יחיא סינוואר, הרוצח המתועב מנהיג החמאס, היטלר המודרני, לא תכנן את זה, אבל בזכותו הצליחה מדינת ישראל להרחיק באופן משמעותי את סכנת הגרעין האיראני.
רון בן ישי כתב הבוקר ב'ידיעות אחרונות', כי הסכנה המיידית מפריצת איראן לפצצה הוסרה לפי שעה, באמצעות הפגיעה באיספהאן. איראן - כותב בן ישי - צברה שם כ-450 ק"ג אורניום מועשר של 60%, שאפשר להעשירו תוך ימים ל-90% ולייצר ליבות נפץ גרעיניות לכ-15-12 פצצות. הפגיעה גרמה ל"צוואר בקבוק" קריטי עבור האיראנים ושיתקה את המפעל לזמן רב.
אז איך זה קשור ליחיא סינוואר?
אחת הסיבות להיסוסים של מדינת ישראל מפעולה צבאית באיראן לאורך יותר מעשור, היה האיום של חיזבאללה וחמאס גם יחד. הנחת העבודה, שהוכחה גם בסוף השבוע, היתה שתקיפה אחת באיראן תהיה חסרת משמעות. אם באמת אנחנו רוצים לפגוע קשות בגרעין האיראני - אפילו לא להשמיד סופית, רק לפגוע קשות - חיל האוויר יצטרך לתקוף בגלים רבים, גל תקיפה אחרי גל תקיפה, כדי להגיע להישגים משמעותיים.
מצד שני, לכולם היה ברור שאחרי גל התקיפה הראשון לא יהיה גל תקיפה השני, כי מטוסי חיל האוויר יהיו עסוקים עם חיזבאללה וניסיונות תקיפת משגרי אלפי הרקטות שלהם, שישוגרו בהמוניהם לשטח מדינת ישראל, בצד בלימת כוחות רדואן שיפלשו לצפון הגליל. והמטוסים שלא יתעסקו עם חיזבאללה יתעסקו עם החמאס שישגר את אלפי הרקטות שלו, בצד פלישת כוחות הנוח'בה לצפון הנגב, והבערת יהודה ושומרון, כולל תקיפת יישובים בידי החמאס ביו"ש.
ומדינת ישראל, במצב כזה, תעמוד במצב קשה ביותר, בעיקר כשהיה ברור שאין מספיק מיירטים מכל הסוגים ולו לזירה אחת, בוודאי לא לשלוש זירות פעילות של אלפי רקטות מכל זירה. בדיון בקריה ב-7 באוקטובר, כשגלנט הציע לנתניהו ליזום מלחמה בחיזבאללה, הצביע ראש הממשלה נתניהו לעבר רבי הקומות של תל אביב שנשקפו מהחלון, ואמר לשר הביטחון דאז יואב גלנט שאם ישראל תצא עכשיו להתקפה, כפי שגלנט דרש, "כל הנוף שאתה רואה כאן ישתנה".
זאת היתה התוכנית האיראנית המקורית של קסאם סולימני: לבנות את הכוחות המפלצתיים של חיזבאללה וחמאס, ולהפעיל אותם במקביל בבת אחת - ברגע שישראל תתקוף את איראן.
אבל הקב"ה הכביד את ליבו והקל את מוחו של יחיא סינוואר, שמתוך שיקולים וניתוחי מצב עצמאיים - כן, גם הסרבנות והקרע בחברה הישראלית - פתח במתקפה עצמאית בשמחת תורה, תוך הנחתת מכה קשה רוויית דמים, שלא היכרנו מעולם על מדינת ישראל.
אבל כגודל המכה גודל ההתאוששות. בעיקר כשחיזבאללה והפלשתינים ביו"ש לא שיתפו פעולה באותה רמה שסינוואר ציפה לה. חיזבאללה הסתפק בירי מרחוק, ונתן לישראל את הצידוק להפעיל את התוכנית הסודית שלה של פיצוץ הביפרים ומכשירי הקשר, ובהמשך את חיסולו של נסראללה. מחליפו, נעים קאסם, מבוהל מהגורל שישראל זימנה לקודמו המיתולוגי, נרתע מלבצע את חלקו בתוכנית האיראנית. ראש הממשלה נתניהו גילה מנהיגות אמיתית וקיבל את ההחלטה האמיצה והנכונה, וחיל האוויר הישראלי תקף באיראן גל אחרי גל אחרי גל, בחופשיות שאיש לא פילל, ובלי לחשוש מתגובת חיזבאללה, שהסתפק בסוף השבוע בפירסום הודעה כי "חיזבאללה מגנה בחריפות את התוקפנות הישראלית האכזרית המכוונה נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, המהווה הסלמה מסוכנת בהתרסה של המשטר הציוני נגד כל הפיקוח והכללים, תחת כיסוי וחסות אמריקאית מלאה". וזהו.
מי היה מאמין רק לפני שנתיים, כשההנהגה הישראלית פחדה להתעסק עם שני אוהלים של חיזבאללה בהר דב, וסיפקה מזוודות דולרים לחמאס כי פחדה ממלחמה עם האירגון, שחיל האוויר הישראלי יטוס בחופשיות בשמי לבנון, סוריה, עיראק ואיראן - ועוד לא דיברנו על התקיפות בתימן ועל קריסתו המפתיעה של משטר אסד שהחזיר את צה"ל לכתר החרמון, לקונייטרה ולמאחזים נוספים בשטח הסורי.
אפשר לראות בכל התהליך הזה מקריות גרידא. אפשר לראות בכך תכנון חכם מראש. אפשר לראות בכך מזל שהאיר לנו פנים, למרות המחיר האנושי הכבד. הכל נכון. אלו בדיוק התעלולים של הקדוש ברוך הוא, בדרך שהוא מנווט את העולם. שיטת עבודה של ההשגחה העליונה שמפתיעה אותנו שוב ושוב.