בילוי לילי חדש בתל אביב

רוח קיצית של לילה שוברת את החום שנאסף במשך היום. הרחובות הצרים הומי אדם כאילו זו שעת צהריים.

זה היה יכול להיות רקע מתבקש לסיור ירושלמי או ביקור בצפת העתיקה, אבל עכשיו תוסיפו לאווירה ג'אז חם מהפאב הסמוך, פרסומת ענק פרובוקטיבית מתנוססת על הקניון ממול וריח מליחות הים שנמצא שני רחובות מכאן. ליל קיץ בתל אביב.

כאן, בדיוק בלב המתחם שנקין ניצבת דלת שמאחוריה מחכה תל אביב אחרת. אותה תל אביב, וכל כך אחרת. "בית אוהל שם - בלפור 30", מעיד ווייז, הגעת למקום. "המקום".

לא כל מי שנכנס למתחם הזה יודע שהמבנה הזה נבנה כהיכל התרבות הראשון שייסד ביאליק בלב 'העיר הלבנה'. דלת אחת חוצצת בין עולמות. התחושה הראשונה שעולה עם הכניסה למקום היא ביתיות. חלל גדול ומואר, מעוצב בקפידה עד הפרטים הקטנים, ומשובץ בפינות סלוניות, מערכות ישיבה המאפשרות פרטיות, ובצידם ספריית קיר גדולה, מזמינה כל דורש.

יום שלישי, ערב של תוכנית ההעמקה. בחלל הגדול מפוזרות קבוצות חברותא- מנחה ואיתו 2-4 לומדים, חלקם משתקעים בנחת בכורסאות וחלקם יושבים מוטים קדימה, שלא להחמיץ מילה. בלובי יושבת אחת מקבוצת הלומדות, המנחה בהריון מתקדם, לבושה רחוק מלבושן של הלומדות איתה, ובכל זאת הפער לא צורם בעין. אולי זאת תל אביב שנותנת מקום לכל אחד באשר הוא, הטרוגנית וצבעונית שכמוה, ואלי זה המרחב שנפתח כאן בין הכריות המרופדות והלב.

במבט חפוז זה נראה כמו שיחות חברים, רק כשעוברים קרוב יותר לחברותות, שומעים הבלחות מילים כמו "האדמו"ר מפיאסצנה", "החבר מסביר למלך כוזר ש..", ועוד כמה ביטויים מסוגיות במהר"ל או כתבי הרב קוק שמעידות על שיחות אחרות לגמרי. למעשה העומד בפתח נכנס לבית מדרש תוסס בלימוד חי.

בחדר לימוד אחד יושבת רעות דורפמן, וסביב השולחן המרובע הגדול נאספות צעירות שחזרו מההפסקה עם הקפה והעוגייה, כמה חיבוקים וגעגוע. "מי רוצה לסכם מה שלמדנו בשבוע שעבר?", רעות פותחת בחיוך. הדיבורים המתגלגלים סביב השולחן מעמיקים וצוללים. סטייליסטית ורופאה תל אביביות יושבות עם הרב קוק לחברותא.

מחדר הסדנאות המקביל עולה שירה קצובה. בחדר המזמר יושבים הרב אריאל דורפמן וסביבו קבוצת לומדים. הם מתעתעים משהו. רובם נראים העתק מדויק של הסטריאוטיפ התל אביבי- מדגמנים את מיטב המותגים, תסרוקות מעוצבות ומשקפיים אופנתיים.

אצל אחד מבניהם מציצה כיפה קטנה כמעט נסתרת, לא ברור אם היא תמידית שם או שהונחה לכבוד הלימוד. כמה שזה מתעתע, כי בכלל הם שוקעים באורות התשובה, השתלשלות המשנה, ומהות הרצון הפנימי. מישהו מציע פירוש משלו, ואחד מקשה עם מדרש סותר. "אבל הם כל כך לא נראים" נהדפת בי המחשבה. ואולי זו כל תמצית המקום - הרבה דברים לא נראים. הם מתרחשים עמוק פנימה, תת קרקעית.

לתמיכה ושותפות היכנסו עכשיו>>>

אנחנו עמוק בשנת מלחמה שחורצת הדים שקטים. מלחמה שבה אנחנו לומדים אמונה מאגם ברגר והמילים המלוות אותה "דרך אמונה בחרתי", לומדים קשר עמוק למקורות מקית' סיגל שמברך בשבי לראשונה בחייו, וכל מה שהוא מספיק ללמוד במנהרה זה לברך "בורא מיני מזונות" על כל דבר שהוא אוכל. מלחמה שבה אנחנו לא נלחמים רק על הקיום שלנו, אלא גם מבררים מחדש את הזהות שלנו.

מה קורה ב'המקום' בימים גדולים ומאתגרים אלו, עת עומדת מדינת ישראל מול ראש הנחש של המזרח התיכון ונלחמת את מלחמת איראן בתמיכת העורף? אכן, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא".

"באמת לאורך השנים עסקנו בעיקר בצמיחה אישית לאור מקורות היהדות", עונה חיים ותקין, רכז פעילות. "עסקנו בעבודת ה' הפרטית, באופן בו הקשר עם ה' מחיה אותי, כאדם פרטי. אבל בנושאים שקשורים לכלל, נזהרנו מלגעת. ארץ ישראל, סגולת ישראל, עם ישראל, אלו היו נושאים שחששנו שעשויים להיתפס כפוליטיים, יכולים להרחיק במקום לקרב. מה שקרה במלחמה הוא שבשנתיים שחלפו, העיסוק בנושאי הכלל צומח מלמטה. אנשים עוסקים ללא הפסקה בשאלות של זהות לאומית, של היחס ביננו למדינות שסביבנו, לבירור הסיבות לאנטישמיות ועוד. לפתע נושאים שלא נגענו בהם, הופכים לקיומיים. גם בימים אלו כאשר התקהלויות אסורות, אנחנו מקיימים מפגשי זום מחזקים וההיענות מדהימה".

'המקום' יצא לדרך לפני כמעט 18 שנים, כשהמושכים בחוטים הם נעם קליין המנכ"ל, והצוות החינוכי באחריות רעות דורפמן. בעלה של רעות, הרב אריאל, מנצח על אחת התוכניות לצידה. איתם שותפים צוות ארגוני, בנות שירות לאומי ואחראיות משמרת שנוכחות במקום מדי ערב ומכירות את הלומדים אישית. בהפסקה אני מצליחה למצוא את דורפמן שמסתובב בין הלומדים. "בהתחלה"- הוא משחזר- "היו לא מעט שהרימו גבה- למה אתם צריכים מתחם כזה גדול? אבל כבר אז כיוונו להיות גדולים. רצינו להפוך למקום מרכזי, לא רצינו להתחיל בקטן ולעצור בקטן. כבר מההתחלה חלמנו בגדול". החלומות אכן גדולים וגם המציאות. "בשנה האחרונה סיימו לימוד שנתי קבוע מחזור של 950 בוגרים, וזה מלבד אלפי לומדים מזדמנים או כאלו שלמדו פחות מחצי שנה", מספק נעם קליין המנכ"ל את הנתונים. היום אפשר כבר להגיד- "צר לי המקום", והמתחם על האולם, חדרי הלימוד והסדנאות- כבר קטנים למספר הלומדים ההולכים וגדלים, ובימים אלו שוקדים ב'המקום' על הכנות לשיפוץ מקיף.

"בוא תכנס פנימה"

עידן, מהנדס בן 30, בחור רהוט הלבוש על פי מיטב צו האופנה, מגלה בדיבורו אדם כנה ועמוק. החיבור שלו ל"המקום" עבר במסלול שהתחיל בצבא. "גדלתי בכפר סבא כאתאיסט. בצבא היו איתי כמה בייני"שים דתיים שהיינו מתווכחים לא מעט. ליל שישי אחד, אחרי דיון ארוך הם הזמינו אותי לתפילה, אז באתי, הסתבר שהיו שם ניגונים של קרליבך, ולמרות שכנראה שזו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותם- הרגשתי שאני מכיר אותם כל החיים". הוא לא המשיך לחפש מאז, אבל כשבהמשך לימודיו עבר לבאר שבע, התחיל לשאול איפה אפשר למצוא קרליבך, רק בשביל לשמוע שוב. כך הגיע ל"בית קרוב" בבירת הנגב. "באיזשהו שלב אמרתי לעצמי- אתה אוהב לשיר, זה נחמד, אבל בוא תכנס פנימה". בבית קרוב פגש עידן ברב יונתן נמדר ודבק בו. "כשהגעתי לתל אביב שמעתי שהרב יונתן לימד גם פה, ומאז אני כאן". עידן מגיע כדי להעמיק את הידע שלו ואת הרגש כלפי המקום היהודי שבו, להגדרתו. "זה מקום מדויק למי שלא דתי, מקבלים כאן באהבה ובשמחה כל אחד, גם העובדה שהמקום אסטטית נראה טוב ומרגיש נעים, ואין הפרדה כפייתית שמרתיעה. כלומר יש שיעורים שהם בנפרד לנשים וגברים", הוא מתקן, "אבל זה לא באווירה של גדרות שמלחיצות".

הלימוד פוגש אותך בסוף גם ביומיום?

"היה לי לימוד אישי עם הרב יונתן, הוא שאל אותי מה אני רוצה ללמוד. האמת שלא הבנתי מה העניין הזה של התפילה והברכות, רציתי שיסביר לי. באותה תקופה לא עבדתי, ככה שהיה לי הרבה זמן לזה... נפגשנו כמה פעמים בשבוע, ובזכות המפגשים האלה יש לי סדר בוקר אחר, זה משפיע גם על הפרטים הקטנים". הוא לא מודד באינצ'ים, אבל הוא מאמין שכל לימוד בסוף מקרין על היומיום. הלימוד- אגב- היה מתוך כתבי הרב קוק, כמו רוחו הכללית של המקום שיונקת ממשנתו של רואה האורות, שחיבק חובשי כיפת בד וחובשי כיפת שמיים כאחד, מי שהביט בעומק נשמתם, מעבר לפתק ששמו בקלפי ובפלייליסט שמתנגן להם ברכב.

המקום בשביל עידן זה גם מעגל חברים. "כיף לפגוש קרוב לבית בתוך הלו"ז הצפוף אנשים ששותפים לחתירה הזו פנימה, אל הסיפור שלנו." במלחמה הייתי בצו שמונה בעוטף עזה. לא היה לנו אוכל חם ולא היה טבח, חיינו רק על חומרי גלם. אבל בשבת רצינו שיהיה אוכל נורמלי. במקרה התקשרה אלי בת אל מהמקום לגבי התוכנית לימוד לשנה, וידעתי שאיכשהו כל הדתיים קשורים ביניהם, אז ניסיתי, אולי יצמח לנו אוכל לשבת.. היא התקשרה לעוד מישהי מהצוות שהתנדבה עבור חיילים במלחמה, ותוך עשר דקות ארגנו לנו אוכל חם ופינוקים לשבת".

איפה אתה רואה את עצמך עוד עשר שנים?

"מקווה כבר להיות נשוי, עם ילדים, עבודה מסודרת". כשהוא מזכיר נישואין הוא קצת מתהרהר. "לפני חודשיים נפרדתי מהחברה האחרונה שלי", הוא משתף, "אחרי הרבה זמן הבנתי שאני מחפש מישהי כמוני, ששואפת לחתונה יהודית, לבית עם אור וטהרה, זוגיות שמחה והרבה השקעה בילדים".

הוא לא מסתיר את התהליך שהוא עובר, הוא משתף בו גם חברים מבחוץ וגם את המשפחה. "יש כאן גם אנשים שלא יכולים לשתף חברים ומשפחה מבחוץ, ואילולא החברים בהמקום- לא היה להם עם מי לחלוק את כל מה שקורה בפנים".

"פה צריך להיות"

הרב אריאל (50) ורעות (40) דורפמן הגיעו לתל אביב הישר מבית המדרש של ישיבת בית אל. הם חוגגים כבר שני עשורים בכרך התל אביבי במשימה משפחתית. הילדים שותפים מלאים וחווים הכל- לטוב ולמוטב. המישור הטכני לא תמיד קל, אבל דווקא במישור הרוחני הם לא חוששים לילדים. "אולי כי לצערי משהו בי קהה", מתוודה רעות, "אבל אני לא מפחדת מה יקרה לילד שלי כשהוא יצא לרחוב לקנות משהו במכולת, כמו שאני מפחדת ממה שהוא יכול לפגוש באינטרנט".

הצוות החינוכי מונה כארבעים מנחים ומרצים שנבחרים בפינצטה. "זה מורכב, ההנחיה דורשת הרבה ידע, הרבה חום ופתיחות, יכולת הבעה גבוהה, ובעיקר להיות אנשים חיים- בת"א עוצמות החיים מאד משמעותיות", מדגישה רעות. מסתבר שהקבלה היא דו צדדית. "גם התהליך שהצוות כאן עובר הוא גדול- ההיחשפות לעומק החיפוש, והחתירה לאמת- זה מרגש. אני מרגישה שאני לא מגיעה לדרגה של הלומדים בכלל".

היה ברור לצוות המייסד שאת בית המדרש הלא שגרתי הזה צריך למקם בלב הבוהמה. "אנחנו יושבים בלב שלושת הרחובות הכי משמעותיים בישראל". הכונה היא למשולש אלנבי-שנקין- רוטשילד "ברדיוס של כמה דקות הליכה נמצא סביבנו כל המפתחות המשפיעים בחברה הישראלית- גלי צה"ל, מעריב, הבימה, ידיעות אחרונות, צוותא, הבורסה, הקאמרי, חברות הביטוח, הנהלות הבנקים, ועוד כמה נחשבים. כל תהליך שמשפיע על החברה הישראלית מתחיל כאן. ואם פה מתעצבת התרבות הישראלית- היה לנו ברור שפה צריך להיות".

הכותרת של 'המקום' היא מרכז תרבות ורוח. "זה המקום הראשון בו יכולתי להיפגש עם היהדות בלי להיבהל", מספרת יהב, (27) סטודנטית בסמינר הקיבוצים הלומדת בהמקום שנה שניה. "זכיתי לגלות שזה שונה מאד מכל מה שחשבתי על הדתיים, ושיש פנים אחרות למציאות. שונה מכל מה שהתקשורת מציגה, או ממה שנח לאנשים לראות ". זו הסיבה המרכזית ש'המקום' לא מוכר בציבור הדתי. "אנחנו מייעדים אותו במוצהר לציבור הכללי שעדיין לא נפגש ביהדות", מדגישים בצוות. המטרה הייתה שהמגיע ירגיש בבית, ולא כמיעוט, דבר שמונע שאילת שאלות, פתיחות אמיתית ונינוחות. עם ייסוד המקום ומיקוד הכיוון, אביתר בנאי - שגם לימד ב'המקום' כארבע שנים- יעץ לנו להיות זהירים". מסתבר שקיים פחד עמוק מעולם היהדות שגורם להירתעות מיידית. הכיוון עליו הוחלט הוא להוות מקום שמאפשר להכיר את היהדות בצורה בלתי אמצעית, לפני הכל- פשוט להסיר את החסמים והסטיגמות, לאפשר עיכול איטי.

"רוב הציבור מכיר את היהדות דרך "נציגיה" שמופיעים בתקשורת, ולצערנו- מה שטוב ויפה- לא מעניין, ומה שמביא רייטינג- זה הסיפורים השליליים, והדת מצטיירת כמשהו מיושן ואנטי-כל-דבר-נאור ודמוקרטי", מציין הרב דורפמן, "עוד לפני זה", טוען קליין, "כשבבי"ס הממלכתי לומדים תנ"ך- לומדים אותו עם הרבה ביקורת המקרא ומתוך גישה למה זה גם לא רלוונטי לנו. אז גם אם כבר לומדים יהדות- בעיקר לומדים מה הבעיות בה. אנחנו רוצים לתת למי שמגיע חוויה חיובית ונעימה, מפגש חדש עם המקורות והשורשים שלנו. הרבה מהלומדים אומרים שזו הפעם הראשונה שהם נפגשו באמת עם היהדות". קליין מאמין שבעצם המפגש, כבר 50% קורה עוד לפני שפותחים את הפה. "וגם הפוך", מוסיף דורפמן, "כשהגענו לתל אביב הרבה סטיגמות שהיו לנו על חילוניים- גם נשברו. מגלים הרבה הפתעות. אז נכון שעצם המפגש הוא אדיר, אבל אנחנו רוצים הרבה מעבר למפגש- אנחנו מבקשים לאפשר להעמיק בזהות היהודית, לאפשר צמיחה רוחנית, להכיר את הנשמה".

הפרסומים וההשקעה בשיווק נערכים בערוצים החילוניים- מודפסים ודיגיטליים כאחד. "אבל מה שבאמת הביא אותי היה ידיד שלי שלמד כאן", מספרת עינב (30), לומדת בתוכנית ההעמקה. מסתבר שאכן זו השיטה המוכחת מכל. דרך "החבר מביא חבר" מספר הלומדים מטפס כל שנה בקצב מרשים. "אם בשנה שעברה סיימו את תכנית הסטודנטים כ200 לומדים, השנה- עוד לפני שפתחנו את הרישום כבר חיכו לנו 400 שמות בהמתנה שהגיעו דרך חברים", מספר חיים הלפרין, המנהל הארגוני.

החתך המרכזי בין הלומדים הוא צעירים בגילאי ה-30, רובם המוחלט אקדמאים, בעלי מקצועות חופשיים, אמנים ואף זוגות צעירים. "הלומדים כאן הם אנשים מאד עמוקים, הרמה האישית, המוסרית והאינטלגנטית מאד גבוהה, וזה מחייב אותנו", מספרים הדורפמנים, "הצוות המלמד צריך לבוא עם הרבה ענווה".

תכנית הסטודנטים מאפשרת לסטודנטים לקבל מלגה על יום הלימוד, שכמה מהמרואיינים מגדירים אותו כתחנת הדלק שלהם במשך השבוע. "אני מחכה ליום שלישי כמו אויר לנשימה", מעידה יהב, "להיות מי שאתה, מתוך הטירוף של חיי הרווקות התל אביביים ממסיבה ללימודים לפאב, לעבודה ועוד יציאה, זה מה שמאפס אותי. זכיתי להכיר פה אנשים מדהימים עם נשמה ענקית, קורנים, מוארים, הצוות נבחר ממש בקפידה. מדהים שקיים מקום כזה באמצע תל אביב- בתוך המציאות האינטנסיבית והאפורה של תל אביב זה רגעים של אור ואושר. פרחתי פה, רק מהעיניים הטובות של האנשים שמקבלים אותך כמו שאתה. בשבילי זה בית".

מה את לוקחת איתך לדרך?

"שיש הרבה ערכים לעם היהודי. לא סתם אנחנו כאן, יש לנו משמעות מאד גדולה, ויש לנו אמירה משמעותית להעביר גם הלאה לדורות הבאים, זה יתבטא באיך שאחנך את הילדים שלי. מה שאני סופגת כאן אני מביאה גם לכתת הלימוד השלי בסמינר הקיבוצים, אנשים רוצים לשמוע".

אין סטודנטים שנמצאים פה רק בשביל המלגה?

"לא", יהב צוחקת, "מי שבא לפה רק בשביל הכסף עזב מאד מהר". כנראה שמי שלא מחפש את התוכן- לא יישאר בשביל 35 ש"ח לשעה. הוא יקפוץ לעבוד כאן ממול ב80 ש"ח לשעה. "להיפך- הסטונדטים מגיעים מעצמם לעוד אירועים וסופי שבוע".

כל שאר הלומדים משקיעים בלימוד. הכניסה למקום כרוכה בהרשמה ותשלום. "זה חלק מהגישה", מהנהנים בצוות, "מה שבחינם- מעריכים אותו בהתאם. מה שמשקיעים עבורו- יוצר כבוד". הטענה היא שאם אנשים משלמים סכום לא קטן לחוג פילאטיס, מן הראוי ליצור את אותו ערך והשקעה גם כלפי לימוד תורני. בכל מקרה, הסכומים המדוברים הם אכן סמליים, לכסות את הקפה והעוגיות, וגם מי שבאמת אין לו - יש עבורו מדי פעם שיעורים הפתוחים ללא תשלום, שכל אחד יוכל ללמוד".

אחד הנושאים הכי חמים בלו"ז השבועי זה לימודי ימימה. "מדובר בקבוצה רצינית שנפגשת במשך שנתיים לעבודת המידות מתמשכת ומאתגרת. יש לפחות ארבע עשרה קבוצות כאלו- קבוצות מחולקות של נשים וגברים, קבוצות מתקדמים ומתחילים. אנשים מרגישים שהלימוד הזה מקדם אותם, מאפשר להם לצמוח לאנשים טובים יותר. אנשים יושבים ועושים שיעורי בית, כותבים במחברת תרגילים בהתמודדות עם הכעס ועם הקנאה. יושב כאן מנהל חברה בכיר לצד עורך דין, גננת ופסיכולוגית - ועסוקים בעבודת המידות. אני חושב שה' מאד שמח בזה, בעצם זו עבודת המידות שהיא חלק נכבד בעבודת ה'. זה לא סתם טרנד", משתף הרב דורפמן.

אחד הנושאים הנעסקים ביותר הוא זוגיות. "זה משהו שבוער כאן. היתרון העצום של תל אביב זה החופש והמרחב, אבל איתם מגיעה גם הבדידות, הצעירים רחוקים מהבית, בלי אנשים קרובים. יש הרבה מסכות, וקשה ליצור איתן חיבור אמיתי. גם הקשרים שנוצרים הם זמניים מאד ומתחלפים. פתאום בסדנה פוגשים הגדרות אחרות לגמרי למשפחה, זוגיות ואהבה. מערכות יחסים שמתבססות על נתינה, אמון ושיתוף ולא רק על אינטרסים", זה מסביר את העובדה שכשנפתחה במקום תכנית היכרות לזוגות לאור היהדות- נהרו לערב החשיפה 200 משתתפים.

נשמע שהדרך נפתחת ללומד, הוא מקבל סדנת טעימות מעולם הרוח היהודי, נפתח לו חלון ראווה חדש, ומכאן מה?

"אנחנו על גבול עדין", מאשרים בצוות, "וזו גם הייחודיות פה. אנחנו לא בגישה של מפגשי היכרות דתיים-חילוניים, המפגש יקרה ממילא, אבל הוא לא מרכז העניין. המוקד הוא היכרות עם עומק התורה. זה גם שונה ממרכזי לימוד למיניהם שמזלזלים בעולם ההלכה ובוחרים להתייחס לחלקים מסוימים בלבד מאוצרות הרוח של עם ישראל. בחרנו להביא ללומדים את עומק המקורות שלנו, המרצים והמנחים משדרים הרבה יראת שמיים וכבוד לעולם המצוות המעשי. הלומדים כאן הם חכמים ואינטלגנטיים. פרשנו לפניהם הכל על השולחן ומכאן זו הבחירה שלהם. הם ילדים גדולים ובעלי בחירה חופשית. להיפך, אנחנו מאמינים שאם אדם בוחר בעצמו להיכנס לעומק התהליך- זו בחירה אמיתית יותר. כל אחד לוקח מהלימוד מה שנכון לו במשבצת הזו, לא קופצים מדרגות". מישהו מסביב נזכר בסמינר מסוג כזה, המתבסס על טיעונים לוגיים והוכחות מדעיות לקיומו של הבורא. בסוף אותו סמינר פנה בן חפוי פנים לאמו- "אכלנו אותה, יש אלוהים". ב'המקום' מבקשים אחרת, פה האהבה משחקת לעומת היראה. "המטרה היא להרגיש את אלוקים קרוב, אבא אוהב".

"הרבה עובר גם בחויה", מוסיפה רעות, "מי שמשתתף בשבת או באירועי החגים- טועם משהו אחר גם דרך החושים, כאן אין זיופים", לשבת כזו מגיעים בממוצע 75-80 משתתפים. "בחגים- כמו קריאת מגילה בפורים, בליל שבועות, חנוכה ותשעה באב- אין מקום להכניס סיכה, אבל תפילת יום כיפור- זה השיא", מחייך דורפמן, "שיא רוחני. עוצמות רוחניות כמו שיש כאן בתפילת יום כיפור אי אפשר עוד למצוא". אולי כי זו הבראשיתיות שיש לחלק גדול מהמתפללים, מנסה רעות למנות את הסיבות, ואולי כי התפילה מקבלת עיניים חדשות, לומדות.

מעבר לשיעורים וסדנאות, המקום הרבה לארח הופעות של אמנים מהשורה הראשונה, בעיקר כאלו שיכולים לגעת בכל הקצוות ולאסוף אותם לבמה אחת. הבנאים, יונתן רזאל, ועוד. נישה מיוחדת של אירועים היא מפגש בין שתי דמויות שמביאות עושר מגוון לבמה. בזמנו לימדו כאן "זוגות כמו הרב דוב זינגר וקובי אוז שלמדו ביחד מעשיות של ר' נחמן- זה מוציא מכל אחד מהם צדדים חדשים". ובנוסף- יש גם נסיעות החוצה, לסופי שבוע ושבתות, סיורי סליחות ועוד. "במבנה החדש", משתף חיים, "האודיטוריום עדיין מחכה לשיפוץ, אך הוא יכיל כ600 מקומות. זה ממש להחזיר את עטרת 'אוהל שם' והאירועים המיוחדים שהתקיימו בו במשך עשרות שנים, ליושנה".

המקום מושקע, הצוות גדול, פעילות יומיומית בהיקף רחב, איך שורדים כלכלית?

"יש לנו מספר תורמים גדולים, אבל הרוב המכריע הוא הרבה תרומות קטנות שנאספות למנוע שמאפשר לנו קיום," הם אומרים בכנות, "אנשים פשוטים כמוני וכמוך ששומעים על הפעילות ורוצים להיות חלק."

הרב מנחם קלכהיים- ממייסדי העמותה - רואה בכך משימה של כולנו. "שנים רבות אנחנו צופים בשקט בהתעוררות המתרחשת. אירועי השנתיים האחרונות הציפו על פני השטח ובתקשורת, תהליכי עומק שאנחנו מזהים בחברה הישראלית כבר הרבה שנים. עם ישראל עובר בירור וצמיחה, חשוב לנו להיות חלק מזה, ומאמינים שכולם רוצים להיות שותפים ולקדם את עם ישראל, להשקיע בזה כח, מחשבה, משאבים, ואנרגיות".

אז מה הבשורה של המקום?

"בכמה מישורים", התשובה מבטאת חשיבה רבת שנים, "אנחנו מכוונים להמוניות שמגיעה דרך יחס אישי, קהל היעד שהוא לחילונים בלבד. יחד עם זה אין התפשרות על התוכן: הרצינות ועומק הלימוד, ואיתם המקצועיות וההקפדה על המעטפת". מבחינתם העיצוב וההום סטיילינג, עד הגרפיקה ואתר האינטרנט המושקע- הם לא גימיק כדי למשוך את הקהל התל אביבי. "אנחנו אחרי התפיסה הגלותית שאומרת שככל שהספסלים בישיבה מוזנחים- לומדים שם תורה יותר ברצינות", אומר קליין, "תורת ארץ ישראל מביאה איתה פיוס בין חומר ורוח, ותורה יפה, צריכה לבוא בכלים יפים".

הרב דורפמן: "אמרו לנו לא פעם - תשקיעו את הכסף בתכנים, השתגעתם להוציא כל כך הרבה על המקום? אמרתי להם- תבינו, בת"א המקום חשוב, זו תחושת הבית, לדעת שיש לך מקום."

ומכאן השם?

"גם", מחייכת רעות, "כיוונו גם למקום שכל אחד יכול למצוא פה, גם המיקום, ובעיקר המקום- מקומו של עולם. אני אישית מרגישה, שההצלחה כאן, אולי בזכות שקוראים למקום- המקום -זה שיש פה השראת שכינה. כל מי שנכנס חווה את זה, וזה לא הספות היפות. הוא נוכח ומורגש, גם כשלא יודעים לקרוא לזה בשם."

23:00, הלילה מסתיים והלומדים מתפזרים לאט. צעירה מיטיבה את התיק על הכתף, בוחשת עוד רגע בשיער ויוצאת מהמקום. אני יוצאת אחריה לרחוב החם והרועש, מביטה בה. עכשיו היא נראית כמו כל תלאביבית אחרת שחוצה את הכביש. אף אחד לא יודע מה התרחש בה בפנים הערב הזה, וכמה מקום היא מצאה.

זה הרגע שלכם להצטרף.
אם גם אתם מאמינים שראוי שכל יהודי יוכל לפגוש את הזהות שלו באהבה, בנעימות ובאמת - עזרו לנו להמשיך להחזיק את 'המקום' הזה פתוח. דווקא עכשיו לגדול ולהתפתח. דווקא בתל אביב. בלעדיכם לא נוכל להמשיך.

לתמיכה ושותפות היכנסו עכשיו>>>

כל תרומה תתקבל בברכה. ניתן לבחור כל סכום בקישור.

אבל אם תרצו לדעת בדיוק מה התמיכה שלכם מאפשרת, הנה כמה דוגמאות:

פעילויות לדוגמא

הרצאה ב'המקום'- 50 ש"ח בחודש X 12 חודשים = 600 ש"ח

תלמיד חדש - 100 ש"ח בחודש X 12 חודשים = 1,200 ש"ח

חברותא לשנה שלמה! - 180 ש"ח בחודש X 12 חודשים = 2,160 ש"ח

שבת לתלמידי 'המקום' - 360 ש"ח בחודש X 12 חודשים = 4,320 ש"ח

תמיכה בפעילות 'המקום' עם שלט הוקרה לתורם, בכניסה למתחם - 1,800 ש"ח X 12 חודשים = 21,600 ש"ח

זה לא רק מספרים. זו יהדות שנפתחת. זה לבבות שנפגשים. זו תל אביב שזוכה לבית אמיתי.

לתמיכה ושותפות היכנסו עכשיו>>>