יש לי חלום. בחלומי - הפגנה רבת משתתפים. בראשה, תמונה גדולה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואצבעות רבות מופנות אליו. מתחת לתמונה מתנוסס הכיתוב: "אתה הראש - אתה אשם". ולצדו שתי מילים נוספות: "תודה רבה".
ההשראה נחה עליי כששמעתי את נשיא המדינה מודה בחום למפקדי הצבא, לחיילים ולחילות השונים - בצדק רב. אך ברשימת התשבחות חסר לי מרכיב מהותי: הדרג המדיני, על שלל הפועלים במסגרתו.
כל אלו שדרשו - מאז רצח העם בעוטף - את אחריותם של המנהיגים מעצם מעמדם, היו צריכים להיות הגונים גם עכשיו. מתוך מציאות של מהפך חיובי, מפתיע ומרשים בהיקפו, ראוי היה לברך ולהודות למי שהיו שם והנהיגו את המדינה. מי שקילל - צריך לדעת גם לברך. במיוחד כאשר תרומתם של הנבחרים, הממשלה והמחליטים בולטת.
כאזרח מן השורה התאכזבתי מאוד מ"האזרח מספר אחד". הוא ידע לציין - ובצדק - את כלל כוחות הביטחון, אך שכח את הממשלה עצמה. חבל על ההחמצה, שיכלה לתרום לאווירת האחווה שלה כולנו מייחלים.
עדיין מתנהלות אצלנו שתי מלחמות מקבילות. האחת - בין לוחמי ישראל לבין אויביה. בלוחמים הללו כלולים גם אזרחים שאינם יהודים, אשר קשרו את גורלם עם המדינה היהודית. הם נלחמים בפועל באויב האכזר, במסירות נפש מרגשת, במאמץ על-אנושי, נפשי ופיזי, מתוך אהבה למדינה ולאזרחיה. בחייהם - ולצערנו גם במותם - הם מצווים לנו חיים. הם שבים לשדות הקרב שוב ושוב, ומאירים באור חדש את "מגש הכסף" שעליו ניתנת לנו מדינת היהודים.
המלחמה השנייה - של ה"לשעברים": יוצאי צבא בולטים, בצירוף אחרים מחבריהם לדעה. אלה מפנים את כישוריהם כלפי רובו המכריע של העם ומחבלים במאמץ הלאומי. כלי הנשק שלהם הם הפה והלשון; התחמושת - שנאה.
הם מאורגנים היטב. מקימים תשתיות תעמולה. למשל, בכיר שהתפרסם בזיהוי תהליכים חברתיים בישראל ככאלה שמקורם - לדעתו - בעולמם של הנאצים. הוא אף לא היסס להגדיר יהודים כ"תת-אדם" - אותה הגדרה שהפכה את השמדת סבינו וסבתותינו ללגיטימית. זהו פתח נורא, הנותן נשק בידי אויבינו הקשים ביותר. כאשר ראש ממשלה לשעבר מאשים את מדינתו ברצח, ורמטכ"לים לשעבר מופיעים בתקשורת העולמית בגינוי למלחמתה הצודקת של ישראל - הם מספקים תחמושת לאויב, התולה תקוותו בעדים מומחים אלה כדי לפגוע בנו. מי יודע כמה מחיילינו נפגעו כתוצאה מחיזוק רוחו של האויב המקיף אותנו.
ואולי הגיעה העת שהמדינה תחדל מלהבליג. שתתבע את הגורמים הללו לדין בגין סיוע לאויב. שתציב בפניהם את דבריהם ותדרוש מהם דין וחשבון. אין מדובר בחופש ביטוי במסגרת הדמוקרטיה האמיתית שלנו - אלא בפגיעה ממשית בעיתות מלחמה. יש לקוות שהיועץ המשפטי לממשלה ימצא את הכלים המתאימים לשים קץ למלחמה הארורה הזו. אולי אף יש מקום לחסום את מקורות המימון שלהם - כולל פנסיות נדיבות שמקורן בקופת המדינה, ושבוודאי לא נועדו לממן שטנה ומלחמה נגד דרכה.
המדינה אינה חפצה להתאבד. אולי כלל האזרחים צריכים להביע את דעתם גם בדרך של החרמה אזרחית ביומיום.
ואולי יש לבחון מחדש את הקריטריונים למי שמועמד לשירות ציבורי, במיוחד בצה"ל - כדי למנוע את כניסתם של מי שפועלים נגד המדינה ומסייעים לשונאיה. זה בלתי נתפס שמדינה תעניק למי שמפריעים למאבקה ומפנים נגדה את נשקם - משאבים ותמיכה שיאפשרו להם לנהל את הקרבות הללו.
גם המערכת המשפטית יכולה וצריכה למצוא את הכלים שיחסלו את ההסתה והפגיעה הקשה במערכה הלאומית שלנו - הצודקת והמשמעותית - מהמרחב הציבורי.
די לנו במלחמה אחת. חובה לחסל את השנייה.