ימים גדולים עוברים על עם ישראל. לאחר עשרות שנים של חשש מהאיום והסכנה הנשקפים לעם ישראל מהנשק הגרעיני האיראני. יצאה ישראל למתקפת פתע להשמדת אתרי הגרעין ובסיסי הטילים של משטר הרשע באיראן.
ישראל העזה לפתוח במלחמה. עד עתה היו עיכובים רבים וחששות מה יהיה, ואיך העולם יגיב? ומה אמריקה תעשה? ועתה ברוך ה' נוצרו הנסיבות שאפשרו מתקפה חיונית זו למען הגנת ביטחון עם ישראל בארצו. נבחר נשיא אמריקאי ידיד לישראל, שמבין את הסכנות הטמונות באיסלאם הקיצוני, ומבין את החשיבות למגרו, ונתפלל שתמיד יעמוד לצד ישראל ויכיר בשליחות ובייעוד של עם ישראל להביא טובה וברכה לעולם.
בפרשת השבוע הקרובה, פרשת שלח, אנו קוראים על המרגלים שהלכו לרגל את הארץ ולבדוק מה מצב העם היושב בה "החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב".
המרגלים היו אמורים לראות מה מצב עמי כנען, כדי לדעת איך לטכס עצה לכבוש את הארץ ולחזק את עם ישראל לקראת כניסתו לארץ, אך במקום זאת כשחזרו למחנה ישראל במדבר, החלישו את רוח העם ואת האמונה בכוחו לכבוש את הארץ. המרגלים באו עם חוסר אמונה, ולא האמינו ביכולת ה' דרך עם ישראל להכריע את האויב, והם ראו את עצמם כחגבים, "ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם" - וכשאדם רואה את עצמו כחגב, גם האחרים רואים אותו כך. הכל מתחיל מהעוצמה הרוחנית הפנימית.
האמונה ביכולת שלנו כעם לקיים את שליחותינו כרצון ה' ובעזרתו, זה התיקון לחטא המרגלים. להאמין ביכולת של עם ישראל להצליח להגשים את משימותיו ויעדיו, להצליח בכיבוש ארץ ישראל וירושתה, להצליח לעמוד במלחמה מול עמים גדולים וחזקים. ובפרט כשאנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר, וכשאנחנו מאוחדים, שום עם ולשון לא יכולים לנו. ובכלל גבורה זו, ישנה גם הגבורה האישית לכל אחד ואחד, להכיר ביכולותיו להגשים את ייעודו בעולם מול כל המפריעים והמעכבים ולהוציא אל הפועל את שליחותו והופעת אורו המיוחד בעולם.
ועתה זכינו לראות גבורה של מנהיגינו, שמזכירה את הגבורה של הכרזת המדינה לפני 77 שנה למרות האויבים שאיימו עליה מסביב, שעליה אמר מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שהיא כגבורה שהופיעה אצל דוד שהתגבר להילחם נגד הדב והארי כדי להציל את צאנו (ורוח גבורה זו נחשבת לסוג של נס כמבואר בגמ' בבא מציעא קו. ובתוס' שם). גבורה רוחנית פנימית לעמוד מול המכשולים הקשים העומדים מסביב, אשר בדרך הטבע אדם ירא מהם, אך בכח גבורה זו אדם מתגבר ועושה את המעשה הנדרש ומצליח מול אויביו.
זכינו והנהגת מדינת ישראל קיבלה החלטה אמיצה, והסיקה את המסקנה המתבקשת ממתקפת החמאס והטבח הנורא שהיה בשמחת תורה תשפ"ד ביישובי עוטף עזה, שאי אפשר עוד להשלים עם קיומם של אויבים לצידנו.
שזה 'או אנחנו או הם', או שאנחנו נשמיד את אויבינו, או שחלילה הם ימשיכו לפגוע בנו ולזנב בנו. והדרך להתגבר על האויב היא לא בהסכמים ופשרות איתו, אלא במכה ניצחת של מיגורו והשמדתו. 'מחה תמחה את זכר עמלק'. אין פשרות עם הרוע והרשע, רק ניצחון מוחלט והכנעת האויב.
וזכינו שראש הממשלה קיבל החלטה היסטורית זו, ויחד עמו שר הביטחון אשר בשם ישראל יקרא, 'אל תירא ישראל', ועימהם הרמטכ"ל אשר שם משפחתו זמיר, העומד בראש הצבא אשר תפקידו לזמר את העריצים והקוצים אויבי ישראל מן הכרם שבמזרח התיכון ובעולם.
נתפלל שיזכה עם ישראל להדביר את אויביו בכל מקום שהם, באיראן ובתימן, בעזה וביהודה ושומרון ובלבנון, ויזכה עם ישראל לשבת בארצו לבטח כימי עולם וכשנים קדמוניות.
ונזכה ל'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', נפלאות של חסדי ד' המופיעים בטבע, המגן עלינו מכל הצרים הקמים עלינו, ויתקיים בנו (כפי שהיה ביום הזה, כ"ג סיון, בימים ההם בזמן הזה) "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", שעם ישראל ולא האויב ישלוט בהכתבת האירועים ובסדר היום וביצירת הביטחון והשלום במזרח התיכון.
ונזכה לראות בהמשך ישועות גדולות לעם ישראל בארצו, ותרום קרנו של ישראל בעמים, ויתקיים בנו ..."וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו" (ישעיהו נב, י) 'והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך' (שם ס, ב), במהרה בימינו.