הנה משהו שלא אומרים לכם בשום מקום: טראמפ צפוי, הוא לא הפכפך, הוא שיטתי מאוד וגם ממוקד מטרה. הוא יודע מה הוא רוצה ואיך להגיע לשם, והוא עושה את זה בדרכו.
אם אתם מפקפקים, תזכרו שהאיש הוא גם מיליארדר בזכות עצמו וגם נבחר פעמיים לתפקיד החזק בעולם, עם אחד הקאמבקים הפוליטיים המפוארים בהיסטוריה של הדמוקרטיה (וכן, הוא לא דמות חינוכית בהכרח, אבל לא זה הנושא).
הנקודה היא שכמעט כל מה שהתקשורת הישראלית, המיינסטרימית, אומרת על טראמפ, מנתחת אותו, מפרשת את מהלכיו, מנחשת את הצעדים הבאים שלו, מבוסס על חוסר הבנה ילדותי. כתבים עטויי חשיבות משוכנעים שטראמפ יפעל בדיוק כמו שהם היו אמורים לפעול בסיטואציה זהה, ואז כשהוא פועל אחרת הם משתכנעים שמשהו בו נדפק. לא חביבי, אם אתה וטרינר שהתגלגל לפרשן חדשות חוץ בערוץ טלוויזיה ישראלי, והוא מגה סטאר ונשיא ארצות הברית, לא הוא הדפוק פה.
אם לגעת בנושא לשמו התכנסנו - יחסי טראמפ ואיראן, יש כאן שלושה אלמנטים מעורבים: האחד, החשבון האישי, טראמפ משוכנע (וכנראה בצדק) שהאיראנים ניסו להתנקש בחייו, ואישי זה מעל הכל. השני, טראמפ רוצה, כמה, להירשם בדפי ההיסטוריה. הוא יודע טוב מאוד שהובלה של מעצמת החירות הגדולה בעולם נגד הדליקטס של ציר הרשע, אימפריית החושך מטהרן, תיזכר לדורות. מה גם שהוא לא ממש צריך לסכן את חייהם של חיילים אמריקנים, לפחות לא בשלב הזה.
השלישי, טראמפ מכיר את הבייס שלו מצוין. נכון, יש שם כמה בדלנים (וגם הם אוהבים ניצחונות, כמו כולם), אבל רוב הבייס שלו אוונגליסטי, שמרני, אוהב ישראל, משוכנע שצריך ללכת עד הסוף ולקרוע לאיראנים את הצורה.
וכך זה בכל נושא כמעט, טראמפ פועל לפי אינסטינקט יעיל מאוד של איש עסקים מוכשר ופרפורמר מעולה. הוא יודע מתי לצייץ טקסט עם אלמנטים משיחיים שקיבל מהשגריר האקבי ומתי לספר לכתבת על "ביבי החבר המשוגע שלי". הוא יודע לשחק את הנייטרלי שמעוניין עדיין שאיראן תגיע לשולחן ואז לספר שנמאס לו מהמשא ומתן.
את כל האלמנטים האלה לא קשה לזהות, לא צריך להיות גאון גדול או פרשן של פעם בדור, ואפילו לא רון דרמר (שמתגלה כאשף יחסי ישראל-ארה"ב), מספיק להיות אדם רציונלי עם מינימום של הבנה פוליטית ומדינית. אבל לא תשמעו קול כזה בתקשורת שלנו, שם כולם עסוקים בלנסות לנחש איפה תהיה הפדיחה הבאה. מתי טראמפ בעצם יתהפך על ישראל.
תזכורת: התקשורת הישראלית הספיקה בשנה האחרונה לשכנע אותנו שטראמפ מפסיד לפי כל הסקרים והתחזיות, היא הסבירה לנו אחרי שנבחר שהוא בעצם מתעב את נתניהו, כשנתניהו הגיע לבית הלבן היא צפתה שהוא ייפגש אתו לרבע שעה בקושי, אחר כך היא ידעה לומר שהוא יתהפך עלינו ושהקרע בינו ובין ראש הממשלה מתרחב.
לפיד הסביר שנתניהו כבר לא מכיר את האמריקנים, אחרים פסקו בידענות שהסיבוב של הנשיא במדינות המפרץ נועד לשדר לישראל שהיא בעדיפות שנייה. מומחים מטעם עצמם ידעו לפסוק בוודאות שטראמפ יגיע להסכם עם האיראנים, באותו ביטחון בו הסבירו שישראל לא יכולה ולא מסוגלת לתקוף באיראן בכוחות עצמה.
עכשיו, אין שלמות בתחזיות פוליטיות ומדיניות. גם טובי הפרשנים טועים פה ושם, זה לגיטימי ואנושי. אבל יש הבדל בין טעות אקראית ובין טעות שיטתית. למה ערוצי הטלוויזיה בישראל ממשיכים לארח פאנליסטים - עם רזומה מכובד ככל שיהיה - שכבר 'הצליחו' לחזות את העתיד במאה אחוזי כישלון? מה היתרון לשוחח עם אלוף בדימוס, רהוט וזמין ומנומס, אם כל עם ישראל יודע שצריך להפוך את הפרשנות שלו במאה ושמונים מעלות כדי להתחבר למציאות?
אין כאן איזו שורה תחתונה, מלבד המסקנה העגומה על מצבה של התקשורת הישראלית, מה שאולי מספק הסבר נוסף לביקוש העצום שיש כאן לכל כלי תקשורת ימני, או אפילו כזה שרק מאוזן במידה סבירה. יש לי רק בקשה אחת, אל תתרגשו, אל תושפעו, אל תתייחסו. תקשורת המיינסטרים בישראל מיועדת לחסרי אונה בלבד.