שלום לחבורת הפרשנים המלומדת.
רבות מהתחזיות והפרשנויות שלכם התגלו שוב ושוב כבלתי מדויקות, מנותקות מן המציאות ולעיתים אף חסרות כל רלוונטיות. אך הבעיה החמורה באמת היא - שאינכם מפיקים לקחים. אינכם לומדים מהכישלונות, ולא נראה שהפעם הזו תהיה יוצאת דופן.
התחזיות שהצגתם היו קודרות, רחוקות מהשטח, מהלך העניינים ומהבנת המציאות לאשורה. אתם מרבים להציג את עצמכם כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה", אך לא אחת נדמה שאתם פועלים יותר כ"כלב השב אל קיאו".
אני זוכר היטב את ימי טרום תוכנית ההתנתקות. כיצד היללתם את אותם "לשעברים" - גנרלים ופוליטיקאים לשעבר - שדיברו בביטחון ובקול עמוק על חיוניות המהלך. הם הסבירו לציבור כי "תחוזק מעמדו של אש"ף", כי "יובטח ביטחונם של תושבי הדרום", וכי "המהלך יעניק לישראל נקודות בזירה הבינלאומית".
והנה, צדקתם אחד לאחד: חמאס הדיח את אש"ף חודשים ספורים לאחר מכן, תושבי עוטף עזה מצאו עצמם תחת איום מתמשך, ודוח גולדסטון היה אות ההוקרה שקיבלנו מהקהילה הבינלאומית. את המחיר האמיתי של ההימור הזה שילמנו כולנו ב-7 באוקטובר.
גם כיום, כמו אז, אתם ממשיכים להשמיע את אותן מנטרות שחוקות: "יש לחתור להסכם", "מדובר במלחמת התשה", "החטופים הם המפתח", "יש להבין את חמאס", "אסור להיגרר", "ארה"ב לא תתערב", "איראן לא תגיב", "חיזבאללה לא יפתח חזית" - ועוד שורת תחזיות שכבר התרסקו אל קרקע המציאות. ולמרות זאת - לא חשבון נפש, לא לקיחת אחריות, לא תיקון. רק עוד תחזית שגויה, עוד סבב של אותם נימוקים, ועוד אטימות צדקנית.
וכל פעולה של הממשלה הנוכחית, בעיניכם, תמיד מתפרשת כ"פוליטית", כ"מהלך של הישרדות", כאילו לא ייתכנו שיקולים ענייניים. מנגד, כל צעד של הצד הפוליטי שאתם נוטים לתמוך בו, מוצג תמיד כנקי וטהור. צביעות - וחוסר מודעות עצמית במיטבם.
ואומר זאת בפשטות: אני שמח דווקא על כך שהשיקול הפוליטי הצליח, והביא לשינוי עמוק במזרח התיכון - שינוי הפוך לגמרי מהחזון האוטופי של שמעון פרס עליו השלום. המציאות חזקה מכל פנטזיה "חדשה-מזרח-תיכונית".
השלום האמיתי - לא זה של נאומים וכנסים - יגיע רק מתוך הבנה ברורה: ישראל כאן. חזקה, תקיפה, ואינה מהססת לפגוע בכל מי שמאיים על מעמדה או על ביטחונה - מול חמאס, חיזבאללה, סוריה, איראן, החות’ים - מול כל הציר השיעי-איראני. והציר הזה הולך ומתפורר, בניגוד גמור לכל האזהרות שלכם בדבר "זהירות" ו"שב ואל תעשה".
אז די לחכימא - לא רק ברמיזה. אולי, רק אולי, הגיע הזמן שגם אתם תבחנו את עצמכם. הלוואי.