זו הפעם הרביעית שמדינת ישראל ניצלה מאיום השמדה ממשי באמצעות נשק גרעיני, בידי מדינה שלא הסתירה כלל את תשוקתה ותקוותה להשמיד את המדינה היהודית היחידה בעולם.
וגם בנושא הזה, קשה שלא לראות איך ההשגחה העליונה סובבה את המהלכים. כי הכל נקשר בהכל.
על סיפור השמדת הכור העיראקי ערב חג השבועות תשמ"א, יוני 1981, כבר נכתבו מיליוני מילים. פחות ידוע הוא, שגם אחרי שהכור העיראקי הושמד סדאם חוסיין לא זנח את מאמצי פיתוח הגרעין העיראקי.
בשנת 1990, פחות מעשור אחרי השמדת הכור העיראקי, הצביע המידע המודיעיני על כך שסדאם חוסיין הצליח לחדש תוכנית להעשרת אורניום, לא באמצעות כור אלא דרך סרכזות (צנטריפוגות), בדיוק כמו האיראנים, בלי שהיתה לישראל אפשרות לעצור אותו.
היו לו אמנם רק כמה עשרות סרכזות מתוך אלפים שנדרשים, אבל זה היה הצעד הראשון בדרך הארוכה שנראתה סלולה בפניו. עיראק יצאה משמונה שנות מלחמה נגד איראן החומייניסטית השנואה וידה על העליונה;, וסדאם חוסיין היה מנהיג מקובל בעולם. ירדן היתה בת ברית נאמנה שלו. מצרים וסעודיה תמכו בו. לא היה שום מהלך שהיה יכול לעצור את התפתחות הגרעין העיראקי. בישראל ידעו שעיראק גרעינית בראשות סדאם חוסיין משמעותה באמת 'מזרח תיכון חדש' - והתהליך הזה היה בלתי נמנע.
ואז, בלי שום היגיון, בלי שום סיבה נראית לעין, בלי שמישהו יעלה את האפשרות הזאת על דעתו, סדאם פלש לכוויית, כבש אותה, וקומם נגדו את כל העולם. ארצות הברית תחת נשיאותו של ג'ורג' בוש האב יצאה למלחמה בעיראק. סדאם נאלץ אחרי המלחמה לפתוח את כל המתקנים שלו בפני פקחי האו"ם, ואלו, ביעילות שאינה אופיינית לאו"ם, חדרו למתקנים והצליחו להביא להפסקת פעילותם. בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה נעצרה כל תוכנית הגרעין העיראקית, ולא חודשה יותר.
ה'פייק' שהציל את ישראל מהגרעין הלובי
המלחמה בעיראק לא הצילה את הנשיא ג'ורג' בוש האב ממפלה פוליטית, והוא הפסיד בבחירות לביל קלינטון וירד מהבמה.
אחרי קלינטון, נבחר לנשיאות ג'ורג' בוש הבן. 12 שנה אחרי שהסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה, בט"ז אדר ב' תשס"ג, 20 במרץ 2003, פלשה ארה"ב בהנהגת הנשיא ג'ורג' בוש הבן לעיראק, במגמה ברורה להביא לנפילת שלטון סדאם. העילה הרשמית למלחמה הייתה טענה שסדאם המשיך לפתח נשק להשמדה המונית, העלול לסכן את מדינות האזור ושלום העולם. ראיות לכאורה לטענה זו הוצגו על ידי ממשלת ארצות הברית, בתיאום עם סוכנות הביון המרכזית. עיראק נכבשה בתוך שלושה שבועות. משטרו של סדאם קרס. סדאם עצמו נתפס מאוחר יותר, הועמד לדין והוצא להורג ב-2006.
אלא שהכל כידוע היה בלוף. למרות כל החיפושים הקדחתניים של צבא ארצות הברית ואנשי סוכנות הביון בכל מרחבי עיראק, הם לא הצליחו למצוא איזשהו סימן להימצאות נשק ההשמדה המונית. פקחים שביקרו בעיראק פירסמו בדו"חותיהם שמאז מלחמת המפרץ הראשונה, עיראק לא ייצרה נשק השמדה המוני, וגם צימצמה באופן ניכר את תוכניותיה לייצרו. מלחמת המפרץ השניה היתה, כפי שידוע לכל, מלחמה מיותרת לגמרי, שעירערה עוד יותר את היציבות במפרץ.
אבל למלחמה המיותרת הזו היתה תוצאה בלתי צפויה: היא גרמה לחיל ורעדה אצל שליט לוב דאז מועמר קדאפי, שנחשב אז לשליט בלתי מעורער בארצו, ובצפון אפריקה כולה, ועסק בחשאי בפיתוח נשק להשמדה המונית.
נפילתו של סדאם היתה טראומה אמיתית לקדאפי. הוא היה משוכנע שאחרי סדאם, הוא הבא בתור אצל בוש, והחליט למהר ולהציל את עורו. ב-20 בדצמבר 2003 הודיעה לוב, במסר דרמטי ומפתיע, כי תתפרק מכל הנשק להשמדה המונית המצוי ברשותה. ההודעה נמסרה מפיו של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר ומעט מאוחר יותר כינס הנשיא בוש אף הוא מסיבת עיתונאים בנושא. קדאפי מיהר להודות שלוב מפתחת נשק להשמדה המונית, והזמין פקחים בינלאומיים כדי לבדוק ולהשמיד את מלאי הנשק. הפקחים גילו אלפי טונות של נשק כימי, ותוכנית פעילה לפיתוח נשק גרעיני, שהופסקה לחלוטין.
בישראל התקבלה הודעתו של קדאפי בתדהמה מוחלטת. מדינת ישראל לא היתה מודעת כלל לאיום הקיומי מצד הגרעין הלובי, שריחף מעל ראשה. רק אז התברר ששירותי המודיעין של ארה"ב ובריטניה, שבדרך כלל נוהגים להעביר מידע רלוונטי למדינות עמיתות, הסתירו מישראל את המידע על תוכנית הגרעין הלובית, ואת המגעים החשאיים שהתקיימו בין לוב, ארה"ב ובריטניה לחיסולו.
החלטתו של קדאפי הגיעה לאחר חודשים של משא ומתן חשאי עם ארצות הברית ובריטניה, בתמיכת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA). כחלק מההסכם התחייבה לוב לחשוף את כל התוכניות שלה, לאפשר פיקוח בינלאומי מלא - ולהשמיד את כל הרכיבים הקשורים לפיתוח נשק להשמדה המונית. בתמורה, ארה"ב ובריטניה הבטיחו את שיקומה הבינלאומי של לוב: הסרת סנקציות, נורמליזציה ביחסים עם המערב, וגישה מחודשת לכלכלה העולמית. כחלק מההסכם, לוב גם סיפקה מידע יקר ערך על רשת ההפצה הגרעינית של עבדול קאדיר חאן, "אבי הפצצה הפקיסטנית", מה שתרם למאבק הגלובלי נגד הפצת נשק גרעיני.
אלמלא המלחמה המיותרת בעיראק שהביאה להפלת סדאם, היה קדאפי ממשיך לפתח את הנשק הגרעיני שלו, בלי שישראל תדע על כך בזמן אמת. ומי יודע מתי היה קדאפי, שלא היה סמל מובהק לשפיות, מחליט להשתמש בנשק הזה, או מה היה קורה עם הנשק הזה בלוב האנרכיסטית וחסרת המשילות בעידן שאחרי קדאפי. גילגלה ההשגחה העליונה כך, שאיום אטומי שריחף מעלינו התאדה, מבלי שננקוף אצבע.
זו היתה הפעם השניה שבה הוסר איום גרעיני מעל שמי ישראל.
בזכות המהלך של קדאפי הושמד הכור הסורי
חשיפת הגרעין הלובי החלה את המהלך שהוביל להשמדת הכור הסורי.
מי שהיה אחראי לכך הוא יובל שטייניץ, שהיה בקיץ 2004 יו"ר ועדת המשנה למודיעין. בספרו החדש 'קומדיה ממשלתית' הוא מספר כי בעקבות חשיפת הגרעין הלובי הוא העלה השערה, עדיין חסרת בסיס, שאם הלובים מפתחים נשק גרעיני - מן הסתם גם סוריה בראשות בשאר אסד עושה זאת.
בספרו הוא כותב: "כאשר נחשפנו יום אחד למידע המפתיע על פרויקט הגרעין בלוב - פרויקט שבישראל לא ידעו על קיומו עד שעודכנו על ידי ה-CIA האמריקאי, שעודכן בעצמו על ידי ה-MI6 הבריטי - הבנתי שאנחנו ניצבים בפני בעיה רצינית. משום כך החלטתי להרחיב את החקירה ההיא גם למודיעין לענייני הגרעין ולנושא הלובי, אף על פי שהדבר לא היה רלוונטי להתרחשויות בעיראק.
"אפשר, כמובן, לטעון כנגדי שהפוסל במומו פוסל. שהרי ההשערה שהעליתי בדבר קיומו של פרויקט גרעין רציני בסוריה לא היתה מבוססת על ממצאים מודיעיניים ברורים וחד-משמעיים - בדיוק כמו הערכות המודיעין לגבי קיומם של הטילים הבליסטיים והנשק הכימי בעיראק. ובאמת, להוציא כמה דיווחים על ביקורים של מומחי גרעין מפקיסטן ומצפון קוריאה בסוריה, לא היו בידינו עדויות של ממש לפעילות גרעינית בעלת משמעות בסוריה".
טענתו התקבלה בלגלוג בידי אנשי המודיעין המקצועיים. ראש אמ"ן אלוף אהרון זאבי-פרקש אף הטיח בפניו: "אדוני הפילוסוף! צריך להיות מקצוען במודיעין כדי להבין, שמה שאתה טוען הוא בלתי אפשרי. בתור ראש אמ"ן אני מודיע לך: א. שאין שום פרויקט גרעין צבאי משמעותי בסוריה; ו-ב. שאילו היה, היינו מגלים אותו מבעוד מועד".
שטייניץ הגיב: "אדוני האלוף. אני כולה שירתי כסמל ראשון בגולני, ואינני "מקצוען במודיעין". אבל רצה המקרה ואני דוקטור לפילוסופיה - וצריך כנראה להיות "מקצוען בפילוסופיה" כדי להבין מתי נכון וראוי להטיל ספק. לכן, עם כל הכבוד והערכה שאני רוחש לך ולאנשיך, כפילוסוף אני מטיל ספק גדול בעמדכם בנושא. אני, "הלא מקצוען", משוכנע שבסוריה מתקיים לו פרויקט גרעין רציני שכבר מתקתק לו במחשכים אי-אילו שנים, ואני יכול לומר לך שרוב חברי ועדת המשנה שותפים לדאגתי בנושא. לדעתי, אם לא תתייחסו ברצינות לדוח החשאי שהעברנו לכם בנושא לפני מספר חודשים, זה עלול להיגמר במחדל מודיעיני כה חמור - עד שמחדל יום הכיפורים המפורסם של שנת 73 עוד יחוויר לעומתו".
מי שהחליט לאמץ את גישתו ה'פילוסופית' של שטייניץ היה ראש המוסד מאיר דגן, שהקים צוות ייעודי לבחון את האפשרויות שסוריה בונה כור גרעיני. מספר שטייניץ: "שנתיים לאחר מכן, במהלך 2006, החלו סוף-סוף להצטבר ממצאים חדשים, שהביאו את המוסד, וגם את אמ"ן, להכיר בכך שבסוריה אכן מתבצעת פעילות גרעינית בעלת אופי צבאי. ב-2007 כבר הצליחו לוחמי המוסד להשיג מידע משמעותי ביותר שהביא להפללה ברורה, באמצעות מבצע מודיעיני מוצלח שהתרחש על אדמת אירופה".
ההמשך ידוע: ב-6 בספטמבר 2007 לאחר חצות הלילה, בעקבות החלטה אמיצה - האמת חייבת להיאמר - של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, השמידו מטוסי חיל האוויר את הכור הגרעיני בסוריה. האיום הגרעיני השלישי על מדינת ישראל הוסר.
הלילה, השמידו האמריקנים, על פי הדיווחים, את הכור הגרעיני האיראני בפורדו - זה שהיה חפור כל כך עמוק באדמה, עד שלישראל לא היתה אפשרות להשמיד אותו ללא עזרה פעילה של ארה"ב. אנחנו עדיין קרובים מדי לאירוע, מכדי לנתח אותו במשמעות היסטורית, אבל אין ספק שהמלחמה בה פתח מנהיג החמאס יחיא סינוואר בשמחת תורה תשפ"ד, התגלגלה בסופו של דבר עד כדי פגיעה, כנראה אנושה, בתוכנית הגרעין האיראני. זה בוודאי לא היה חלק מהתכנון של סינוואר ימ"ש אללהירחמו.
שוב ושוב מתגלה כי בצד עבודת הקודש הבלתי נלאית של לוחמי המוסד, השב"כ, אמ"ן וכלל כוחות צה"ל, שראויים לכל תהילה, גם ההשגחה העליונה עובדת שעות נוספות למען ביטחון המדינה.