על הדרך בה ניתן להנגיש לילדים את האירועים הקשים והמורכבים העוברים על ישראל, שוחחנו עם ד"ר יוכי סימן טוב, מומחית להתמודדות במצבי חירום ומשבר.
את דבריה פותחת ד"ר סימן טוב, יועצת במכללת אפרתה, בדברי שבח על האופן בו מתמודדת עם המשבר החברה הישראלית שהפכה לחברה מומחית למצבי משבר. "אנחנו עם שיודע להיות כמו לביא. התמודדות העורף יוצאת מהכלל, אנשים מנהלים חיים ושומרים על שגרה ללא פאניקה ברחובות, אבל כשמבנים קורסים הדברים משפיעים, וככל שאדם קרוב יותר ההשפעה גבוהה יותר".
לדבריה, "חשוב שאדם יפרגן לעצמו על ההתמודדות הטובה בסך הכול, גם אם מתקשים לתפקד, וזה נורמאלי לנוכח האיום הקיומי". בפרגון עצמי שכזה אדם מכיר בכוחותיו, מסנגר על התנהלותו ועל התנהלותה של הסביבה הקרובה והרחוקה מבלי להתעלם מהקושי והמציאות המורכבת בה נמצאים.
בהתייחס להתמודדות ילדים אומרת ד"ר סימן טוב כי "ככל שילדים רכים יכולת ההתמודדות שלהם מורכבת יותר", בין השאר משום שהשפה בה הם משתמשים עדיין דלה ואינה מבטאת את הקושי אותו הם חשים. השפה מהווה עבורנו מנגנון תיווך חשוב של המציאות, ולא תמיד הדבר קיים אצל הילדים באופן מורכב ומותאם להתמודדות עצמה.
במציאות שכזו ילדים "יראו את העולם דרך העיניים שלנו המבוגרים", מה שמחייב את המבוגרים ביותר אחריות ומחויבות כלפיהם. "חשוב שהמבוגרים יידעו שהיכולת שלהם לווסת רגשות משמעותית לילדים, וגם כשנסערים שזה לא יהיה סוער מדיי ושהביטויים לא יבהילו את הילדים, ואם זה קרה להגיד שהיו כמה דקות שאיבדתי את זה והיה לי קשה, אבל עכשיו אני בסדר. חשוב לתווך את המציאות במילים פשוטות".
לזאת מוסיפה סימן טוב ומדגישה כי כאשר מתווכים את המציאות לילדים אין צורך לתווך את כל המציאות, אלא לשקול מה מותאם לאיזה ילד ובאיזה גיל. במידה והילד רואה מבנה סמוך שנפגע ניתן להסביר לו ש'היינו בממ"ד ושמענו רעש חזק וראינו שהבית ברחוב הסמוך נפגע ושאנשים צעקו והיה מבהיל, אבל עכשיו יש אנשי משטרה שעוזרים להם ולוקחים אותם לבתי חולים ולמקומות בטוחים, ועכשיו זה נגמר'. במידה וילד מודע כבר למוות ניתן להסביר לו שאכן ישנם מספר הרוגים אך הרוב המוחלט של מי שהיו בממ"דים לא נפגע וכך ננהג גם אנחנו, נקפיד להיות בממ"ד. אמירה שכזו מעניקה לילד תחושת ביטחון.
"לא צריך לפרט כמה פגיעה הייתה וכו'. ככל שהילד שואל לענות לו, בלי לנדב מידע מיותר. יש ילדים שמעדיפים שלא לשאול כדי שלא לדעת ויש מי שישאלו עוד שאלה ועוד שאלה". על אותם ילדים שמפתחים מעין מנגנון הגנה ואינם שואלים כדי שלא לדעת את מכלול התמונה, שאלנו אם נכון לפתוח איתם בשיחה על מנת שלא יאצרו בתוכם תחושות קשות מבלי לבטא אותן במילים וד"ר סימן טוב מבהירה שאכן יש להנגיש ולתווך לילד ששמע רעשים וחווה חוויה, לפתוח אתו בשיח בין השאר משום שלעיתים ילדים סבורים שלא ניתן לדבר עם המבוגר.
באשר לחשיפת ילדים לכלי התקשורת, אומרת סימן טוב כי אכן קשה מאוד למנוע מילדים להיחשף למראות, אך עם זאת ניתן למזער את החשיפה בעיקר מילדים צעירים. ראשית, היא אומרת, "לא מומלץ להשאיר טלוויזיה דלוקה כל היום במרכז הבית. זה גם לא טוב למבוגרים. זה מזמין את ההפרעה הפוסט טראומטית", היא אומרת ומספרת על מחקר שנעשה לאחר אסון התאומים ובו התברר כי מי שלא נכחו במקום האסון פיתחו תסמיני פוסט טראומה רק בשל חשיפתם לדיווחים בתקשורת.
בהתייחס לחשיפה לסרטונים ברשתות החברתיות, אומרת ד"ר סימן טוב כי היא אמנם אינה מצדדת בכך אך המציאות היא שלילדים רבים יש טלפון חכם וחשוב "להסביר להם שגם אם הם נחשפו לסרטון מזעזע, לא להעביר אותו הלאה, וזה חינוך גם לאורך שנים".
סימן טוב ממליצה לשוחח עם הילדים על ההשלכות הנפשיות של סרטונים שכאלה ולהגיע להסכמה של צמצום החשיפה לדיווחים קשים מתוך הבנת ההשפעות על נפשם. עוד היא ממליצה לשוחח עם הילדים באשר למידע אליו הם נחשפים דרך חברים. שיחה שכזו עשויה לחשוף בפני ההורים מידע שלא שיערו שילדיהם כבר נחשפו אליו.
עוד שאלנו אודות הסרטונים ההומוריסטיים המופצים ברשת, כאלה הלועגים לאויב וכיוצא באלה, ולטעמה מדובר בסרטונים מועילים מאוד שכן ההומור מטבעו מועיל מאוד בהתמודדות בהיותו מוציא את העוקץ שבאירוע ומפחית את הפחדים, הומור וצחוק עוזרים להרגעה ולשיפור מצב הרוח.
את דבריה חותמת סימן טוב בהמלצה לכולנו "לדעת לצרוך עזרה. כשיש מתחים, לפעמים כשאישה לבדה עם הילדים והבעל במילואים, לא להתבייש לבקש עזרה. יש פרסומים רבים של קווי סיוע וארגוני סיוע. זה לימוד גדול לילדים שרואים את ההורה מבקש עזרה, וגם הם יבקשו עזרה כשצריך. זה מעיד על חוסן ולא להיפך. זה נותן סיכוי רב יותר לעבור את האירוע בשלום".