ריגול ומידע עסקי

החוק מבחין בין מודיעין עסקי לריגול תעשייתי. מודיעין עסקי מותר ואילו ריגול תעשייתי אסור.

מודיעין עסקי הוא איסוף מידע על מצב הדברים במשק, על מספר הלקוחות הפוטנציאליים, על אורחות חייהם והרגלי הקניות שלהם, וכן על קיומם של מתחרים והיקף פעולתם במשק, כל זאת בלי לחדור לחייהם הפרטיים.

ריגול תעשייתי אף הוא עוסק באיסוף מידע עסקי, אך באופן שאיננו לגיטימי - בהאזנות סתר, בצילומי סתר, בגנבת מסמכים וכדומה.

ניתוח מתוחכם של הרגלי הרכישות של הציבור מותר משום שהוא איננו חודרני. הוא משתמש בנתונים גלויים ומנתח אותם. צילום בסתר או האזנות סתר אסורים משום שהם חודרים לחיי הפרט. כל זאת בחיים העסקיים. כאשר מדובר בהגנה על שלום המדינה, גם ריגול מותר כמובן.

פרשת המרגלים עוסקת בריגול עסקי ומדיני, אבל מטרתה היא ריגול מדיני בלבד. המרגלים בחנו את הכלכלה של עמי הארץ ואת מצב החקלאות בה, אבל עשו זאת כדי לבחון את מצב רוחם ואת עמידותם בעת מלחמה. זה היה ריגול לגיטימי. לפחות לפי פרשתנו, משה רבנו הוא ששלח את המרגלים (בפרשת דברים אנו למדים שהיוזמה הייתה מלמטה - "ותקרבון אליי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן" (דברים א, כב). משה רבנו לא סבר שבשליחת המרגלים יש בעיה במידת הביטחון של עם ישראל. ריגול הוא כלי הכרחי לניהול מלחמה.

אנו למדים שאיסוף מידע הוא הכרחי, בין בכלכלה ובין בביטחון. אומנם יש הבדל בין כלכלה לביטחון בדרכי השגת המידע, אבל אין ספק בצורך להשיג אותו.

הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'