ביישוב איתמר התארחו השבת כל תלמידי ורבני ישיבת "אילת השחר" שבאילת. הרעיון לא נולד השנה, זוהי מסורת בישיבה בכל שנה שנה לצאת לאחד היישובים ו"להתקשר ללב העשייה", כפי שהגדיר זאת מנהל הישיבה. מוריאל, מנהל הישיבה, מספר כי הרעיון לצאת לאיתמר נולד בישיבה לפני כחודשיים.
"ישבנו וחשבנו מהו המסר שאנו רוצים להעביר לתלמידים? אחת המטרות היא לחזק ולמצוא את הצד האידיאליסטי שבתלמידים. וכמובן המטרה המשנית הייתה לחזק את אנשי היישוב. ישנם תלמידים שלא מכירים את הצד האידיאלי והמטרה היא שכאשר יצאו מהישיבה יכירו גם צד זה".
"החלטנו על איתמר מכיוון שמדובר בהתיישבות שספגה המון מכות בשנתיים האחרונות. ובמקום אנשים שלא עזבו למרות הקושי הרב שם. היישוב חיזק את עצמו וגם הישיבה התיכונית הכפילה את עצמה".
ביום חמישי בחצות עזבו התלמידים את הישיבה ובבוקר לאחר מסע מפרך ומייגע בכבישי ישראל, יצאו לצעדה בגבעות איתמר ואלון מורה. אחד מתלמידי הישיבה, א. עובדיה, מספר: "הכרתי את המקום מכל הסיפורים, אבל להיות שם זה היה נפלא ולראות את ההתיישבות בפועל".
והמשיך בהתפעלות רבה: "נפלא היה לראות את הרצף של ההתיישבות ואת החלוציות. הבנו את מסירות הנפש כיצד אנשים משקיעים למשל את כל כספם שם ופותחים חווה חקלאית. בניגוד למקומות אחרים שאדם יכול לחיות ולגור ביישובו תוך מסירות נפש אבל יוצא לעבוד במרכז הארץ וחוזר לביתו, ראינו אנשים שמשקיעים את כל הונם ביישוב ארץ ישראל".
"היו אנשים בישיבה שהיו בשוק", מוסיף התלמיד, "כאילו פתאום מגלים ארץ אחרת, התיישבות ואנשים שלא הכירו ולא פגשו". לדבריו, השבת עצמה היתה מרוממת וכללה שיחות ושיעורים עם תושבי היישוב.
בשבת זו דנו רבות תלמידי הישיבה ורבניה יחד עם רבני ואנשי איתמר בנושא "הצבא והמדינה".
כתלמידי הציונות הדתית גם תלמידי הישיבה מרגישים ורוצים להיות חלק מהמדינה אך בשטח ביש"ע נראים לפעמים "אילוצים נגדיים" שלא כל כך מסתדרים. "הבנו כי הצורה של ההתיישבות היא בדרך כלל לפרוץ קדימה ללא אישורים ואחר כך למצוא פתרונות לכל דבר.
הרב של איתמר הסביר לנו כי הם באים ופועלים אך ורק מכוח העם והציבור", ממשיך עובדיה ומספר כי אנשי היישוב הראו להם כיצד המדינה ממשיכה להשקיעה למשל בתשתיות. רק לאחרונה בנתה חברת מקורות שם קו מים "שאפתני" מבחינת המודרניות והגודל שלו.
המשמעות שבונים וזה אומר הכרה וההערכה כלפי הכסף שמשקיעים במקום", "ראינו שמעט אנשים פועלים לבד ועושים מהלכים גדולים. פורצים דרך ומצליחים וכמובן שבאים מכוח העם", מסכם עובדיה. והמעניין הוא כי אנשי היישוב למשל התעניינו דווקא במרחק של אילת מהבית והקושי בכך.
(אלקנה)
"ישבנו וחשבנו מהו המסר שאנו רוצים להעביר לתלמידים? אחת המטרות היא לחזק ולמצוא את הצד האידיאליסטי שבתלמידים. וכמובן המטרה המשנית הייתה לחזק את אנשי היישוב. ישנם תלמידים שלא מכירים את הצד האידיאלי והמטרה היא שכאשר יצאו מהישיבה יכירו גם צד זה".
"החלטנו על איתמר מכיוון שמדובר בהתיישבות שספגה המון מכות בשנתיים האחרונות. ובמקום אנשים שלא עזבו למרות הקושי הרב שם. היישוב חיזק את עצמו וגם הישיבה התיכונית הכפילה את עצמה".
ביום חמישי בחצות עזבו התלמידים את הישיבה ובבוקר לאחר מסע מפרך ומייגע בכבישי ישראל, יצאו לצעדה בגבעות איתמר ואלון מורה. אחד מתלמידי הישיבה, א. עובדיה, מספר: "הכרתי את המקום מכל הסיפורים, אבל להיות שם זה היה נפלא ולראות את ההתיישבות בפועל".
והמשיך בהתפעלות רבה: "נפלא היה לראות את הרצף של ההתיישבות ואת החלוציות. הבנו את מסירות הנפש כיצד אנשים משקיעים למשל את כל כספם שם ופותחים חווה חקלאית. בניגוד למקומות אחרים שאדם יכול לחיות ולגור ביישובו תוך מסירות נפש אבל יוצא לעבוד במרכז הארץ וחוזר לביתו, ראינו אנשים שמשקיעים את כל הונם ביישוב ארץ ישראל".
"היו אנשים בישיבה שהיו בשוק", מוסיף התלמיד, "כאילו פתאום מגלים ארץ אחרת, התיישבות ואנשים שלא הכירו ולא פגשו". לדבריו, השבת עצמה היתה מרוממת וכללה שיחות ושיעורים עם תושבי היישוב.
בשבת זו דנו רבות תלמידי הישיבה ורבניה יחד עם רבני ואנשי איתמר בנושא "הצבא והמדינה".
כתלמידי הציונות הדתית גם תלמידי הישיבה מרגישים ורוצים להיות חלק מהמדינה אך בשטח ביש"ע נראים לפעמים "אילוצים נגדיים" שלא כל כך מסתדרים. "הבנו כי הצורה של ההתיישבות היא בדרך כלל לפרוץ קדימה ללא אישורים ואחר כך למצוא פתרונות לכל דבר.
הרב של איתמר הסביר לנו כי הם באים ופועלים אך ורק מכוח העם והציבור", ממשיך עובדיה ומספר כי אנשי היישוב הראו להם כיצד המדינה ממשיכה להשקיעה למשל בתשתיות. רק לאחרונה בנתה חברת מקורות שם קו מים "שאפתני" מבחינת המודרניות והגודל שלו.
המשמעות שבונים וזה אומר הכרה וההערכה כלפי הכסף שמשקיעים במקום", "ראינו שמעט אנשים פועלים לבד ועושים מהלכים גדולים. פורצים דרך ומצליחים וכמובן שבאים מכוח העם", מסכם עובדיה. והמעניין הוא כי אנשי היישוב למשל התעניינו דווקא במרחק של אילת מהבית והקושי בכך.
(אלקנה)