רבים מותחים קווי דמיון בין מבצע 'עם כלביא' למתקפת המנע במלחמת ששת הימים ויש הסבורים שהמבצע הנוכחי גדול לאין שיעור מזה שהיה אז והדהים את העולם. בראיון לערוץ 7 מתייחס ההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, להשוואה בין האירועים.
"יש הרבה דמיון", אומר מילשטיין. "מובן שאין זהות ויש גם הרבה הבדלים, אבל בתהליכים היסודיים, המקרו-אסטרטגיים וגם בהיבט האופרטיבי יש הרבה דמיון וכדאי להעמיק בכך כי סביר להניח שאירועים שכאלה עוד יחזרו בעתיד וחשוב להפיק לקחים".
על מלחמת ששת הימים מזכיר מילשטיין את המשבר החברתי והפוליטי שהיה אז, גם אם הוא שונה מזה של תקופתנו אנו. מקור המשבר היה בכך שבן גוריון, מי שעמד בראש מהלך הקמתה של מדינת ישראל ובראש המערכת הפוליטית שלה, היה באותם ימים באופוזיציה והביע ביקורת קשה על התנהלות ממשלת אשכול גם בהיבט הכלכלי וגם בהיבט הצבאי. "זו הייתה אמנם ביקורת ללא האמצעים והתקשורת שישנם היום, אבל היא השפיעה מאוד".
באותם ימים גם מי שראה בממשלת אשכול כזו שמתפקדת טוב בהיבט הכלכלי, היה משוכנע שבהיבט הצבאי מדובר בממשלה חלשה מאוד, ובמציאות הזו שבה האמירה המוכרת הייתה שהאחרון שיעזוב את שדה התעופה שיכבה את האור, הגיעה המלחמה.
"מולנו אז עמדו מצרים, סוריה, ירדן, עיראק כמסייעת ומדינות ערב אחרות שתמכו. לא פחות ואולי יותר ממה שקורה היום. היום עומדת מולנו איראן, שהיא לא מאיימת יותר מהשלוש האלה שהיו סביבנו שיכלו לפרוץ למדינה בחי"ר ובשריון, מה שאין כן איראן".
במטה הכללי הייתה תחושה קשה מאוד ודובר אף על מרד במטה הכללי שלא הסכים עם מהלכיו של לוי אשכול. מילשטיין מזכיר שבפועל הרחוב הישראלי הדיח את אשכול מתפקיד שר הביטחון ודרש וקיבל את משה דיין. "כלומר שאז והיום היינו במשבר".
בחלק מהסוגיות מצבנו אז היה יותר חמור מהיום ובחלק מהמקרים פחות חמור. "התחום שבו היינו במצב פחות חמור הוא העוצמה הלאומית. דובר אז על חמישים אלף הרוגים ואנשים קיבלו את זה. לא היה בכי ונהי ויללות בתקשורת ואצל הפרשנים. הדיון היה דיון ענייני, איפה לקבור אותם. הייתה עוצמה שאי אפשר להגיד שהיא קיימת היום בציבור. היום על כל הרוג מעלים שאלות וראיונות עם המשפחות וקריאות להפסקת המלחמה וכו'".
בהיבט המבצעי מציין ד"ר מילשטיין כי גם המבצע הנוכחי מדהים את העולם כפי שהיה במלחמת ששת הימים, לא רק בשל הנחישות והאומץ של ראש הממשלה נתניהו לקבל את ההחלטה ולאשר אותה, אלא בעיקר בשל אופן הביצוע שעדיין ממשיך וקורה.
"יש דמיון בין המבצע הזה 'עם כלביא' לבין מבצע מוקד שתוכנן חמש שנים. המומחים העריכו אז שאין לו סיכוי להצליח. בסוף 66' בכנס פיקוד בכיר עיזר ויצמן, שהיה אז מפקד חיל האוויר, אמר שבמלחמה הבאה חיל האויר הוא שיתחיל. לעומת זאת הרמטכ"ל רבין אמר שנגמר עידן חיל האוויר כי יש להם טילים נגד מטוסים ויפילו אותנו כבר באל עריש. כלומר שהייתה אווירת נכאים גם במטה הכללי. כך גם כאן. כשדובר על מבצע היו שאמרו שלא יצליחו ושהיעד רחוק מדי וכו'". בשני המקרים מדובר בתכנון ארוך שנים. במקרה של 'עם כלביא' מדובר בלפחות עשר שנות הכנה והיערכות של כלל גורמי הביטחון.
"הלקח לעומת 'חרבות ברזל' הוא שאת המלחמה בעזה ואת המודיעין והפעלת הכוחות בעזה לא תכננו ולא תרגלו, וכך אחרי השבעה באוקטובר לא ניתן היה לתקוף מיידית אלא היה צורך להכין תכניות ולתרגל. יתכן שאם צה"ל היה ערוך להתנפל בשמונה באוקטובר עם 3-5 אוגדות על עזה אולי הוא היה מסיים זאת בזמן קצר. אבל היה צורך להתאמן על התכניות ולא היה מודיעין על המנהרות וכך נכנסנו לסוג של מלחמה בלי ידע ובלי תרגול. לעומת זאת ב'עם כלביא' תכננו ובדקו את הדברים והלקח הוא ש"טובה חכמה מגבורה". אמנם בעזה רואים גבורה רבה, אבל כאן במבצע הנוכחי ישנה גבורה אינטלקטואלית, גבורה של 'בתחבולות תעשה לך מלחמה'".
מילשטיין מוסיף ואומר כי "הלקח הוא שבצד המדיני האסטרטגי העליון, מה שחשוב הוא המוח וכושר ההמצאה והתחבולה. ברשימת עקרונות המלחמה היסודיים שכל קצין לומד אותם בבה"ד 1 ישנו עניין ההפתעה. תמיד אתה צריך להפתיע את האויב על ידי תכנון משהו שהוא לא יעלה על דעתו".
על הפתעה הצבאית מזכיר מילשטיין כי לצד ההפתעה היסודית ישנה ההפתעה המצבית שאותה מובילים ומבצעים המפקדים הטקטייים בשדה הקרב עצמו, ומשום כך הם צריכים להיות בעלי יכולת גדולה וכושר אילתור, כשרונות שעם ישראל פיתח היטב באלפיים שנות גלות כאשר שילב את כישרון השרידות וההסתגלות לכישרון הלימוד ההעמקה והחשיבה הבאים לידי ביטוי כיום באפיק הטכנולוגי כפי שמתברר גם במבצע הנוכחי וגם במלחמת ששת הימים.