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה'" (במדבר יא, א). רש"י מפרש על אתר: "אין מתאוננים אלא לשון עלילה; מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום". כלומר התלונות לא נבעו ממחסור ממשי, אלא מהבטה שלילית על החיים ומהרצון ליצור עילה להתרחק מהקב"ה, ומכאן חומרתן הרבה.
כפיות טובה והשלכותיה
הרמב"ן כותב בפירושו לפסוק זה: "והיה החטא כי התאוננו מן הטורח הדרך... והיו כואבים ומצטערים בעצמם לאמר: מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והטורח, ומתי נצא ממנו... וזה היה רע בעיני ה' כי היו ראויים ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל הטובה אשר נתן להם". כלומר, תלונות אלו לא נבעו מחסרון אמיתי אלא מחוסר אמונה ושביעות רצון כלפי הטובה הגדולה שקיבלו, כמו יציאת מצרים, קריעת ים סוף והורדת המן בכל יום, ולכן הן נחשבו לחמורות במיוחד.
השפעת גישת האדם על חייו
הרא"ש כותב באורחות חיים (סימן נה): "דרך הבריות להעלים הטובות ולגלות הרעות" - כלומר, טבע האדם להתרכז במה שחסר לו ולהתעלם ממה שיש לו. האדם רואה תמיד את מה שחסר לו, ובכך בונה לעצמו השקפת עולם שלילית. כאן נכנסת הבחירה: האדם יכול לבחור כיצד לפרש את המציאות. הוא יכול לבחור להרכיב על עיניו "משקפיים" של שליליות ותלונה, או לחלופין, "משקפיים" של הכרת הטוב ואמונה. הבחירה הזו - של נקודת המבט - תקבע את הדרך שבה האדם יפרש את אירועי חייו, את האופן שבו הוא יגיב להם ואת שביעות רצונו מהחיים. המציאות החיצונית אינה תמיד בשליטתנו, אך הבחירה כיצד להביט עליה נתונה אך ורק בידינו. כשאדם חי בתודעה של הכרת הטוב ואמונה, הוא מזמין לחייו מציאות של ניסים וברכות. לעומת זאת, שליליות וקיטורים יוצרים מציאות של קשיים וחסמים.
הספר שבין שתי הנוני"ן ההפוכות
התורה משתמשת באותיות נ' הפוכות סביב הפסוקים "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה... ובנחה יאמר" (במדבר י, לה-לו) כדי ליצור מסר מיוחד. חז"ל במסכת שבת קטז אומרים: "תנו רבנן: 'ויהי בנסוע הארון ויאמר משה' - פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה, לומר שאין זה מקומה. ר' אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו... דתניא רשב"ג אומר עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה, ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? ויהי העם כמתאוננים. פורענות ראשונה? ויסעו מהר ה'. ואמר רבי חמא ברבי חנינא שסרו מאחרי ה'."
רש"י על אתר מביא את דברי חז"ל שפרשה זו אינה שייכת להקשר שבו הוצבה אלא היתה צריכה לבוא בסדר המסעות. אך היא באה כאן כדי לבלום רצף של פורענות. קיומו של ספר עצמאי בן שני פסוקים בלבד בתוך הקשר של נפילה רוחנית (והאותיות נ' מסמלות נפילה כידוע "נפלה לא תוסיף קום") מעיד על כך שגם ברגעי שפל קיימת האפשרות לעצור, להפריד, וליצור פתח לתיקון והתחדשות. זהו ספר המציב מראה וקורא להתעוררות. זו הפסקה יזומה שבאה להפסיק בין פורענות לפורענות, ומאפשרת לראות מחדש את הדרך.
הנס האיראני: התבוננות במציאות חדשה
האירוע ההיסטורי שאנו חווים ממש בשעות אלו בדמות המתקפה על איראן מגלם הזדמנות ייחודית להתבוננות יהודית מחודשת. במשך שנים, האיום האיראני נתפס כבעיה בלתי פתירה, הגורמת לתלונות ודאגה. כעת, כשמתרחש נס גלוי - כשיד ההשגחה פועלת דרך פעולות אנושיות של לוחמנו המופלאים (וכן, גם של ממשלתנו, שמרבים להשמיצה ולהתאונן על תפקודה), עלינו לאמץ את השיעור מפרשת המדבר. ההיסטוריה היהודית אינה שרשרת של איומים ומאבקים, אלא רצף מתמשך של התערבות אלוקית וניסים גלויים, אם רק נרצה ונבחר לראותם.
להכיר ולהעצים את הכוחות הפנימיים שלנו
הרגע הנוכחי, שבו עם ישראל מתמודד בהצלחה מרשימה מול איראן, מדגיש את העוצמה הטמונה בנו. זהו שילוב של ידי אדם ושל השראה אלוקית. המבצע ההיסטורי אינו רק ניצחון אסטרטגי אלא מסר עמוק על ייחודיותה של האומה היהודית. היכולת לראות ניסים ולהכיר בהם היא קריאה לעם ישראל להתעלות מעבר לתלונות הרגילות, ולהבין שאנו חלק ממארג רחב של השגחה אלוקית הפועלת בהיסטוריה שלנו.
המסר של פרשתנו מקבל משנה תוקף כאשר אנו שומעים עדויות של חטופים - שבשיא החשכה, באותם ימים של אובדן וניתוק, לא בחרו להתלונן ולהתאונן אלא אחזו באמונה ובתפילה. אלי שרעבי, בספרו 'החטוף', מתאר כיצד גם בתנאים הבלתי אפשריים שבהם הוחזקו, מצאו עוגן רוחני באמונה פשוטה. שרעבי מספר כי ארבעת החטופים הקפידו כל בוקר לעמוד ולשמוע את אליה כהן מברך את ברכות השחר, והיו עונים אמן אחר כל ברכה. אם הם - שהיו כלואים ולכאורה חסרי תקווה - בחרו לקום בכל בוקר ולברך על עצם החיים, ולהודות לבורא עולם שפקח את עיניהם (והם בחושך, כן) וזקף את אבריהם (והם חבולים ומוכים) ועוד, מה נאמר אנו, בעיצומם של ניסים גלויים, ונוסיף להתלונן?
להמשך הצלחתו של עם ישראל בהופכו למעצמה אזורית המאירה לעולם, ולע"נ אבי ברוך מרדכי וחמי משה נחמיה.