חתונה מרגשת במיוחד התרחשה השבוע ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם בחיפה: יניב (37) ונועה (24) טורק, תושבי יוקנעם, שנפגשו לפני שנה ושמונה חודשים כששירתו בפיקוד העורף בשבעה באוקטובר נישאו אל מול עיניה של אימו של יניב שהיתה על ערש דווי.
לפני כמה שבועות מצבה הרפואי של האם, חנה שרה טורק, והיא אושפזה בבית החולים בעידוד המשפחה והצוות המטפל, החליטו בני הזוג להקדים את החתונה, על מנת לאפשר לאם להיות נוכחת באירוע.
כך הפך חדר האשפוז של האם לאולם חתונות מאולתר. צוות היחידה לטיפול נמרץ, ובראשן יבגניה רוייף, אחות אחראית ביחידה ומירא דכור, עו"סית ביחידה, יחד עם פלוגת רמב"ם מגדוד הרפואה של מחוז חיפה בפיקוד העורף, נחלצו לטובת הקמת החופה לזוג הצעיר. את החופה ערך הרב שמואל טורקוב מר"מ 2 - היחידה הרפואית הצבאית שבבית החולים.
בנוכחות מצומצמת של בני משפחה קרובים וצוות מטפל, זכתה האם הנרגשת לראות את בנה יניב, עומד מתחת לחופה עם בחירת ליבו, נועה. בני הזוג, שמשרתים גם בימים אלה במילואים, הגיעו אל הטקס במדים, ועמדו אל מול מיטתה של חנה. המראה לא הותיר עין אחת יבשה. "תוך כדי שירות מילואים נכנסנו להילוך מהיר", מסבירה הכלה נועה. "תוך שלוש וחצי שעות פתחנו תיק ברבנות, והספקנו לקנות טבעות ולקבוע חופה. מאוד רצינו שאימא של יניב תהיה איתנו".
משאלת ליבם של הזוג התממשה והם הספיקו להתחתן מול האם שהייתה במצב קשה. מספר שעות לאחר החופה היא הלכה לעולמה, "זכינו. באמת שזכינו" אומרת נועה על הרגע המרגש, "כי כמה שעות אחר כך היא נפטרה. זה היה אירוע לא פשוט, אבל עדיין הצלחנו לשמוח. עם כל המורכבות.
"זה רגע של שמחה מהולה בעצב ברמה האישית והלאומית. אנחנו על מדים, מתחתנים וחוגגים את האהבה שלנו זה לזו, למשפחה שלנו, בבית חולים. בחיים כמו במדינה. כיאה לעם ישראל. על יד המיטה ניגשתי אליה, אמרתי לה שאני אוהבת אותה, שאני שמחה שהיא פה איתי ושלא תדאג. שאני אשמור על הבן שלה ועל בעלה".
"היו לנו הרבה התלבטויות לגבי מועד החתונה", מספר יניב, החתן, שהוא גם הבן האבל. "הבנו שצריך להקדים, אבל אתמול עסקנו כל היום בארגון החתונה ותכננו להתחתן מחר. במהלך היום האחות במחלקה הסבירה לנו שהמצב מאוד מורכב ואין אפשרות להמתין עוד. קיבלנו החלטה להעביר את החתונה כבר לאותו יום. אנחנו מבינים שזו הייתה החלטה נכונה להקדים את החופה ולאפשר לאימא להיות נוכחת. אימא היתה איתנו לרגעים. היא ידעה שאני מתחתן וראיתי שהיא מתרגשת. היו רגעים שלא שמעתי את הרב, הייתי ממוקד באימא ובמוניטור. זה מצב מורכב. מצד אחד דבר משמח, מצד שני יש עצב גדול. אני מאחל לכולנו שנדע רק סיבות לשמוח".