כאשר האפיפיור ליאו הארבעה-עשר עלה על כס האפיפיורות, רבים תלו בו תקוות גדולות. עם הרקע המרשים שלו בדיאלוג בין-דתי מן האיחוד התאולוגי הקתולי (Catholic Theological Union) בשיקגו - מרכז תוסס לדיאלוג יהודי-נוצרי - נראה היה שליאו הארבעה-עשר עומד לחדש את מחויבותה של הכנסייה הקתולית לסולידריות בין-דתית, ובמיוחד עם היהדות.
יחסים אלה נפגעו קשות והיו בסכנה חמורה עקב העמימות המוסרית וגישתו הזהירה, זהירה מדי, של האפיפיור פרנציסקוס במהלך מלחמת ישראל-עזה, שזיכו אותו בביקורת קשה מהעולם היהודי. בראשית כהונתו, הצהיר ליאו הארבעה-עשר באומץ כי "לכל הנוצרים יש קשר מיוחד עם היהדות". אך כאשר טילים החלו לרדת על תל אביב וטהראן ביוני 2025, אותן תקוות עמדו במבחן.
עם פרוץ מבצע "עָם כְּלָבִיא", קרא האפיפיור ליאו הארבעה-עשר לישראל ולאיראן לנהוג ב"אחריות והיגיון", תוך הדגשה כי "איש לעולם לא צריך לאיים על קיומו של אחר". בנוסף, לאחר תקיפת הכורים האיראנים על ידי ארצות הברית, במקום להביע שביעות רצון מהסרת איום הגרעין, המשיך האפיפיור בקו הפציפיסטי והדגיש: "האנושות זועקת לשלום יותר מתמיד," והוסיף כי "כל חבר בקהילה הבינלאומית נושא באחריות מוסרית לעצור את טרגדיית המלחמה לפני שתהפוך לתהום שאין ממנה דרך חזרה."
זו הייתה קריאתו הרביעית של האפיפיור לשלום מאז שישראל תקפה לראשונה את איראן ב־13 ביוני. ב־18 ביוני קרא ליאו למנהיגי העולם לדחות את הפיתוי להשתמש ב"נשק חזק ומתוחכם". "אסור לנו להתרגל למלחמה," אמר האפיפיור, והזהיר מפני הידרדרות ל"ברבריות". קריאה זו נשמעה בשעה שהנשיא טראמפ אותת כי ארצות הברית עשויה להצטרף למלחמה לצידה של ישראל, אם איראן לא תסכים ל"כניעה ללא תנאי".
אף שהדברים נשמעים מאוזנים, הצהרות אלו בולטות דווקא במה שנמנע מלהיאמר: הכרה מפורשת בזכותה הלגיטימית של ישראל להגן על עצמה מפני איום קיומי מצד איראן. היסוס זה הדהד את עמדתו של האפיפיור פרנציסקוס במהלך מלחמת ישראל-עזה, שנחשבה על ידי רבים מאוד בקרב העולם היהודי כבלתי מספקת וכחסרת בהירות מוסרית ברגע קריטי.עמדה זו משקפת מגמה מדאיגה של נסיגה מהישגי העבר ביחסים היהודיים־קתוליים, מאז הכרזת נוסטרה אטאטה בשנת 1965, שביטלה את הדה־לגיטימציה ליהדות וגינתה אנטישמיות, תוך הדגשה של שורשי הקשר בין הנצרות ליהדות. נסיגה זו חמורה במיוחד נוכח התוקפנות הגלויה של איראן, המאיימת באופן ישיר על קיומה של ישראל באמצעות פרויקט הגרעין שלה וטבעת האש הקטלנית שיצרה סביב לה: חיזבאללה, חמאס והחות'ים בתימן.
אם תגובת הוותיקן הייתה מעורפלת ומסויגת, הרי שזו של הכנסיות הפרוטסטנטיות המרכזיות (Mainline Protestant) הייתה צפויה מדי וחד־צדדית. מועצת הכנסיות העולמית גינתה את התגובה הצבאית של ישראל כהפרה של המשפט הבינלאומי, תוך התעלמות נוחה מהתגרויותיה של איראן, שאיפותיה הגרעיניות ותמיכתה רבת־השנים בארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה. תגובות מסוג זה רק מעמיקות את הבלבול המוסרי הרווח בשיח הנוצרי העכשווי.
חוסר יכולתם של נוצרים רבים כל כך להכיר בלגיטימציה - שלא לומר, המחויבות - לפעולה צבאית ישראלית כנגד פרויקט הגרעין האיראני כמו מעלה מאליו הרהור תיאולוגי הרה משמעות: האם ייתכן שבמהותה של הנצרות טמון יסוד המתנגד לשימוש באלימות עד כדי שיתוק מוסרי בשעת משבר?
למרבה ההפתעה, הקהילה הנוצרית־האוונגליסטית מציגה אלטרנטיבה מוסרית נחרצת, כזו שמוכיחה כי ניתן לגבש עמדה המכירה בנחיצות השימוש בכוח אף מתוך הנצרות עצמה. מנהיגים אוונגליסטים מיהרו לבטא תמיכה חד-משמעית בישראל. פרנקלין גראהם,אמריקאי אוונגליסט ומיסיונר בתנועה האוונגליסט, זיהה בפירוש את תוקפנותה של איראן, באומרו: "ישראל נאלצת להגן על עצמה והיא זקוקה לתפילותינו".
הכומר גרג לורי, כומר אוונגליסטי אמריקאי, מיסיונר וסופר נוצרי ומייסד ארגון "מסעי הקציר" (Harvest Crusads), עודד את קהילתו להתפלל בלהט עבור אזרחים ישראלים תחת מתקפת טילים, והוסיף: "המשטר באיראן תומך כבר זמן רב בטרור ברחבי העולם - ובעיקר נגד ישראל. הם מפתחים נשק גרעיני כבר תקופה, ומנהיגיהם איימו שוב ושוב להשתמש בו כדי 'למחוק את ישראל מעל פני האדמה'". ד"ר סוזן מייקל משגרירות הנוצרים הבינלאומית בירושלים הביעה גם היא תמיכה בפעולות התקיפות של ישראל למניעת איראן גרעינית, באומרה שזהו "איום לא רק על ישראל אלא על שלומו וביטחונו של העולם", וקראה לאמריקאים להתפלל להגנת אזרחי וכוחות הביטחון של ישראל, לחוכמה ולעוז עבור מנהיגיה, וכן ל"שלום, צדק וריסון הרוע".
האמביוולנטיות של הכנסייה הקתולית כיום עומדת בניגוד חריף להצהרותיה הנחרצות לאחר השואה, ובראשן נוסטרה אטאטה. יחס מוסרי והוגן כלפי היהודים אינו יכול להישען על מסמכים היסטוריים לבדם - הוא מחייב עדכון מתמיד וביטוי הולם, במיוחד בעתות משבר.
כדי שהכנסייה תוסיף להיות רלוונטית ובעלת סמכות מוסרית בשיח על מלחמה, שלום וצדק, עליה לדחות את העמימות הפסאודו-אובייקטיבית ולנקוט באומץ לב מוסרי. האפיפיור ליאו הארבעה־עשר ועמיתיו מוכרחים להוביל עמדה ברורה וחד־משמעית מול הרוע. תגובת האוונגליסטים מלמדת שהבהלה מפני השימוש בכוח - אף כזה שנעשה מתוך דין וצדק - איננה חייבת להיות חלק מהנצרות עצמה.
ד"ר גילה אמאטי היא עמיתת מחקר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI)