בעלי מתעניין מאוד במכניקת הקוונטים. האמת היא שכשהוא מתחיל לדבר על זה בהתלהבות מרובה אני מרגישה שכל הנתיכים במוח שלי נשרפים.
זאת לא השפה שלי. אבל בכל זאת, דבר אחד שהוא אמר כן הצלחתי לקלוט והוא הדהים אותי. באמצעות ניסיונות בתנועה של אלקטרונים, גילו המתמטיקאים המובילים בעולם שברגע שיש מצלמה שמצלמת את התנועה של האלקטרון - התנועה שלו משתנה.
לא אתיש אתכם עם כל הפרטים שאני בעצמי לא ממש מבינה, אבל המדע הוכיח באופן מוחלט שההסתכלות על החומר משפיעה על האופן שבו החומר מתנהג. כלומר, לנקודת המבט שלנו, לדרך שבה אנחנו מסתכלים על הדברים - יש השפעה קריטית על האופן שבו הדברים מתנהגים. אני רואה את זה באוכל בפשטות: כשאני מגיעה לבשל עם עין טובה, עם רוח נעימה, עם רצון - האוכל יוצא טעים. ואותו מתכון בדיוק, אותם חומרים, עם מבט שלילי - יוצא על סף הבלתי אכיל.
אני רואה את זה גם בהתייחסות למצב. כשאני שומעת דיבורים מחלישים, מורידים, מייאשים, חוזי שחורות - חוויית המציאות שלי מיד מגיבה לכך והכול נראה לי כמו סימנים מוקדמים של קטסטרופה. למעשה, בכל הימים שעברו מאז תחילת המלחמה עם איראן - ברגע שאני נחשפת לתקשורת מסוג מסוים אני מרגישה כמו בלון מפונצ'ר שיצא ממנו כל האוויר. מתייאשת, מתרגמת הכול לרעה, רק רוצה להיכנס למיטה בלי כוח לעשות שום דבר בבית. וכן להפך, כשאני מסתכלת על אתרי חדשות שכל מטרתם לחזק ולרומם - זה נותן לי כוח, אוויר ואמון ומריץ אותי הלאה עם כל המנועים קדימה.
מה זה לביא
אין לי ספק שחלק עצום מההצלחה הכבירה של הטייסים המופלאים שלנו באיראן טמון ברוח שלהם. הרוח הגבוהה, האמונה, ההסתכלות שלהם על גודל השליחות, גודל התפקיד, גודל הרגע - כל אלו משפיעים על החומר באופן מיידי. וכמובן, כמו שאמר בנימין נתניהו, הסיעה הכי גדולה בכנסת היא הסייעתא דשמיא. וגם כאן - בדרך שאדם הולך מוליכים אותו. כשאנחנו הולכים בדרך של אמון, תקווה, רצון, שמחה וראיית הטוב - אפילו האטומים של החומר מתבטלים אלינו וגם בורא עולם מוליך אותנו כך. וכן להפך. מזה אני מבינה שראייה חיובית היא לא סתם מידה טובה שכדאי לאמץ. היא קיומית! הגישה הגלותית התבוסתנית והחלשה שעליה גדלתי בקיבוץ השמאלני - חוסר האמון ביכולתנו, ההתחשבות ההזויה באויבינו, הכוח שנתנו לעמי העולם להגיד לנו מי אנחנו - כל אלה משפיעים על החומר ברמת האטומים!
אני רואה את הנכד שנולד לי לפני חצי שנה. קוראים לו לביא, והוא מלמד אותי פרק עצום בהלכות לביאות. כשהוא רוצה משהו - אי אפשר להתבטל בפניו, אפילו שהוא רק בן חצי שנה. איזה רצון יש לתינוק הזה, איזו עוצמה וכמה אור. יחד עם השילוב המופלא של ראשי התיבות של שמו - לא בכוח יגבר איש - כשאנחנו זוכים לראות איך הרוח של העם המדהים שלנו עולה, מתרוממת, ושם ה' נישא בפי כול, אני מרגישה שאנחנו נמצאים במלחמה פנימית מדהימה. מלחמה של כל אחד מאיתנו לתרגם את עצמו לטובה. לא לתת לאף אחד להגדיר בשבילו מי הוא, לא לאפשר לכוחות המחלישים והמשקרים לנצח, להאמין בעצמו, לראות את הטוב בחיים שלו, מלחמת אור בחושך ממש, והיא מתרחשת בכל פינה. אפילו אצלי במטבח.
"מלאווח" ביתי במילוי גבינה ופסטו
את הבצק הזה מכינים בקלות ומתקבל בצק מלאווח ביתי חלבי נפלא. אפשר לטגן אותו כמו שהוא, או למלא בפסטו וגבינה, לגלגל לשבלולים מקסימים ולאפות בתנור לקבלת מאפה פריך, טעים וכיפי.
דרגת קושי: קלה פלוס
זמן המתנה: 30+30 דקות
זמן אפייה: 20 דקות
כ־10 מנות
למלאווח:
1 ק"ג קמח
3 כפות סוכר
1 כפית מלח
1 שקית אבקת אפייה
3 כוסות מים
200 גרם חמאה מומסת
למלית:
חבילת בזיליקום טרי, עלים בלבד
4 שיני שום קלופות
שליש כוס שקדים או אגוזי מלך
שליש כוס שמן זית
מלח ופלפל
200 גרם גבינת מוצרלה או גבינה צהובה מגוררת
מכינים את הבצק: מערבבים בקערה את כל החומרים פרט לחמאה ומעבדים לבצק אחיד. לשים 4-3 דקות ומעבירים למקרר לחצי שעה. מחלקים את הבצק ל־12 כדורים שווים בגודלם. מרדדים כל כדור לעיגול גדול ודק, ומורחים עליו את החמאה המומסת. מקפלים חלק אחד כלפי המרכז כמו מעטפה, ומורחים שוב בחמאה או מרגרינה מומסת. מקפלים את הצד הנגדי, ושוב מורחים. מקפלים את שני החלקים בצדדים ומורחים. אוספים את כל הקצוות כלפי מטה ליצירת כדור חלק בחלקו העליון ומניחים על מגש משומן. מעבירים למקרר לחצי שעה נוספת.
בינתיים מכינים את הפסטו: טוחנים את כל חומרי הפסטו, למעט הגבינה, במעבד מזון או בלנדר עד לקבלת תערובת אחידה.
מרכיבים ואופים: מחממים תנור ל־180 מעלות. משמנים מעט את משטח העבודה ובעזרת הידיים מניחים את כדורי הבצק כשהחלק החלק כלפי מעלה ומשטחים אותם לעיגולים דקים ככל האפשר. מורחים על כל עלה פסטו בשכבה דקה, מפזרים גבינה מגוררת ומגלגלים לרולדה ולאחר מכן לשבלול. מעבירים לתבנית התנור מרופדת בנייר אפייה. אופים 20-15 דקות, עד שהמאפים תפוחים וזהובים. מגישים חם עם רסק עגבניות טרי.
לתגובות: [email protected]