בראיון מיוחד לערוץ 7 מתייחסת השרה אורית סטרוק, חברת הקבינט, ליעדי המלחמה נגד איראן התנהלותה ווהישגיה עד כה, ומשחזרת את ישיבת הקבינט האחרונה בה אושרה הפעולה.
באשר ליעדי המלחמה מזכירה השרה סטרוק את שלוש הזרועות אותן יצרה איראן על מנת להשמיד את ישראל, הזרוע הבליסטית, הזרוע הגרעינית וזרוע השלוחות שבהן הקיפה איראן את ישראל במגמה שאלה יחברו אליה על מנת להביא להשמדתה של ישראל.
בזרוע זו השלישית, טיפלה ישראל והביאה להתפוררותה המוחלטת. חמאס אינו יכול לאיים על ישראל, חיזבאללה חושש להגיב לפעולות הישראליות, סוריה אינה קיימת והחות'ים מסתפקים בירי של טיל אחד ביום. באשר לזרועות האחרות, הגרעינית והבליסטית שתכליתן השמדתה של ישראל, מזכירה השרה סטרוק את מראות ההרס בבת ים כעדות בזעיר אנפין למשמעותה של תקיפה בליסטית. ישראל התרגלה עד כה לזלזל מעט במשמעותם של טילים ואירוע כמו הפגיעה בבת ים הבהיר את ממדי ההרס הפוטנציאלי כאשר מדובר באלפי טילים שיועדו על ידי האיראנים להיות משוגרים לעבר ישראל ולזרוע בה הרס עד להשמדתה.
זרוע זו, הבליסטית, חוברת לזרוע הגרעינית המתקרבת לשלב המעשי, כאשר ההנהגה האיראנית מבהירה באופן פומבי ובגלוי כי תכלית כל הזרועות הללו היא השמדתה של ישראל. "קוד ההפעלה של מבצע 'עם כלביא' הוא הקם להשמידך קום להשמידו'", אומרת סטרוק ומדגישה כי לא מדובר ב"השכם להרתיעו" וכיוצא באלה אלא ב'השכם להשמידו'.
"יצאנו להשמיד את אותן תשתיות שנועדו להשמיד אותנו, ולשם אנחנו מכוונים כאשר אנחנו פוגעים בתשתיות הגרעיניות והבליסטיות, ובמקומות שאנחנו לא יכולים להשמיד כי זה נמצא בעומק האדמה, אנחנו פוקקים, כלומר גורמים לכך שלא ניתן יהיה לחלץ את זה החוצה. אנחנו עושים ככל שביכולתנו ויש ביכולתנו המון, והחיסולים הם חלק מכך כי התשתית הזו נמצאת במוחם של אנשים שכל הידע שלהם מוכוון למטרה אחת, להשמיד את אזרחי ישראל".
בסוגיית המעורבות האמריקאית בתקיפה, אומרת השרה כי מלכתחילה יצאה ישראל למלחמה מתוך הנחה שהיא נשארת לבדה ללא סיוע חיצוני. "כשקיבלנו את ההחלטה שקלנו אם נוכל לעשות אותה כחול-לבן ולאחר כל הנתונים שהוצגו בפנינו הגענו למסקנה שגם כחול-לבן יביא לנו הישג מאוד משמעותי בהיבטי היכולת של איראן להשמיד אותנו בטווח השנים הקרובות".
לזאת היא מוסיפה ומציינת כי להצטרפות אמריקאית יכולה להיות משמעות חשובה גם משום שמדובר במלחמה שאינה של ישראל לבדה. "אנחנו למעשה חוד החנית של העולם החופשי כולו", היא מזכירה ומציינת כי אך הגיוני שמנהיג העולם החופשי יראה לעצמו כחובה וכזכות מוסרית להתערב בפעולה נגד הרשע הצרוף שמבטא הממשל האיראני.
עם זאת היא מדגישה כי אכן אם ארה"ב תצטרף הדבר יוסיף למערכה יכולות שאינן בידי ישראל, אך היציאה למבצע נעשתה גם על דעת כך שישראל תבצע אותו לבדה ואכן מתגלות יכולות מודיעיניות, טכניות, ביצועיות ואחרות מצד הטייסים, אנשי המוסד ואחרים, "זו ישראל במיטבה", היא אומרת ומשבחת גם את אזרחי ישראל ככלל המגלים משמעת מופתית לצד עזרה הדדית, ביטוי מעשי לשמו של המבצע 'עם כלביא', "כל העם יחד, וכשאנחנו יחד אנחנו מנצחים.
סטרוק מספרת על הדיונים שקדמו למבצע והמחירים שהוצגו בפני הדרג המחליט במלוא חומרתן. "המחירים היו עשרות מונים מכפי שאנחנו חווים כעת, וגם כעת המחיר הוא לא קל. היה צפי למחיר כבד בהרבה, ולקבל החלטה כשיודעים שאלו עלולים להיות המחירים זה רק משום שאתה מבין שאם לא תעשה את זה תשלם בעוד זמן מה מחיר כבד בהרבה ולא תוכל לעצור אותו כי קצב הייצור הגרעיני והבליסטי הוא אקספוננציאלי. זה היה הזמן הנכון לבצע את זה כי אחר כך זה לא היה יכול להתבצע".
בדבריה משווה השרה סטרוק בין קבלת ההחלטה ברוח 'הקם להשמידך השכם להשמידו' לקבלת ההחלטה ליציאה למבצע המנע שקדם למלחמת ששת הימים. "זה מאה ושמונים מעלות ממה שקרה בשבעה באוקטובר ולפניו, קוד הפעלה בנוסח 'הטילים של חיזבאללה יחלידו' ו'החמאס מורתע'. אין את זה יותר. התפכחנו וחזרנו לקוד ההפעלה הנורמאלי שלנו".
כמי שחשופה מתוקף תפקידה למידעים הרחבים יותר, רואה השרה סטרוק את משמעות ההישג בהיבט נרחב ומשמעותי הרבה יותר מכפי שרואים זאת אזרחי ישראל. השרה מספרת על הספק הגדול אם אכן המבצע יצליח משום שמדובר במבצע המבוסס במהותו על הטעיות רבות ו"רק אם אחד היה חושד שיש כאן הטעיה ואולי כדאי לו לזוז ממקומו וכבר היינו יכולים לפספס". אפשרות אחרת הייתה של ירי איראני מוקדם "או שיתקפו אותנו חזרה רגע אחרי... ומשום כך הפעלנו את האזעקות בשלוש לפנות בוקר כי חששנו שנספוג מכת נגד. הושקעה בהטעיות האלה יצירתיות פנטסטית ועדיין הכול יכול היה להתפקשש".
סטרוק משחזרת את הרגעים שקודם להצבעה בקבינט, הצבעה גורלית שבעקבותיה יכול הצבא לצאת לדרך. לאחר שמיעת הנתונים וההתראות הגיע שלב ההצבעה שלפניו ביקש ראש הממשלה מכל שר המבקש לפקפק במהלך, להעיר, להתנגד או להימנע לומר זאת ולנמק כדי לייצר חשיבה חוזרת יחד. "כולם הסתכלו אחד על השני ועל המסכים שעליהם פרוס הסיכון אם לא נעשה את המבצע והסיכונים והמחירים אם כן נצא למבצע, וידענו שזו ההחלטה הנכונה וכולם אמרו שהם בעד. אחר כך המשיך דיון בתגובות ופעולות נדרשות בעורף ותרחישים אפשריים".
בהמשך, מספרת השרה סטרוק, החלו לעלות חששות שמא הדברים לא יקרו כמתוכנן ו"התחילה אמירת תהילים. הראשון היה השר ווסרלאוף שפתח ספר תהילים והתחיל להגיד. אמרתי למזכיר הממשלה, יוסי פוקס, שיביא לנו ספרי תהילים כי עם כל הידע התחכום ורמת הביצוע צריך גםן סיעתא דישמיא. חילקנו בינינו את התהילים. קיבלתי את התהילים של יום שישי. הייתי קצת בעייתית... קראתי מאוד לאט כי בכל כמ פסוקים פגשתי פסוק רלוונטי וחזרתי עליו שוב ושוב וכך נגררתי יותר מאחרים. כולם חיכו שאסיים את התהילים של יום שישי, ואז השר ווסלראוף אמר שהוא לוקח ממני את פרק קי"ט... וכך סיימנו את התהילים, ושוב הייתי אחרונה עם פרק קי"ח שאחד הפסוקים האחרונים בו הוא 'אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא' וביקשתי ממזכיר הממשלה שאלו יהיו מילות הסיכום שלי לישיבת הקבינט...".
המתח נמשך בחדר הקבינט עד להפעלת האזעקות והשרה סטרוק מספרת על ההודעה שהעבירה לבני משפחתה, הודעה לפיה יש להתייחס לאזעקות ברצינות ולא להסתפק בחדרי מדרגות. בשעות הבוקר יצרה קשר עם ראשי המכינות והשירות הלאומי וביקשה להיערך לסיוע משמעותי לעורף בימים הקרובים, בקשה שלא הובנה בתחילה. "יש פער עצום בחסדי שמים גדולים בין צפי הסיכונים הריאלי שהוצג לנו לבין מה שאנחנו פוגשים בסוף, שהוא קשה וכואב לנו על כל הרוג וכל בית שנפגע, אבל זה עדיין פער עצום".
בבוקר שלמחרת, בשבת, הגיעה סטרוק לתפילה במערת המכפלה אותה מצאה סגורה, כפי שנסגרו כלל בתי הכנסיות ברחבי הארץ. למעשה מצאה את עצמה מתפללת יחידה במערה וכמתפללת יחידה תפילותיה הפכו ארוכות יותר "כי יש הרבה על מה להתפלל והרבה על מה להודות לה' יתברך. צריך להתפלל על הטייסים שלנו שיצליחו ואף אחד מהם לא ייפגע וכל המטרות יושגו כי כל מטרה כזו מושמדת כדי שהיא לא תשמיד אותנו, ושכל הטילים ימשיכו לפספס והיירוטים יצליחו וכולם יגיעו לממ"ד...", היא אומרת ומביעה ביטחון כי העם כולו מתפלל בימים שכאלה.
ולצד התפילות מציינת סטרוק את העזרה ההדדית הנדרשת ברחבי הארץ, גם לנשות המילואים שחווות סבב חמישי ואף יותר מכך, ומזכירה כי בשבוע זה תוכנן להתקיים טקס ההצדעה לשירות הלאומי בהשתתפות ראש הממשלה ורעייתו שיעניקו את אותו המשרתים המצטיינים.
"כל זה הושבת בבת אחת. התקשרתי ביום שישי בבוקר לראובן פינסקי, מנכ"ל השירות הלאומי, ואמרתי לו שאנחנו במלחמה ולא יהיה שבוע הצדעה. הוא אמר שאנשים בדרכם לבנות את הבמה בבריכת הסולטן, האם לקפל אותם. אמרתי שכן אבל להפנות כעת את כל המתנדבים והמתנדבות לסיוע לעורף כי הולך להיות קשה מאוד בעורף", מספרת סטרוק ומזכירה גם את התגייסות לומדי המכינות למשימות אזרחיות ברחבי הארץ במגוון רחב מאוד של תחומים.