עם לבדד ישכון
פרשת שלח, המספרת את סיפור המרגלים, מזכירה לנו את עומק הייעוד של עם ישראל. כשרואים המרגלים את עמי הארץ, מתמלאים הם פחד ואומרים: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל־הָעָם כִּי־חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ:". אך חז"ל מפרשים אמירה זו באופן עמוק יותר: "אל תקרי 'ממנו' אלא 'ממנו' - החשש של המרגלים לא היה רק מפני האויב, אלא ספק עמוק באמונה, שהאויב כביכול חזק אף מהקדוש ברוך הוא.
כיום, אל מול האיום האיראני, אנו עדים לתיקון מובהק של אותו חטא: ממשלת ישראל היהודית מקבלת החלטות הרות גורל באמונה שלמה בהשגחת ה'. ראש הממשלה נתניהו וחברי ממשלתו אינם מסתירים את תחושת הביטחון בסיוע האלוקי, ומדגישים כי ההכרעות הקשות מתקבלות תוך הסתמכות על הנהגה עליונה.
זהו ממש מידה כנגד מידה - בעוד המרגלים כשלו באמונתם, מנהיגי ישראל כיום מקבלים החלטות הרות גורל מתוך אמונה וביטחון בבורא עולם. רק בדיעבד התברר להם כי ההחלטות היו נכונות, כי כשאתה יוצא למערכה מול מעצמת על שהטילה חיתתה ואימתה על כל האיזור והיא חלק מציר רשע, אתה לוקח יותר סיכון מסיכוי.
עלינו לזכור שעם ישראל איננו נשען על בעלי ברית בלבד, אלא בעיקר על עוצמתו הפנימית והקשר שלו לה'. ויותר ממה שהוא יוצא לדרך עם בנות ברית שעדיין לא הבטיחו לו את הצטרפותן, הוא יוצא למערכה זו עם אמונה גדולה בבורא עולם. אם בפרשת שלח התרסקה האמונה הזו - הרי שכעת היא נבנית מחדש: במקום פחד והתכחשות לייעוד, אנו עדים לאומץ ולאמונה עמוקה בקרב הנהגת המדינה, שמבטאת הכרה בהשגחה העליונה ושותפות עם בורא עולם במהלך ההיסטורי הזה.
גבורה משורשי הנשמה - מהשפלה לתקומה
בלעם, אבי הסלוגן של המבצע הנוכחי, שהתכוון לקלל את ישראל, בירך ואמר: "הן עם לבד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כ"ג, ט). ישראל הוא עם ייחודי, ששורשיו מגיעים עד אבותיו הראשונים: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" - העם בנוי על יסודות איתנים, שאין כוח בעולם שיזיזם.
בימינו, כשהאויב האיראני על גרורותיו איים להשמידנו, אנו זוכים לראות את האמת של "עם כלביא יקום וכארי יתנשא" (במדבר כ"ג, כד). שם מבצע "עם כלביא" אינו מקרי. הלביא מסמל את היכולת לעבור ממצב של שפלות לגבורה עצומה ברגע אחד. כך עם ישראל, שקם מן ההשפלה הנוראה של השבעה באוקטובר, מתרומם עתה בעוז ונחישות מול איום קיומי של ממש. מתברר כי אותה מכה שחטפנו, היא זו שעוררה אותנו והביאה לגילוי של כוחות פנימיים ועוצמה לאומית - תקומה מתוך תרדמה. זוהי תכונתו של האריה - להתעורר בעוצמה ברגע האמת. זו העוצמה האמונית השוכנת בקרבנו, והיא לא רציונלית בעליל.
האומץ של חיילי ישראל
במבצע 'עם כלביא' אנו עדים למעשי גבורה יוצאי דופן, כגון פעולותיו של המוסד שחדר לעומק שטח האויב זה כמה שנים כדי לסכל מתקפות טרור מתוכננות ולחלץ מידע מודיעיני חיוני. כל זה יכול היה להתמוטט בקלות, שהרי אתה נעזר באנשים מקומיים שיכולים להסגיר אותך. אתה מפעיל כלי נשק במדינת אויב שיכולים להתפוצץ ולחשוף אותך, איך שולחים מאתיים מטוסים והם לא מתגלים במהלך טיסה של כמה שעות של עד אלפי קילומטרים, איך שום מטוס לא עושה טעות? ועוד ועוד.
המלחמה מול איראן איננה רק עניין של גבורה צבאית, אלא עדות לרוח האמונה והאחריות הלאומית שמפיחה חיים חדשים באומה כולה. העובדה שכל המטכ"ל מצטרף למהלך, מבלי לערער על החלטות הדרג המדיני, אלא מגבה ומבצע - מלמדת שכולנו, כחברה וכאומה - נושמים אמונה. שהרי מי שאין בו רוח של אמונה - לא יוצא למבצע כל כך מורכב, הרה גורל ומסוכן. לוחמי צה"ל מחזירים לנו את הצבע ללחיים, צבע שקצת נעלם מאיתנו מאז השבעה באוקטובר, ומזכירים ימים של תעוזה ואמונה כבמלחמת ששת הימים ומבצע יונתן.
טיסות חילוץ הפוכות: תיקון לחטא המרגלים
התיקון הגדול לחטא המרגלים שהיססו להיכנס לארץ הוא תופעה לא רציונלית של "טיסות החילוץ" הייחודיות, שבהן יהודים מכל העולם מבקשים לחזור לתוך איזור שנמצא במצב מלחמה במקום לברוח ממנו. אנשים עושים הכול כדי לשוב הביתה - גם אם הדבר דורש הפלגה ביאכטות או אוניות, גם אם העלות היא אסטרונומית וגם אם המסע נמשך ימים שלמים. אין זו בריחה מסכנה אלא תנועה של אהבה, אמונה ורצון להיות חלק ממה שקורה כאן - להתחבר מחדש לארצם, לאומתם ולתכליתם.
בכך יש תיקון ישיר לדבריהם של המרגלים שאמרו: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (במדבר י"ג). בני הדור הזה אומרים נעלה ונבוא, גם אם הדרך קשה ומסוכנת, כי אנו מאמינים. זהו תיקון עמוק, מידה כנגד מידה, לאותו כישלון של אמונה בעבר.
מלחמה מתוך אמונה, לא מתוך נקמה
אי אפשר לצאת למערכה הרת גורל כזו ללא אמונה בצדקת הדרך ובכך שיש כאן שליחות לעם ישראל. בנימין נתניהו ביטא זאת במפורש: "יש אלוקים מלמעלה וצריך סיעתא דשמיא כדי להצליח". לעיתים נשמעת ביקורת על משיחיות. אי אפשר לצאת למערכה כזו ללא מידה של משיחיות. גם חתונה והולדת ילדים הן אקטים של אמונה ומשיחיות. כל מקום שיש בו סיכון יש בו מרכיב של אמונה.
ניהול המערכה באופן כירורגי, בו לא פוגעים באוכלוסייה אזרחית, לא נוקמים, אלא יוצאים לפעולה הגנתית, ואף קוראים לתושבים לעזוב טרם התקיפה, ואף פוגעים באויב באופן כירורגי ומדויק בחלון ביתם ולא ממוטטים את כל הבנין - מגדל את עם ישראל בעיניו פנימה, ובעיני כל סביבתו. העולם מבין שיש כאן משהו אחר, לא קרב מהלומות, לא מלחמה על שטח, אלא מלחמה של הטוב ברע, מלחמה של בני אור בבני החושך. והראיה כי אף אחד מ"ידידותיה" של איראן לא מצטרף למערכה. תופעה נוספת לא רציונלית.
"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח" (ישעיהו ס', א).
ייתכן שדווקא כעת, יותר מכל זמן אחר, עם ישראל מתחיל בתהליך של מימוש דברי הנביאים - הובלת העולם כולו לאמונה בבורא עולם ולניקיון מוסרי של המציאות כולה. מי יודע, אם לא לעת כזאת הגענו למלכות.