לפני הלידה הראשונה של בני הבכור, פחדתי. חברה שילדה לפני, אמרה לי משפט חכם שמלווה אותי - ישנם שני דברים משמעותיים בלידה: הראשון שזה מאד כואב, והשני שזו החוויה הכי גדולה בחיים. והשאלה היא, במה את בוחרת להתמקד?
אנחנו בימים גדולים. פשוט מרגש לחיות בעולם כשאתה שומע ממש בחוש את משק כנפי ההיסטוריה. זכות גדולה להשתייך לעם ישראל וגאווה גדולה להשתייך אליו בעת הזאת. אירועים גדולים בחיים לרוב מלווים ביראה. לידה, ברית, חתונה, עבודה חדשה. יראת הרוממות ,יראת הדין, ופחד. ומהו הפחד הגדול ביותר?הפחד מהפחד. אז איך מתמודדים?
ראשית נסתכל לפחד בעיניים נקשיב ונשמע מה הוא אומר. יש בנו ילד פנימי שזקוק להקשבה, להבנה, לאהבה. אהבה כלפיו כמו שהוא. במקביל לנתינת מקום לרגש - להקשיב לחשיבה, ל'הגיון פשוט' שאומר לי מה תלוי בי על מנת להגן על עצמי ועל משפחתי. לפעול בהתאם ככל הניתן, ובשלב זה לבחור לחשוב טוב. הדבר הבא הוא להפוך מקורבן לבוחר. מסביל לפעיל, לאדם נותן ולוקח אחריות.
במציאות היומיומית אנחנו מוצאים את עצמנו מושבתים מהשגרה וממרוץ החיים. אפשר וכדאי לנצל את ההזדמנות ולעשות דברים שנדחקו לפינה בימי העומס הרגילים. מומלץ ליצור חוויות חיוביות: מוזיקה, ריקודים, ולמי שיש ילדים קטנים בבית - טוב לשתף אותם. כי כשאנחנו וילדינו עסוקים בנתינה, יש אור חוזר שמחזיר אלינו את הטוב שנתנו. אנחנו בעצם נותנים לעצמנו וגדלים מזה.
בזמן האזעקה נהפוך עצמנו מקורבן למשפיע. כדאי לקיים 'טקסים' קבועים, כמו להחזיק ידיים, לחלק שתיה/משהו מתוק לכולם, כאשר כל אחד מבני המשפחה מקבל תפקיד שהוא ממונה עליו. ואז בזמן השהייה במרחב המוגן, פשוט להתפלל. התפילה מרוממת ומשפיעה על המציאות. אפשר לשיר תפילה או לומר תהילים, או לבקש בקשות.
נתפלל על ניצחון הטוב את הרע על ניצחון מוחלט לעם ישראל, נתפלל על החיילים שנלחמים עבורנו שיצלחו ושלא תיפול שערה משערות ראשם, וראשינו. נתפלל על המשפחות השכולות. על הפצועים ובני משפחותיהם, ועל החטופים - שבע"ה עכשיו תפתח הזדמנות לחלץ אותם מתוך גדלות. ובסוף האזעקה, כשחוזרים לשגרה, נאמר תודה. תודה על הניסים העצומים שמקיפים אותנו, ואנחנו רק מנסים לקלוט את גודלם.
יש כאב. כאב של מי שאיבד את היקר לו מכל. להבדיל מי שאיבד את ביתו. יש התמודדות ויש קושי, אבל אם מחברים אותו לגודל השעה, הוא מקבל תכלית ומשמעות. מקבל פרופורציה - בין המהפך הגדול בתולדות ישראל, בין המחיר הנורא שהיינו עלולים לשלם, לעומת המחיר שאנחנו משלמים כעת. כמו כלב ויהושע אנחנו קוראים: 'יכול נוכל'. עם ישראל מתנשא כארי, וכל אחד מאתנו לובש מלכות.
הכותבת תושבת חברון, פעילה בארגון חוננו ובפורום תקווה