אם באמת אכפת לכם מ-22 אחינו שכבר 621 יום מתייסרים בשבי חמאס תקשיבו טוב טוב טוב אל הרגע הזה. כי טמונה בו הזדמנות יחידה במינה להצילם שנקרתה בידינו רק פעם אחת בעבר, לפני 620 יום.
אז לבושתנו - החמצנו את ההזדמנות. אסור לנו בשום אופן לעשות זאת שוב.
כי אלו רגעים נדירים ביותר בהיסטוריה, בהם נקרע הקרום העוטף את כדור הארץ. זרמים סטיכיים וכאוטים מתפרצים מתוך האדמה ומכלים בעוצמה את כל הסדר הישן. זה לאין ערוך עוצמתי משטפון במדבר יהודה. כי ליטרלי אין בכלל ערוץ. כל שהיה נמחק ופשוט מאפסים את שעון הכללים.
והרגע הזה קרה בשמחת תורה תשפ"ד בו נפתחו ארובות השמים והתפרץ עלינו הגיהנום. וב 8.10 ישבו מנהיגנו ויכלו לקבל כל החלטה לגבי אופן התגובה שלנו למצב המוטרף וחסר התקדים של 251 חטופים בשבי חמאס. כל תגובה היתה קבילה. בעולם. בישראל. ובבית דין של מעלה.
לולא אבדה מהם תבונה, באותו רגע היו נוהגים בדיוק כפי שנהגו האמריקאים עם הפראים בסומליה, 1993, לאחר שנפל מסוק הבלאק-הוק אל תוך ההמון הזועם במוגדישו. בסיומו של יום הקרב המפורסם בו נהרגו מאות סומלים בנסיון החילוץ הכושל, וטייס המסוק נותר בשבי הסומלים, שלחו האמריקאים אולטימטום.
זה לשונו:
"בין אם נדע ובין אם לא נדע את מקום הימצאו של הטייס, ייפתח קרב עם אנשיכם. וברגע שתתחלנה שוב היריות תסיר ארצות-הברית כל רסן... כל החלק הזה של העיר יושמד. גברים, נשים, ילדים, גמלים, חתולים, כלבים, עזים, חמורים, הכל... זו תהיה טרגדיה לכולנו, אבל זה מה שיהיה".
הסומלים, באופן לא מפתיע, שחררו את הטייס תוך זמן קצר.
אבל מן הרגע שהוחמצה השעה, וגזרנו על עצמנו הכנסת סיוע לעזתים, ופתחנו במשאים ומתנים חלקיים לשחרור החטופים, כל השחקנים וגם אנחנו כבר שוב מחווטים למתווים והסכמים שגם בשעות אלו ממש, מונחים על השולחן, ודנים את יתרת החטופים להמשך של סבל שאין לו שיעור, ואת כולנו - למחירים אסטרטגיים שעלו לנו כבר בעבר בנהרות של דם.
*
אבל היום או מחר, בעזרת השם, ייפתחו על שלטון ההאייתוללות המתנדנד עוד כמה מדורים יוקרתיים של גהינום. הרגל המסיימת בדמות מתקפה אמריקאית תוליד את המזרח התיכון החדש ולרגע נדיר אחד בדיוק יתאפסו שוב השעונים.
זו תהיה הזדמנות שלא תחזור להציב לחמאס אולטימטום ולדרוש באמת את כולם עכשיו, ולהציע בתמורה אך ורק את מילוט אנשיו מרצועת עזה.
צבא היבשה שלנו דרוך ומאומן מאי פעם. חיילי המילואים מגוייסים ועומדים ונכונים אל המשימה. הגיבוי האמריקאי - מלא. חמאס בבדידותו וחולשתו. העולם כולו צופה על מעשיה של ישראל החדשה.
לעת עתה, השם האירוני "מרכבות גדעון" - בשעה שגדעון השופט המקראי היה נטול-מרכבות וצבאו היה נטול-חרב - רק משקף את הדשדוש וחוסר ההחלטיות שבו מתנהל המבצע הזה ברמה האסטרטגית. וזה המקום לדבר על שופטים, שהרי חלק מרכזי מן הדשדוש האמור, נעוץ ביעוץ המשפטי שמונע מצה"ל, גם כעת, להטיל מצור אפקטיבי על המרחבים שנכבשים ברצועה, למרות שתושביהם רשאים לצאת דרך נקזים ולהגיע למרכזי חלוקת הסיוע. הפרשנות המחמירה, שלא לומר ההזויה, של הדין הבינלאומי בנושא זה, מובל באותו שיקול דעת עקום של מי שמונע מאיתנו מינוי ראש שב"כ בעת הקריטית הזו, וממי שלא מנע את הפארסה שלא תאמן, בה ראש הממשלה נדרש לעסוק רוב זמנו בהבלי באגס-באני באותן שעות ממש בהן קיבל החלטות היסטוריות לעתידנו ולעתיד האזור כולו.
אם יש מטה חטופים בישראל, הוא חייב לעמוד בשעות אלו מול בית היועמ"שית ומול משרד ראש הממשלה ולתבוע את שחרור החטופים "בכל מחיר". אך לא במובן של כניעה אסטרטגית חסרת תקדים לחמאס שתעלה בדם חיילינו ובמחיר הרוגינו העתידיים, חס ושלום, אלא בכל מחיר שיידרש האויב לשלם על סירובו לעיסקה כוללת כעת: כל 24 שעות ייכבש תא שטח נוסף, ממנו יפונו תושבי האויב, ויימנע באופן אפקטיבי להכניס אליו כל פירור של מזון ודלק. כל תא שטח שכזה יישאר בשליטה ישראלית ולא יעלה לדיון בשום משא ומתן לעולם. תתפלאו לגלות באיזו טבעיות מבינים אויבינו את השפה הזו.
בחסד שבחסד, קיבלנו הזדמנות שניה להשיב את יקירנו, ומי יודע אם תחזור.
תנו את האישור ותנו את הפקודה ולוואי שנראה ישועות.