נולדו להיות גיבורים - ילדי המסכות והמקלטים

אנו חיים בתקופה היסטורית ומיוחדת, אבל טעונה וסוערת, ימי מלחמה ארוכים ומתמשכים.

לא מזמן יצאנו ממגפת הקורונה וכבר מצאנו את עצמנו בתוך מערכה רחבה מול אויבים מבחוץ ומבפנים, במלחמה שהולכת ומתבררת, בניצחון גדול של חיילנו הגבורים בעזרת ה' וישועתו, מול ראש הנחש איראן וגרורותיה. בין המסכות למקלטים - מתעורר בלב החשש: מה עלה בגורל הדור הצעיר? לכאורה ילדים שגדלו בצילן של מגפות ואזעקות, צריכים להיות חסרי מסגרת, חלשים ושבריריים.

אך דווקא מתוך מבט מעמיק, מתגלה תמונה אחרת - כמעט הפוכה. הילדים שגדלים בצל המלחמה וקמים בכל בוקר למציאות שאינה פשוטה, מגלים כוחות שלא שיערנו. זהו דור שצומח מתוך אתגרים וקושי. כגורי אריות הם לומדים לא רק לרוץ למרחב המוגן, אלא גם כיצד לרוץ אל האמת, להתגבר על המכשולים ולשאת את עיניהם אל משהו גבוה יותר. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" (במדבר כג, כד).

המהר"ל מפראג (גור אריה) מבאר כי לא בכדי ביארו חז"ל פסוק זה על עוצמת הכוחות הנפשיים שמעוררים את עם ישראל להתחבר לעולם הרוח ועשיית המצוות גם בזמנים מורכבים. כיון שהמציאות הרוחנית משפיעה על המציאות הגשמית כדברי המהר"ל: "שמי שעושה מצוה פועל פעולה אלוקית נפלאה". גבורתו של העם היהודי אינה נמדדת רק בניצחונות בשדה הקרב, אלא ביכולת לקום ולעשות את רצון ה' מתוך קושי והיא זאת שמולידה בעם ישראל את עוצמת ההשגחה של ה' יתברך אצל לוחמינו הגיבורים.

כי עין בעין יראו

אחרי האזעקות והכותרות, אחרי הירידות והעליות, אנו צריכים לבחון את עצמנו האם אנו פועלים עם א-ל וכפי שהיה רגיל לומר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, כאשר מתאימים את העין שלנו לעין האלוקית אז רואים "בשוב ה' ציון". חז"ל (ירושלמי שבת לט:) דורשים את הפסוק (שם כג כ"ג): "כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל", המופיע לפני הפסוק: "הן עם כלביא יקום", בדרישה פנימית אחר כוונת הלב לעשיית רצון ה' באחרית הימים: "עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת, כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו".

מתוך ראיה זו נציין כמה רעיונות בחינוך ילדינו בתקופה כה מורכבת:

הבית - מרכז רוחני

אחת התובנות המרכזיות מהשנים האחרונות היא שהבית שב להיות הלב החינוכי בעם ישראל. מאז הקורונה, דרך ימי הלחימה בדרום ובצפון ועד המלחמה מול איראן - נוצרה הזדמנות היסטורית. זהו זמן שניתן לחבר את העוצמה הפנימית של כל אחד מהמשפחה ה'גרעינית', לכוח עשיר ומלוכד שמייצר עוצמה 'אטומית'. במציאות זו הבית יקרין מהאור שזורח בו החוצה. כבית המקדש שחלונותיו היו "רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, למה? שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם" (ילקוט שמעוני קפ"ב).

כדי לשמר את האור הגדול שמאיר בבתי ישראל, יש להנכיח אותו על ידי לימוד משפחתי ושיח משותף, פרקי תהילים, חידון על פרשת השבוע. אלו לא רק פתרונות טכניים לתת מענה כחלופה לשגרה היומיומית שאיננה, אלא בניית חומות רוחניות המגנות על הנפש. דווקא בשעה שהעולם רועש - הבית יכול וצריך לשדר שקט של אמונה וביטחון. הילדים סופגים הכול - לאו דווקא את המילים, אלא את הדרך שבה הן נאמרות. גם אם לא עשינו את הכל בצורה מושלמת, כוונת הלב והרצון נספגים בקירות הבית והלב.

מהגנה להתקפה

במלחמה מול איראן וגרורותיה, מתגלה דבר מפתיע שמאז מלחמת ששת הימים כמעט ונעלם. ישראל מפסיקה להתעסק רק בהגנה אלא גם בהתקפה. כך גם בחינוך: לא עוד תגובה למציאות שמשתנה כל יום, אלא יצירה אקטיבית שנותנת מענה שורשי למציאות המתחדשת, ונוגעת בעומק של הזהות היהודית. אם אין מסגרת - ניצור מסגרת. גם אם אין אנו עומדים במבחן - נציב לנו אתגרים. החינוך כבר אינו רק בידי המורים - אלא חוזר ביתר שאת ועוז לידי ההורים, גם אם מדובר בפעולות קטנות, אילו יעשו בהתמדה הן יביאו לקשר אמיץ עם הילדים.

בספרי ההיסטוריה שיכתבו בעוד דור, לא יזכרו רק את שמות המלחמות והמבצעים הגדולים, אלא גם את הדור הצעיר שעמד איתן וזקף את הקומה של עם ישראל, בזכות כוחו של הבית היהודי שהשריש בו אמונה ובטחון. ואדרבא ההתמודדות המורכבת של הדור הצעיר, הביאה אותו לגלות את חכמתו וסגולתו הפנימית, כפי שהרחיב לבאר מרן הרב קוק זצ"ל ב'מאמר הדור' את כוונת הזוהר הקדוש, שבדור הגאולה יש בלבול והסתרה בין הגלוי לעין לבין הטוב הפנימי שמאיר באור יקרות.

חינוך מתוך גבורה

החינוך בדורנו צומח מתוך קושי אתגרים ודווקא כך הוא מתקיים, כדברי שלמה המלך (קהלת ב' ט'): אף חכמתי עמדה לי", וביארו חז"ל (ילקוט שמעוני שם): "אמר שלמה, כל תורה שלמדתי באף [בקושי] נתקיימה בי". אז מתגלה בו הגבורה האמיתית, לא גבורת הכוח, אלא גבורת הרוח כדברי הנביא (זכריה ד' ו'): "לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־ בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְקֹוָ֥ק צְבָאֽוֹת". חז"ל (מסכת אבות ד' א') מלמדים אותנו שגבורה אמיתית היא ברוח: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו שנאמר: (משלי טז לב): 'טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר'".

הדור הצעיר שחי בתקופה של סגרים בזמן הקורונה ובזמן התקפות של טילים, נוטע בעם ישראל את רוח הגבורה והניצחון מול אויבנו. מתוך זה הוא גם נלחם בעוז ותעצומות עד חירוף נפשו. עם ישראל מגלה שוב את כוחותיו כעם סגולה. הוא קם במלא כוחותיו ובמלא עוצמתו. "הן עם כלביא יקום - וכארי יתנשא".

הכותב הוא סרן במיל', ראש בית המדרש לרבני קהילות בתל אביב ורב קהילה בבית אל