מלחמת רוח

הבנת עוצמת האויב היא קריטית לצורך תמרון נכון בזירה האסטרטגית. אך למרבה הפלא והכאב, דווקא האויב שנתפס בעינינו כ"מורתע" וחלש: חמאס, הפתיע אותנו בטבח שמחת תורה.

לעומת זאת, מול יריבים הנחשבים חזקים ומסוכנים בהרבה, כמו חיזבאללה ואיראן, המציאות נראית שונה בתכלית. חיזבאללה, שאיים עלינו במשך שנים, איבד רבות מכוחו וממעמדו, בטח לאחר חיסול נסראללה ומבצע הביפרים שערער את שרשרת הפיקוד שלו. באשר לאיראן, מה שמדינה קטנה כמו ישראל, עם חיל האוויר עוצמתי וסוכני מוסד נועזים, עושה בימים האחרונים בלב טהרן ובמוקדי הכוח האיראניים, הוא פלא גדול בסגנון תנ"כי ממש.

אם בתנ"ך עסקינן, הדברים מקבלים משנה תוקף דרך פרשת השבוע הקרובה, שלח, העוסקת בחטא המרגלים.

פרשת שלח נפתחת במשימה פשוטה. שנים עשר מרגלים נשלחים לתור את הארץ המובטחת. הם חוזרים עם פירותיה המשובחים של הארץ, אך גם עם בשורה מרה: אֶ֚פֶס כִּֽי-עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻ֤רוֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם-יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם (במדבר יג, כח). עשרה מהם מפיצים רוח של פאניקה וייאוש, זורעים ספק בלב העם: לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (שם, לא). לעומתם, יהושע וכלב עומדים איתן ומציגים רוח אחרת לגמרי: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ (שם, ל).

ההבדל בין שתי הקבוצות לא היה בנתונים העובדתיים. כולם ראו את אותם "ענקים" וערים בצורות. ההבדל היה ברוח.

האחת הפיצה רוח של התכווצות, מסכנות ופחד משתק . השנייה, רוח של אמונה, תעוזה וחוסן. התוצאה של מלחמת הרוח הזו בפרשה הייתה הרת אסון: דור שלם נידון ל-40 שנות נדודים במדבר, לא בגלל כוחו של האויב, אלא בגלל שבירת הרוח מבית.

הזיקה בין הלקח ההיסטורי הזה למציאות העכשווית, ובפרט לאתגר האיראני, חדה מתמיד. איראן אינה רק יריב צבאי או מדיני. היא מעצמה אזורית המנהלת נגדנו "מלחמת רוח" שיטתית. לצד פיתוח נשק גרעיני, בניית צבא פרוקסי והתחמשות קונבנציונלית, איראן פועלת ללא הרף לייצא "רוח" משלה. רוח של תוקפנות אידיאולוגית, של פונדמנטליזם דתי, ובעיקר של טרור ופחד.

הטרור האיראני דרך שלוחותיו, לא נועד רק לגרום נזק פיזי, אלא בעיקר לערער את החוסן המנטלי והאמונה הפנימית שלנו. במובנים רבים, איראן מנסה להחדיר בנו את רוח המרגלים. (היא גם מחדירה מרגלים פיזית למדינת ישראל, דרך גיוס אוכלוסיות מוחלשות בקרבנו). לכן כל הזמן שולחים איומים וכרזות של איומים והרס לעברנו. הם מראים לנו את צי הטילים שלהם ואת היכולות פגיעה שלהם ו…למה? כדי להחליש אותנו ולפגוע ברוח האומה הישראלית.

השאלה הגדולה העומדת לפתחנו, כעם וכמדינה, היא איזו "רוח" נבחר לאמץ? האם ניפול למלכודת הפחד והייאוש? האם נתמקד בעוצמת האויב, נזכור את הליקויים והכישלונות, ובכך נחליש את עצמנו מבפנים באמצעות ביקורת עצמית משתקת וחוסר אמון? או שנבחר ברוחם של יהושע וכלב? רוח של אמונה עמוקה ביכולתנו להתמודד, גם מול אתגרים אדירים. רוח של אחדות פנימית שתתעלה מעל המחלוקות השוררות, רוח של תעוזה, יצירתיות, חוסן ועמידה איתנה מול הניסיונות לערער אותנו.

הרוח הזו אינה פאסיבית. היא מחייבת עשייה נחושה, הן צבאית והן מדינית. היא דורשת אחריות מנהיגותית שתשקף ביטחון ואמונה. היא מחייבת תקשורת לאומית שתחזק ולא תשחוק. היא קוראת לכל אחד מאיתנו להכיר בכוחנו האמיתי, לא רק הצבאי או הטכנולוגי, אלא בעיקר הרוחני והמוסרי.

רוב המרגלים ראו את המציאות דרך פריזמה של פחד. יהושע וכלב ראו אותה דרך פריזמה של הזדמנות ויכולת. במלחמת הרוח המתחוללת סביבנו ובתוכנו, עלינו לזכור שהבחירה ברוח הנכונה היא עצמה הניצחון. אסיים בפסוק מההפטרה של פרשת השבוע הקודמת. לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

הרוח היהודית היא זאת שתביא לנו את הניצחון המוחלט, דרך השליחים הנאמנים בארץ ובחו"ל.