הפצצת פרויקט הגרעין האיראני הוא הרבה יותר מהישג צבאי. התנהלות המבצע, מההחלטה הישראלית לצאת לדרך ועד הגעת המפציצים הכבדים של ארה"ב היא המחשה לעוצמת הברית בין ירושלים לוושינגטון.
זאת שותפות שנבנתה במשך עשורים של שיתוף פעולה גלוי וחשאי, ושעמדה גם במבחנים גם כאשר היו חילוקי דעות פומביים על הדרך הנכונה להתמודד עם תוכנית הגרעין האיראנית.
בשבוע שעבר, כאשר ההתקפות נגד איראן היו ישראליות למהדרין, הנוכחות האמריקאית מאחורי הקלעים היתה חזקה.
מכת הפתיחה הישראלית, ושלל הגיחות והפעולות מאז, הם חלקים ממבצע מורכב מאין כמותו, עם מאות שלבים ותיאומים, מאיסוף מודיעין ועד תקיפות כירורגיות ושימוש באמצעי לחימה מתקדמים. אף שישראל פעלה לבדה בהתקפה, רבים מהיכולות שבשימוש נבנו בזכות השותפות המתמשכת עם ארה"ב - קשר ששרד ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד. בנוסף, ובצורה גלויה יותר, מאמץ ההגנה היה משולב. עשרות אחוזים מהיירוטים נעשו על ידי כוחות אמריקאים באזור.
שבוע שעבר, זמן קצר לאחר ש-200 מטוסי קרב ישראליים פתחו את מבצע "עם כלביא", נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וצוותו הביטחוני בירכו על הפעולה. מזכיר המדינה, מרקו רוביו, הדגיש כי ההחלטה לתקוף התקבלה על ידי ישראל בלבד, אך הבהיר שארה"ב מחויבת לביטחון האזור ולשמירה על חיי אנשיה.
שיתוף הפעולה הזה - חזון אסטרטגי משותף עם חופש פעולה טקטי לישראל - הוא תוצר של עשרות שנות בניית אמון בין שותפים במערכת המדינית, הביטחונית והמודיעינית. המסר של שתי המדינות היה ברור: לא ניתן לאיראן להגיע לנשק גרעיני או להמשיך בהפעלת פרוקסי טרור באזור. שבוע לאחר מכן הגיעו המפציצים הכבדים של ארה"ב, עם חימושים חודרים שאין לאף צבא אחר בעולם, ובשימוש מבצעי ראשון של פצצות יום הדין הללו הנחיתו מכה כואבת על אתרי הגרעין התת-קרקעיים והממוגנים ביותר של משטר הטרור מטהרן.
אולם מעבר להיבט הצבאי, המכה הזו לאיראן היא גם הזדמנות לעיצוב מחדש של מפת הבריתות האזוריות. מאז הסכמי קמפ דייוויד ב-1979 ועד להסכמי אברהם ב-2020 תחת נשיאות טראמפ, ארה"ב מילאה תפקיד מרכזי בנורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי.
במשך שני עשורים, מדינות ערביות פרגמטיות שיתפו פעולה עם ישראל הרחק מעיני הציבור, כשהן מזהות באיראן אויב משותף. זה היה הבסיס עליו נבנו הסכמי אברהם. אך מדינות רבות, בראשן ערב הסעודית, עדיין לא הצטרפו לגל הזה. כעת, כשהפרוקסיז של איראן - חיזבאללה, החות'ים והמיליציות העיראקיות - נחלשים, ודווקא חיזבאללה מאותת על ריסון, יכולתה של ישראל לפעול בלב טהראן לא נעלמת מעיני אותן מדינות. התיעוד החריג של לוחמי מוסד על אדמת טהרן עורר הדים בישראל, אבל הוא לא נעלם גם מעיניהם של מקבלי ההחלטות במדינות אחרות במזרח התיכון.
במזרח תיכון בו כוח שווה למעמד פעולתה של ישראל מחזקת את מעמדה כשותפה ביטחונית אמינה ורצינית. רק לפני שבועות ספורים ביקר הנשיא טראמפ במדינות המפרץ. אם ממשלו ידע לתרגם את ההישג הצבאי למינוף דיפלומטי, באמצעות שיתופי פעולה מודיעיניים והובלת יוזמות ביטחוניות משותפות, ניתן יהיה להניע גל נוסף של הסכמי נורמליזציה. הפעם לא רק על בסיס אינטרסים כלכליים, אלא גם על בסיס ברית ביטחונית עמוקה.
זהו רגע נדיר של בהירות והזדמנות. באמצעות תיאום נכון בין ישראל לארה"ב, ניתן לעצב מחדש את האזור, לבלום תוקפנות, לחזק בריתות, ולהפוך חזון של שלום מתוך עוצמה למציאות. עכשיו הזמן למנהיגות אמיצה שתתרגם ברית אסטרטגית לשלום מתמשך.
הכותב משמש מאז שנות ה-90 כנציג של נשיאי ארצות הברית בקידום מדיניות חוץ בזירות שונות, כולל בניסיונות של הנשיאים האחרונים לקידום נורמליזציה של ישראל עם ערב הסעודית.