תמיר, אחיו של סרן (במיל') טל מובשוביץ ז"ל (28) שנהרג מפיצוץ מטען בצפון הרצועה, שוחח עם ערוץ 7 על אובדן האח שהיה דמות מיוחדת ומשמעותית עבור בני המשפחה ואנשים רבים נוספים.
"טל זה אדם שאי אפשר באמת להגדיר במשפט או בסיפור. הוא אדם שצריך לחוות אותו. אבל מה שמיוחד בו זה שכשאתה חווה אותו פעם אחת, אתה מבין במה מדובר. טל נפל בשבת פרשת בהעלותך שבה קוראים את פרשת המנורה - וטל היה אדם שמביא אור, אנרגיה, שמחה, חיבור ואחדות בצורה המיוחדת שלו", מספר תמיר.
"טל במהות שלו היה כמו פיל בחנות חרסינה. הוא היה ענק, ידע איזה כוח יש לו והיה נזהר מאוד. הוא אף פעם לא הרים יד על מישהו ואת כל הכוח האדיר שלו היפנה למעשים טובים, לרגישות, לשמחה, לאנרגיות טובות ובהחלט הלב היה הדבר המשמעותי ביותר. במבט ראשון אתה אולי אמר 'וואו, איזה ענק' אבל זה מתגמד באלפי מונים כשמשווים את זה לנפש שלו, לנשמה וללב", הוא מוסיף. "כמשפחה אנחנו מתרגשים בעיקר מהסיפורים על איך הוא נגע באנשים, ואיך הוא ידע בדרך המיוחדת שלו לפנות גם לאנשים כביכול זוטרים וגם אנשים בדרגים גבוהים, בלי להתבייש ולהיות אמיתי. הוא לא היה טל שונה בסיטואציה כזו או אחרת, אלא אותו לב ענק, נשמה טהורה, שהביא את עצמו בצורה הכי אותנטית, הכי אמיתית, והפיץ אור לכולם".
תמיר מגלה כי אחיו שאף לחזור למילואים במשך כמה שנים אך זה לא הסתדר. "טל היה מתייעץ איתי המון. כשכל האחים היו במילואים הוא אמר שיצטרף אבל זה לא קרה. היום אני יודע להגיד, אחרי שפגשנו את המפקדים שלו מהשירות, את הצורך שגם להם היה בטל. לולא המלחמה מהצד שלו, כדי להסביר את החשיבות שלו למילואים, הם לא היו מאשרים את זה. הוא עשה בעזה תפקידים מאוד משמעותיים. לקח איזה שנה עד שממש הוא נלחם עד הסוף כדי שייתנו לו לשרת. הסיבה היחידה שהוא רצה ללכת למילואים היתה נטו בגלל שהוא ידע שיש צורך אדיר בקציני הנדסה. הוא תמיד חיפש איפה הוא יכול לתת את הערך המוסף. זו הדרך שגדלנו בה.
זכיתי להיות האחרון שפגש את טל לפני שהוא חזר לסבב האחרון. בשיחות שלנו הוא תיאר את החבר'ה שלו מהמילואים בגדוד ההנדסה. הוא חשש להגיע למקום מילואים עם חבר'ה שרצים תקופה ארוכה. כשהוא נכנס חיבקו אותו, כי אי אפשר שלא בעצם, והוא סיפר על אנשים מופלאים הכי טובים שיש לנו ברמה מקצועית מהשורה הראשונה. הוא אמר שהחבר'ה האלה נותנים ומקריבים ועושים את זה באמונה שלמה ומבינים את גודל השעה והשליחות. אנחנו באמת מאחלים שכולם ידבקו ברוח הזאת ויתנו את כל מה שהם יכולים בשביל עם ישראל".
הוא חוזר לאובדן האישי וקולו נשנק מדמעות. "אני זוכר ששמעתי לא מעט שאנשים מאבדים מישהו קרוב, אז מצטערים שלא היתה להם הזדמנות להגיד 'אני אוהב אותך', להביע רגשות ולהבין את הערך המשפחתי. זכינו לגדול בבית שערך המשפחה הוא מעלה ראשונה וכשטל בסביבה אי אפשר היה שלא לבטא רגשות. אני יודע כמה אהבתי את טל ובלב שלום יודע כמה הוא אהב אותי וכך זה היה בכל המשפחה. טל היה סביב דברים חשובים, אבל גם ידע לעצור, לקחת איזה יום חופש והיינו עושים טיולים משפחתיים ונפגשים עם הילדים וכמה שיותר. את התחושות האלה כבר לא נוכל לשחזר".
טל גם מבטיח לדאוג לאישה ולשני הילדים שהותיר אחריו אחיו. "המשפחה שלו, הילדים ואליאנה, הם משפחה מיוחדת, אידיאליסטית, ציונית, שנתנה את כל כולה לעם ולצבא. אליאנה היא גיבורה אמיתית, שכל השירות שלה מצד אחד שואפת הכי גבוה במקומות הכי משמעותיים בחיל האוויר ומצד שני נתנה לטל גם לפרוס כנפיים בתחום הביטחוני ולהגשים את החלומות שלו. אנחנו נהיה שם בשבילם".