כמעט שנתיים עברו מאז נפתחה עלינו מלחמה קשה ואכזרית, שחשפה את עוצמת השנאה של אויבינו מבחוץ ואת מורכבות הפילוג מבית. בתקופה זו, עמדתך, ראש הממשלה בנימין נתניהו, עברה ניסיונות קשים מאין כמותם - ניסיונות לבודד אותך, לערער את מעמדך, ולערוך מסע דה-לגיטימציה כלפיך וכלפי דרכך.
אך מול כל אלה עמדת בעוז. ניצבת כסלע איתן נוכח רוחות הסערה, שומר על אמונה בצדקת הדרך, חדור תחושת שליחות עמוקה. לא נרתעת מהתקפות פוליטיות, מהפגנות סוערות או מהאשמות. ראית את התמונה הרחבה, את ההיסטוריה המתגלגלת לעינינו, ואת גודל השעה.
בעת מתקפת שמחת תורה תשפ"ד, כאשר בית ישראל כולו רעד תחת מכת הפתע, עמדת בראש - לא רק כמנהיג מדיני, אלא כנציג של רוח גדולה. הובלת את המערכה בכוחות שנדמה כי אינם אנושיים בלבד. רוחו של עם ישראל פיעמה בך, ורוח האמונה ליוותה את דבריך ופעולותיך.
הפילוסוף הרמב"ם הגדיר את תחילתה של נבואה ככוח עליון שמניע אדם לפעולה מוסרית ורבת ערך, להציל את העם מידי הרשע, או להנחיל לו טובה. האם לא כך נראו מעשיך? האם לא כך פעלת, בכוח פנימי של שליחות, למען עתיד העם והמדינה?
בשעה שבני ישראל זעקו מתוך מקלטים וישיבות, נצורים תחת אש, הם האמינו - ממצוקה תבוא ישועה. הם קראו: "אשריך ישראל! מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך!" ובפיהם הייתה גם תפילה עבורך - שתצליח להנהיג, לגונן ולהוביל.
ההיסטוריה מלמדת כי ברגעי מבחן, נבחן גם המנהיג. ואתה, ראש הממשלה, נבחרת - לא רק בקלפי אלא, כפי שרבים מאמינים, בידי ההשגחה העליונה - כדי לעורר את האריה שבעם, ולחזק את רוחו.
"ולבנימין אמר: ידיד ה' ישכן לבטח עליו, חופף עליו כל היום, ובין כתפיו שכן" - פסוק זה מהדהד גם היום, שעה שאתה נושא על כתפיך את גורלו של עם שלם.