התנגשות בין ערכים חיצוניים לטבע הפיסי

אנחנו ממוקדים עתה באיסוף מידע על המהלך המתגלגל של מלחמת הקיום של המפעל הציוני, אולם אני מעדיף להמעיט בדיבורים על הקורה בחזית משום שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין וכל חשיפה היא תוספת למודיעין של האויב.

אני מעדיף להיישיר מבט לבעיה הקיומית הפנימית של הציבור היהודי בישראל. בשנת 1929 פרסם א. היטלר ימ"ש ספר ובו תיאר את תכניתו. רבים התעלמו אך פגשו את המציאות כאשר התכנית יצאה לפועל. אנחנו מוקפים במדינות וארגונים ג'יהאדיסטים שאומרים מפורשות שמטרתם וכוונתם היא השמדת המפעל הציוני.

זו לא תכנית רציונלית, זו תכנית שמקורה חיצוני לטבע ולחשיבה הרציונלית. כאשר מקור הסמכות הוא אללה שציווה להוריש את נאמני אלוקי ישראל, שום הסכם, שום פשרה ושום חישוב כדאיות, לא יעצור את התוקפים. במזרח התיכון אין משמעות להסכמים ולשיקולים רציונליים, הדבר היחיד שיכול לעכב השמדה הוא עצמה צבאית שנותנת היתר לג'יהאדיסט לדחות את הביצוע. מי שחלם שכאן יהיה מקלט בטוח ליהודי הנרדף חלם חלום שווא. חידוש חשוב של מפעל שיבת ציון הוא יכולתו של היהודי ללמוד את האויב ולתקוף תקיפת מנע.

כל זה אינו חדש ולכן גדולה השאלה כיצד קורה שמזה חמישים שנה חיים בתוכנו יהודים רבים המתעלמים מסכנת ההשמדה, דוחפים להסכמים חסרי משמעות ונסיגות. כיצד קורה שלנוכח איומים ממשיים אלה הם לועגים למי שחותר להשמדת יכולות הג'יהאד, כיצד קורה שהם מקטינים את העצמה הצבאית באמירה "נגמר עידן המלחמות"? כיצד קורה שגם אחרי אירועי הטבח בשמחת תורה הם שבים ומדחיקים את הג'יהאד, את אונס החיילות ואת רצח המשפחות וקוראים להפסקת המלחמה והחייאת הג'יהאד?

התשובה היא פשוטה. מי שניתק עצמו מהעוגן הטרנסצדנטי שהוא מקור הולדתו ואריכות ימיו של עם ישראל, מי שחולם על נורמליות במקום על ייעוד יהודי במולדת העתיקה, מי שהמודל שלו הוא מערב אירופה (שממשיכה את חלום ההשמדה משנות הארבעים על ידי עידוד הג'יהאדיסטים) יצר וואקום במישור המטהפיסי של קיומו הלאומי וכך נתקף במגפת הפוסט מודרניזם והווקיזם המערבי שהיא פרצה הקוראת לג'יהאדיסט לתקוף.

חולמים אלה איבדו את שני עמודי התווך של קיומו של המפעל הציוני.

א. יסוד הזהות היהודית שמקורה הוא המסורת, וההיסטוריה מימי אברהם אבינו ועד היום הזה.

ב. יכולת להבין את האויב הג'יהאדיסטי ואת ההתמודדות מולו.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על הקיום היהודי בעולם כולו ובישראל בפרט. זו מלחמה בשם אללה ולא בשם צורך כלשהו. זו מלחמה הנובעת ממערכת הערכים של הג'יהדיסטים. חסן נסראללה מנוחתו גיהינום סימן את ירושלים כיעד, לא את רווחת הלבנונים. אין לנו סכסוך פיסי עם האייטולות באיראן, החותים בתימן והחיזבאללה מעבר לליטני או הסינווארים בחוף עזה. יש להם סכסוך עם הקיום שלנו שאותנו הם מזהים כשליחי אלוקי מערכות ישראל אשר אותו אמור אללה להוריש. זו לא חשיבה רציונלית והיא חלה גם על האתאיסטים שבתוכנו.

מי שלא מבין את המהות של המציאות החיצונית לטבע לא יכול לפעול בתוך המציאות הפיסית של המזרח התיכון. מי שבורח מהר הבית לאחר שקיבל את המפתחות מהווקף משום שהוא נבהל מהקדושה שאיננה חלק מהטבע הפיסי, תורם עצמה אדירה לאוייב המוסלמי ומכשיל את עצמו.

מי שפועלים במשך חמישים שנה למחיקת הזהות היהודית של המפעל הציוני בארץ ישראל, מי שחולמים על נורמליות ככל העמים, ונחרדים כאשר הלוחמים מבקשים משמעות יהודית להקרבתם, לא יהיו מסוגלים להבין את המציאות הפיסית ולהתמודד עם הג'יהאד צמא ההשמדה.

הגיע הזמן, לחשבון נפש שבו הלוחמים נגד הזהות היהודית של המדינה, וכן, זו התמצית של הקפלניזם והבריחה מהזהות היהודית אל מחוזות הווקיזם, ינסו להבין לאן הגענו. יש כוחות אדירים בעם ישראל שאינו בורח מזהותו, הדור השלישי של המפעל הציוני מוכיח זאת יום יום בשדות הקרב, בגבורת המשפחות השכולות ובחוות הבודדים בארץ כולה.

כדאי שהתוקפים את הממשלה, אלה המעודדים את המערכות הלא נבחרות לשים מקלות בגלגלי פעילות הממשלה הנבחרת, בשם הנורמליות והחרדה מהזהות היהודית, ישבו ויבינו שהם מובילים את עצמם ואותנו לסכנת השמדה. אפשר להגיע להסכמה לאומית על אופן הקיום המשותף אולם לכך יש תנאי מוקדם, הסכמה על ייעוד משותף. זה היה כוחו של הדור הראשון שהיו בו מחלוקות אידיאולוגיות גדולות מכפי שיש היום אך חלום המדינה היהודית היה משותף. על בסיס ייעוד משותף אפשר לפעול בשותפות חרף תפיסות יסוד שונות. הייעוד המשותף הוא תנאי להמשכיות המפעל הציוני.

זו לא קריאה לאחדות, זו קריאה לבעלי המחלוקת הבסיסית להתכנס לדיון משותף בשני עמודי הקיום של המפעל הציוני שהם תנאי להמשכיותו. אם תהיה הסכמה על הייעוד, נוכל להגיע לפעולה משותפת שלא על בסיס הדחקה של המציאות הפיסית והמטהפיסית של הקיום היהודי לגווניו והמציאות והחלומות של הג'יהאדיסטים לגווניהם.

פרופ' האס חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי