מאיר היימן הכהן, מגיבורי מלחמת תש"ח, ממקימי כפר עברי ונווה יעקב וממיסדי מושב נחלים, הלך לעולמו בליל שבת פרשת בהעלותך, בגיל 101.
מאיר נולד בכ"ז בטבת תרפ"ד בירושלים, ולמד בת"ת "עץ חיים" אצל גדולי ירושלים, כולל אצל הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל, עמו שמר זיכרונות חמים כל חייו. בילדותו עברה משפחתו להתגורר בכפר העברי "נווה יעקב", שם ניהלו חיי תורה ועבודה עם עוד כ-30 משפחות.
במלחמת העצמאות היה מאיר ממגני הכפר, ובעקבות נפילת אחיו רפאל הי"ד בשיירה לגוש עציון, לקח את מקומו כנהג האוטובוס שהוביל תושבים ותוצרת חקלאית אל ומירושלים - עד שנאלצו לנטוש את הכפר בליל ז' באייר תש"ח.
הרב מוטי וייסרוזן, מספר לערוץ 7: "באחת ההזדמנויות שאלתי אותו מה לקח עימו ביציאה הלילית מהכפר, וענה לי באופן אופייני: "מה זאת אומרת? מה יהודי לוקח איתו? כמה בגדים, תפילין וחומש!".
אז הוסיף בצער לספר, שבמהלך הדרך נתן את החבילה שלו לאחד החברים, כדי שיוכל לעזור בנשיאת אחת האלונקות, ובהגיעם להר הצופים התברר לו שהחבר, מרוב תשישות, השאיר את החבילה איפשהו בדרך, והתפילין היקרות לו כל כך, תפילין אותם כתב הסופר הירושלמי ר' נתנאל תפילנסקי, אבדו. את הצער על התפילין ניתן היה לשמוע בקולו ולראות על פניו גם לאחר 70 שנה".
לאחר המלחמה נישא למרים לבית בודנר, ניצולת אושוויץ. יחד הקימו את מושב נחלים, שם גידלו משפחה לתפארת, ניהלו משק חקלאי, ומאיר שימש שנים רבות כנהג באגד - אך גם כמחנך. נוסעיו זוכרים אותו עוצר את האוטובוס כדי ליישב מריבה בין ילדים, או לנזוף בעדינות באחר - תמיד ברוך, תמיד ברגישות.
וייסרוזן, מוסיף: "מאיר ומרים ז"ל היו הדבק בין כל בני המשפחה הרחבה. על משפחת היימן הנפלאה והרחבה, נמנים אנשים בעלי סגנון חיים, תפיסות עולם והשקפות שונות, וכולם הרגישו אצלם בבית. החגים - אצל מאיר ומרים. ברכה בחופות החתונות - מתכבדים בברכתו של מאיר. קידוש בבקר חג השבועות - העוגות הנפלאות והלב החם של מרים. במיוחד היה מאיר 'גאה' בנכדיו ובניניו, באומרו עם קורטוב של ציניות ירושלמית 'אני אובייקטיבי'.
נכדו סיפר, שלפני כמה שנים, כשמאיר היה בערך בן 95, הגיע הנכד לביקור, ומאיר סיפר שהיום הוא לא הרגיש כ"כ טוב, כששאל אותו הנכד, האם הצליח ללכת לתפילה בבקר, הסתכל עליו מאיר ואמר "בוודאי! למה הקב"ה אשם מכך שאני לא מרגיש טוב?", סיכם וייסרוזן.
